שתף קטע נבחר

על זחיחות מצ'ואיסטית ואסון המכינה בנחל

בני אמור היה ללמוד ב"בני ציון" בשנה הבאה. בערב ההיכרות שאליו הוזמנו גיליתי את אותו מודל מנהיגות גברי מוכר, ללא נוכחות אמיתית של נשים. אם הקול שלנו היה סודק מעט את היוהרה, ייתכן שהיה נמנע אסון

שבעה שבועות חלפו מאז האירוע הקטלני בנחל צפית, שקיבל את הכינוי השגוי "אסון השיטפון" - כאילו איתני הטבע הם האחראים לו - ואין מנוח. אני אימא לתלמיד שהיה רשום למכינת בני ציון בשנה הבאה ובדרך מקרה לא יצא לטיול הארור. אבל כחודש לפני האסון הוזמנו ההורים והילדים למפגש היכרות שממנו יצאתי נסערת ועגומה.

 

 

שלושה גברים, מטובי בחורינו, הציגו עצמם בפנינו כראשי המקום, שהתברר לי שקורא לעצמו "המדרשה הישראלית למנהיגות". לרגע שמחתי שלא מדובר רק בהכשרת הגוף והנפש לשירות הצבאי, אלא גם בחינוך הדור הבא למנהיגות, אבל מיד חשתי את הצרימה המוכרת: שוב דגם של מנהיגות המבוסס על גברים בלבד.

 

בצר לי עיינתי ברשימת אנשי הצוות והמורים שחולקה לנו. גיליתי שמתוך כ-20 שמות מצוינות רק שלוש נשים, כולן בשנות ה-20 לחייהן. לעומת זאת, בין הגברים היו ידוענים כמו אברי גלעד ואביעד פרידמן, או בעלי תואר שלישי ואחרים, המביאים עמם ניסיון חיים, השכלה ורקע מקצועי עשיר. הנה, בכל תל אביב ובנותיה לא נמצאה אישה אחת כזאת. שוב חיפשו ולא מצאו.

 

בעודי מעיינת מאוכזבת ברשימה הוצגו בפנינו שתי נשים. האחת שלא נכחה במקום - אם שכולה שהמכינה היא מפעל הנצחה לבנה והיא הרוח החיה מאחורי המקום. השנייה הייתה המזכירה הדורת המראה שישבה בינותינו שותקת. סיפרו שהיא שאפתה את כל העוגות לקראת הערב הזה. "מי יודע כמה עוגות כבר אפתה במהלך השנים", פרגנו לה (לימים נודע לי שנכדתה היא בין הנספות בנחל והלב נשבר מצער).

 

הנה לפנינו שתי האימהות: "האם השכולה" ו"האם האופה", ב"מדרשה הישראלית למנהיגות".

 

 

שתקתי מחשש ששוב אהיה "האימא שעושה בושות" וכבשתי את זעמי. הסתפקתי בלומר את דבריי במסגרת המשפחתית ולקוות שהדברים יחלחלו לדור הבא שאני מחנכת בביתי הפרטי.

 

וצר לי ומר לי ששתקתי. אולי, אם היה קול נשי סודק את היוהרה והזחיחות המצ'ואיסיטית ששררה במקום, היה נמנע האסון.

 

מסתבר שלא רק במכינת "עלי" מחנכים נערים להדרת נשים. בראש רובן של המכינות, גם אלה המעורבות (בנים ובנות, דתיים וחילוניים), עומד גבר, כריזמטי, יפה הבלורית והתואר, ומציג דגם חסר וקלוקל של מנהיגות עבור ילדינו.

 

ראי אימא, כי היינו בזבזנים.

 

  • השם המלא של הכותבת שמור במערכת

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים