דומא: ההודאה ברצח והשחזור - קבילים; נפסלו ההודאות שנגבו מהנאשמים בכוח
עמירם בן אוליאל וקטין נוסף, שהואשמו ברצח שלושת בני משפחת דוואבשה, הודו בחקירה ובן אוליאל אף שחזר את המעשה. אלא שלאחר מכן הם חזרו בהם וטענו שההודאות הוצאו מהם תוך הפעלת כוח. בית המשפט קבע שההודאות שנגבו בעינויים פסולות, אך אלה שלא - תקפות
תיק הדגל שעוסק בטרור יהודי הגיע לצומת חשוב: בית המשפט המחוזי בלוד קבע היום (ג') שהודאות שני הנאשמים בפרשת הרצח בדומא, פיגוע הטרור שבו נרצחו שלושת בני משפחת דוואבשה ביולי 2015, קבילות ברובן, למעט אלה שנגבו ב"אמצעים מיוחדים" או עינויים. הודאות מסוג זה נפסלו. על מהות ה"אמצעים" הוצא צו איסור פרסום.
כלומר, ההודאות של הנאשם המרכזי ברצח והשחזור שבו השתתף קבילים. בהקשר שלו נפסלה הודאה אחת, אבל התיק נגדו נותר חזק. אצל הנאשם השני, הקטין, המצב מורכב יותר: תרגיל מדובבים שנעשה לו יישאר קביל כראייה (הוא הודה במסגרתו באישומים שאינם קשורים לדומא, כגון הצתה של כנסייה וחברות בארגון טרור). כמו כן תישאר קבילה גם הודאה שמסר על האירוע בדומא באופן "היפותטי" - ללא שמות - ובה תיאור כללי של סיפור המעשה. כל שאר ההודאות האחרות שנגבו ממנו נפסלו, גם אם לא הייתה מעורבת הפעלת כוח.
בינואר 2016 הגישה פרקליטות מחוז מרכז, כתב אישום חמור נגד עמירם בן אוליאל, אז בן 21, תושב מאחז סמוך לשילה, ונגד קטין שהיה אז בן 17 מהשומרון ששמו אסור לפרסום, בגין מעורבותם ברצח שלושת בני המשפחה הפלסטינית - התינוק עלי, והוריו ריהאם וסעד, בכפר הפלסטיני דומא ב-31 ביולי 2015.
עו"ד יצחק בם, אחד מסנגוריו של בן אוליאל, מסר בתגובה: "ברור ששב"כ גרם כאב פיזי וסבל לנחקר על מנת לגרום לו להודות. שיטת משפט המכבדת את כבוד האדם לא יכולה להשלים עם קבלת הודאות שנגבו בעקבות גרימת סבל פיזי מכוון כראיות במשפט. החשש מפני המשך העינויים היה הטעם היחיד שמחמתו המשיך הנחקר להודות בין הסבבים של עינויים".
עו"ד ציון אמיר, המייצג את הקטין עם עו"ד עדי קידר, מסר :"אנחנו שמחים מאוד. שנתיים וחצי אחרי המעצר בית משפט ידע לומר שמשפטית - החקירות צריכות להתנהל על פי דין ולא על ידי רמיסת זכויות נחקרים. נקבע שיש לפסול הודאות שהוצאו באמצעים מיוחדים. זו שמחה גדולה, אבל שנתיים וחצי להחזיק קטין בבית סוהר זה פגיעה, ואנו מצרים על כך. בית משפט עמד באילוצים ולחצים ואיומים".
הפרקליטה המייצג את משפחת דוואבשה מסר: "זו החלטה אמיצה".
יו"ר ארגון חוננו, שמואל (זנגי) מידד, אמר: "הנערים עברו אונס אכזרי, אנסו אותם להודות. קראו לזה חקירת צורך, אבל האמת היא שהצורך היחיד היה להוציא מהם הודאה. כל זה נעשה תוך כדי שהשב"כ משקר כאילו מדובר בפצצה מתקתקת, וכאילו הוא הולך למנוע פיגוע. כל הפשע הזה נעשה בשם החוק. אין שום הצדקה שבעולם לפשע כזה. כשאנשי חוק מנצלים את הכח שניתן להם לאכזריות כזו הם צריכים לעמוד לדין".
בן אוליאל הוא הנאשם המרכזי, ומיוחסות לו שלוש עבירות רצח בגין השלכת בקבוק תבערה לחדר השינה של המשפחה הפלסטינית בכוונה תחילה לגרום למוות. עוד מיוחסות לו שתי עבירות ניסיון רצח, עבירות הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני.
הקטין מואשם בקשירת קשר לביצוע רצח, אך לא ברצח עצמו. נטען שלא יצא לבסוף כדי לבצע את המעשה, אבל היה מעורב בתכנון. בנוסף מיוחסים לו שישה אישומים בגין ביצוע שורה של עבירות הצתה במקומות נוספים ועבירות נוספות.
