הממשלה שוב מתנערת מאחריות על ילדי תימן

חרף ההצהרות, הממשלה עדיין מסרבת להכיר בחלקו של הממסד בחטיפות. ההצעות שהגישה מביכות, המו"מ איתה ריק מתוכן ואין כל הודאה בפשע. השבוע, ביום המודעות לפרשה, נפגין מול בית ראש הממשלה בירושלים

נעמה קטיעיפורסם: 18.06.18 , 01:20

ארכיון. עולים מתימן בנמל התעופה בלוד, 1950(צילום: פריץ כהן, לע"מ)

בשנה האחרונה נראה היה שהמאבק להכרה הציבורית בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן נושא פירות. מלשכת ראש הממשלה פנו אלינו בעמותת עמר"ם לפני כמה חודשים בהצעה לפתוח במשא ומתן בנוגע לדרישות שלנו, שלהן היו שותפים ארגונים ופעילים רבים - הכרה באחריות הישירה והעקיפה של הממסד להתרחשויות ובגזענות החברתית והממסדית שעמדה בבסיס הפרשה, חשיפה של כל החומרים הרלוונטיים, העמדת כל המשאבים הדרושים לאיתור כל אחד מהילדים, הנצחה רשמית, והכנסת הפרשה לתוכנית הלימודים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אולם בפועל המשא ומתן לא התקיים. רוב הזמן לא התאפשר לנו לנהל מו"מ ישיר, והדרישות שהועלו מטעם הארגונים לא הועברו כלשונן, אלא בתיווך ח"כ נורית קורן שהתעקשה על נוסחה מרוככת וחסרת משמעות אמיתית. לאורך כל החודשים הללו התקיימה פגישה אחת בלבד עם בעלי התפקידים הרלוונטיים בממשלה, שבה היה ברור שהצד השני כלל אינו מכיר בחומרת הפרשה ואינו בקיא בעובדות שידועות לנו כבר שנים – למשל, שרק לשליש מהמשפחות מסרה ועדת החקירה הממלכתית ציון קבר, אף שקבעה "בוודאות" שרוב מוחלט של הילדים נפטרו; עדויות רבות של אחיות ואנשי צוות על מעורבות במסירת ילדים לאימוץ לא חוקי, ותעודות הפטירה החתומות מראש שהוכנו מטעם אחד מחוקרי הוועדה.

בתגובה למסמך הדרישות הראשוני שהעברנו קיבלנו הצעה מביכה. נציגי הממשלה הציעו להכיר בסבל של המשפחות, אולם סירבו להכיר באחריות של הממסד להתרחשויות, ובגזענות החברתית והממסדית שעמדה בבסיס החטיפות.

את חשיפת החומרים הוצע לבצע "בהתאם לנהלים" ובלי להתייחס לכך שחלק מהאימוצים היו לא חוקיים, ולכן החיסיון עליהם אינו רלוונטי. במקום פיצוי הוצע לדבר על "מענק" למשפחות, כאילו מדובר היה בשירות צבאי ולא בפשע ארוך ומתמשך כלפי המשפחות.

מה כן הציעו נציגי הממשלה? הצעה מפורטת להקמת גוף הנצחה לתרבות יהדות תימן. אף מילה על פשע, אף מילה על חטיפות.

כתבות נוספות בנושא:

בציבוריות הישראלית נתפס המאבק כמהלך שהצליח. "הנה, הקימו לכם ועדה, מה אתם רוצים עכשיו?". אלא שההיסטוריה של המאבק הזה מלמדת שוועדות ממסדיות אינן אלא גלולת הרגעה שניתנת לציבור. בכל פעם שהתעוררה מחאה אזרחית ודרישה ציבורית לדין וחשבון, הזדרזה הממשלה להקים ועדת חקירה כלשהי, שמשכה את הזמן, השתיקה את המחאה ולבסוף חזרה עם התשובה - לא היו דברים מעולם.

כך קמו שלוש ועדות החקירה שפעלו לאורך השנים, וזו גם צורת העבודה של הוועדה הנוכחית - לא חקירה מאומצת ולא חשיפת עובדות חדשות, אלא אחיזת עיניים של טיפול בפרשה.

גם המתרחש בבתי המשפט בחודשים האחרונים מוכיח שעמדת המדינה לא השתנתה באופן מהותי. ארגון "פורום המשפחות", שמגיש עתירות בשם המשפחות, מסר לאחרונה שבבית המשפט מצפים מהתובעים לוותר על דרישתם לבירור אמיתי ולפיצוי ולהסתפק באקט סמלי של הנצחה.

כך למשל, בתביעת הנזיקין של משפחת אהרון בנוגע לאחות החטופה אסתר, הציעה השופטת למשפחה להסתפק בהקמת מצבת הנצחה, אף שאפילו על פי גרסת המדינה לא ידוע היכן היא קבורה, ומכאן שלא ניתן לקבוע בוודאות שאכן נפטרה. בתביעה נוספת לפתיחת קברים עלה שהמדינה כלל לא מכירה בכשל הממסדי ארוך השנים ובחוסר האמון המוצדק של המשפחות ביחס לממסד, ומבקשת לדחות את דרישת המשפחות לפעולות שיבטיחו שקיפות ואמינות של תוצאות הבדיקות.

ההתנהלות של הגורמים הממשלתיים השונים לאורך השנה האחרונה מוכיחה אפוא שהמדינה לא מעוניינת בבירור אמיתי של ההתרחשויות, אלא עסוקה באחיזת עיניים של טיפול ובירור, בעיקר כדי לשכך את הביקורת הציבורית הרבה שמתעוררת הודות לפעילות המאומצת של המשפחות והארגונים שנאבקים לחשיפת הפרשה.

צדק וריפוי אמיתיים לא יכולים להיעשות באמצעות מו"מ עקיף וחסר שקיפות, והם לא יכולים להיעשות כשהממסד מתכחש לאחריות שלו למעשים. מי שחותר בכנות לצדק וריפוי בפרשה, לא יכול לצפות שהקורבנות יסתפקו בפירורים שהממסד מגיש להם אחרי 70 שנה של עוול והשתקה.

ביום חמישי הקרוב, יום המודעות, נצא להפגין מול בית ראש הממשלה בירושלים בדרישה לנהל מו"מ ישיר, שקוף וכנה עם המשפחות ועם ארגוני החברה האזרחית. למשפחות אין זמן.