על אדמת פולין: הצנחן התאחד עם סבתו ניצולת השואה
סמל אביב בר ידין מגדס"ר צנחנים השתתף באימון צניחה שנערך בגרמניה ובפולין. כשהוא בשיא התרגיל, הוא התנתק מהכוח כדי לפגוש את סבתו איזבלה, בת 74 שמתגוררת בפולין ושרדה את זוועות השואה: "היא לא האמינה שתראה אותי כחייל ישראלי בפולין. המפגש איתה נתן לי מוטיבציה"
המפגש המרגש בפולין בין לוחם הצנחנים הישראלי לסבתו ניצולת השואה: סמל אביב בר ידין, לוחם פלוגת ההנדסה של גדס"ר צנחנים, לקח חלק באימון הייחודי שהסתיים השבוע בגרמניה וכלל צניחות עם כוחות הפיקוד האירופי של צבא ארה"ב, אך לא תיאר לעצמו שרגע השיא בתרגיל יהיה דווקא אישי-משפחתי.
לאחר שעתיים של טיסה קשה ומטלטלת, ממערב גרמניה עד לשמי פולין, הוא צנח באופן מבצעי ומלא יחד עם מאות לוחמים, בהם אמריקנים ו-40 ישראלים מחטיבת הצנחנים. כשהגיע ליער רחב ידיים, ולפני אקט הלחימה עם הכוחות הפולנים שדימו את האויב, התנתק מהכוח ופגש את סבתו איזה (איזבלה), בת ה-74, ניצולת שואה המתגוררת כיום בפולין.
אמה, אביה ודודה של איזבלה ברחו לרוסיה ב-1941 עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, ובכך ניצלו. למרות המצב הקשה והמחסור, חוסר הוודאות מהגורל המצפה להם והרעב ששרר בשני צידי הגבול, סבתא רבא של אביב הרתה ובשנה האחרונה של המלחמה נולדה איזבלה.
"יתר בני המשפחה של סבתא שלא ברחו מפולין נשלחו למחנות ונרצחו", מספר אביב, "סבתא סיפרה לי איך במהלך ההיריון שלה בשיא המלחמה, אמה אכלה קליפות של בצל כדי להתקיים והיא לא ויתרה עליה. המצב היה כל כך קשה אחרי הלידה, שסבתא רבה הלכה לנהר להתאבד, אבל אז סבתי איזבלה, כתינוקת, חייכה אליה, ובכך היא חזרה בה ובחרה בחיים".
לאחר המלחמה חזרה איזבלה ואמה לפולין, והן גילו שנותרו כמעט לבד. השבר הגדול לא מנע מהם לפתח את המשפחה, ובחלוף השנים נישאה איזבלה לגבר מקומי, נוצרי. לשניים נולדה אמו של אביב, ובגיל 10 גילתה לה איזבלה את זהותה היהודית.
"זה טלטל וסיקרן מאוד את אמא שלי, לחקור את העבר שלה ואת הדת שלה", מספר אביב. "בגיל 18 אמא ביקרה בארץ ואף התנדבה בקיבוץ, ומיד התאהבה. היא חזרה לפולין ועלתה ארצה בלי אמא שלה שהעדיפה להישאר שם אבל כן עם סבתא רבא שיצא לי להכיר. בארץ אמא הכירה את אבי שעלה מארה"ב, הקימה עימו משפחה, שכוללת את שתי אחיותיי הקטנות ואחי שיתגייס בקרוב. עם השנים ביקרתי רבות את סבתא בפולין, לפעמים גם טסתי אליה לבד". בטרם גיוסו לצנחנים, אביב התנדב במשך שנה במכינה בקיבוץ מעגן מיכאל, ולדבריו תמיד רצה לשרת בקרבי.
לפנייה לכתב/ת 