הנאשמים מכחישים את האישומים נגדם במשפט. הם אמנם הודו בחקירה ובן אוליאל אף שחזר את המעשה, אבל אז חזרו בהם ועורכי דינם טוענים שדין ההודאות להיפסל כי נגבו תוך שימוש ב"אמצעי חקירה מיוחדים" שהופעלו נגדם מצד שב"כ. עורכי הדין טוענים כי מדובר בעינויים.
מנגד סבורים בפרקליטות שההודאות קבילות ואין לפסול אותן, מה גם שאין קשר בין האמצעים לבין ההודאות שניתנו בימים שבהם כלל לא הופעלו "האמצעים המיוחדים" (אך כן לאחר הפעלתם). פסילת ההודאות יכולה להשפיע על המשפט כולו מכיוון שמדובר בראיות מרכזיות בתיק.
"אמצעי חקירה מיוחדים" מופעלים כלפי חשודים בביצוע פעולות טרור, ומותרים במקרים שבהם מדובר ב"פצצה מתקתקת" - כלומר, כשהמפגעים עלולים לבצע פיגועים נוספים.
למרות החשיבות הציבורית הגדולה, הדיונים התקיימו עד כה בתיק בדלתיים סגורות והרחק מעיני הציבור, לבקשת הסנגורים ובהסכמת השופטים. לאחרונה דלפו פרוטוקולים חסויים מן המשפט, והופצו בבתי כנסת.
לפי כתב האישום, המעורבים גרו במאחזים סמוכים לדומא. אחרי רצח מלאכי רוזנפלד בפיגוע, הם החליטו שהם מעוניינים לפגוע בערבים כנקמה. בכתב האישום נטען שהשניים נפגשו במאחז, דיברו על הוצאה לפועל של פיגוע, ולאחר מכן תצפתו על כפרים סמוכים ושוחחו על מטרות אפשריות, כולל הצתת בתים.
על פי הפרקליטות, הם סיכמו לבצע פיגוע בדומא ובכפר נוסף ולגרום למות ערבים. בן אוליאל, נטען, הכין שני בקבוקי תבערה. ב-31 ביולי קבעו השניים להיפגש במערה. בן אוליאל הגיע ולא מצא את הנער, לכן החליט לבצע את הפיגוע לבדו.
הוא הגיע לכפר דומא ובתחילה השליך בקבוק תבערה לבית אחד. אז פנה לבית משפחת דוואבשה, הדליק את בקבוק התבערה והשליכו לעבר החלון המסורג בחדר השינה. הבקבוק התנפץ על הסורגים, אש החלה לבעור והוא נמלט.
האש אחזה בכל ארבעת בני המשפחה שישנו שם. ההורים ברחו מן הבית, הילד אחמד הצליח להגיע לפתחו וניצל ואילו התינוק עלי נותר במיטתו בבית הבוער. שכנים שהגיעו למקום פינו את ההורים והילד אחמד לטיפול רפואי במצב קשה. התינוק עלי לא שרד. האב מת מפצעיו שמונה ימים אחר כך והאם מתה מפצעיה חודש אחרי. מצבו של הבן אחמד, שאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר, השתפר.
הקטין שתק בתחילה בחקירה, אבל אז סיפר לחוקרים את סיפור המעשה "באופן תיאורטי" מבלי לנקוב בשמו ובשם חברו. בן אוליאל שתק במשך 17 יום, אז הופעלו אמצעים מיוחדים בשב"כ לאחר שקיבלו היתר מיוחד מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין . במשך ארבעה ימים לאחר הפעלת האמצעים הוא הודה ושחזר את המעשה. בשחזור הוא מסר פרטים מוכמנים שיכולים להיות ידועים רק למבצע - כמו תיאור הבקבוק ששימש למעשה, כולל צבעו, או על כך שמעד בדרך החוצה מהכפר כפי שזיהה אחד העדים למעשה.
האישום הוגש באמצעות עורכת הדין רחל אבישר אבלס, פרקליטת מחוז מרכז שמנהלת את התיק, ויעל עצמון. את בן אוליאל מייצגים עורך הדין אשר אוחיון ואיציק בם. את הקטין מייצגים עורכי הדין ציון אמיר ועדי קידר.
אחרי הדיון אמר היום סב המשפחה שנפגעה, חוסיין דוואבשה: "אני חושב שהשופט הולך בדרך הנכונה. זה לא מחזיר את עלי והוריו. אחיו אחמד מבקש ממני כל יום לראות אותם. אני מחכה לשופט שיסתכל בעיניים של אחמד".
עו"ד בן גביר, שהיה עד הגנה, אמר: "אף שבית המשפט פסק שהוא מאמין לי ולא לשב"כ, הייתי מצפה ממנו לפסול את כל ההודאות - גם של הקטין וגם של הבגיר. בכל הכבוד והערכה לשרה איילת שקד, היום ברור שאנשי שב"כ ניצלו את תמימותה ואת תמימותו של נפתלי בנט".
לפנייה לכתב/ת 
