מצרים וכדורגל: האוהדים שהפילו את מובארק

ערב סטנדרטי של אוהדי אל-אהלי באצטדיון בקהיר(צילום: gettyimages)

"אוהד אל-אהלי הממוצע הוא אדם שגר בדירה שבה חדר שינה אחד שאותו הוא חולק עם אשתו, חמותו וחמשת ילדיו. הוא מקבל שכר מינימום והחיים שלו בזבל. הדבר הטוב היחיד בחייו הוא שביום שישי הוא הולך לשעתיים לאצטדיון וצופה באל-אהלי. בגלל זה חובה לנצח בכל משחק".

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

מרחץ דמים בעימותים בין אוהדים בפורט סעיד במצרים ב-2012:

אסון פורט סעיד: 74 הרוגים במגרש ב-2012

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0212/0102122249egypt_soccer.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;2.News-194.Opinion&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

אוהדים מצרים במלחמת יום כיפור

מועדון אל-אהלי (בערבית: "המקומי") מקהיר, שהוקם ב-1907, היה ביתם של מצרים שהתנגדו לשלטון הקולוניאלי הבריטי. לכן עד היום מדי השחקנים בצבע אדום וסמל הקבוצה הוא בצבעי דגל מצרים האדום, מהתקופה שלפני הקולוניאליזם. עוד קודם שנקבע למצרים המנון רשמי כבר חיברו אנשי אל-אהלי המנון משלהם: "קום, מקומי, ראה את הילדים שלך ואת הדגלים, ראה את הגדודים שלך ואת הקהל, ראה את סימני הניצחון בכל התחומים. ראה ורשום זאת בתהילת הנצח. אתה תמיד, אתה תמיד, אתה תמיד בחזית".

באוגוסט 1968, שנה לאחר התבוסה במלחמת ששת הימים, הוחלט שחברי המועדון יעברו אימונים צבאיים, ואכן, בקרבות מלחמת יום הכיפורים שפרצה חמש שנים לאחר מכן התגייסו 8,000 מחברי מועדון האוהדים כיחידה אחת והצטרפו לקרבות.

צבא מצרים ביום כיפור. האוהדים לקחו חלק

אוהדי אל אהלי(צילום: gettyimages)

משפחת מובארק ביציע

לאחר כמה חודשים נקמה מצרים באלג'יריה והביסה אותה 4:0 בחצי גמר אליפות אפריקה, מה שפתח תקופת חגיגות והתרוממות רוח לאומית, אבל כפי שהמציאות הפוליטית הוכיחה בשנים הבאות - לעם המצרי לא היו באמת סיבות לשמוח.

מובארק עשה שימוש באוהדים לקידום האג'נדות שלו. גיוס התקשורת לליבוי היצרים בין ארגוני האולטראס הוביל לריבוי כתבות על השחיתות והמהומות בכדורגל, וסדר היום התקשורתי הרחיק את זעם הציבור מהפוליטיקה לתחומים אחרים. בזמן המפגשים מול אלג'יריה הוא תקף את האולטראס – שנחשבים "קיצוניים" - ואמר שהם לא מייצגים את רוח העידוד האמתית באצטדיונים. הוא נקט צעדים נגדם, מקצתם נעצרו ונאסרה הכנסת אמצעי עידוד למגרשים.

הנשיא לשעבר חוסני מובארק במשחק כדורגל בקהיר, 2007(צילום: AP)

האחים ג'מאל ועלאא מובארק עם האוהדים במשחק מול טוניסיה ב-2017

אוהדי זמאלק. צבעים דומים, יריבות עמוקה(צילום: EPA)

המהפכה מתחילה ביציע

לארגוני האולטראס של קבוצות הכדורגל השונות במצרים היה חלק גדול במהפכה שהחלה במרץ 2011. שלא כמו המועדונים עצמם, חברי האולטראס אינם בעלי זיקה פוליטית או אידיאולוגית, אלא אוהדי כדורגל בלבד. הם רואים עצמם מגני הספורט העממי ומבקשים לשמור אותו כך למען העם ולא למען הכסף של המועדונים והשחקנים. התקשורת נתפסת כמי שמקדמת מגמה זו, שלה מתנגדים ארגוני האולטראס, וכוחות הביטחון נתפסים כמי שחפצים לחזק את שליטת המדינה והביורוקרטיה, קרי ההתאחדות והמועדונים, וכמי שמדכאים את הכוחות האחרים הפועלים בה, היינו האוהדים.

לא מדובר רק על אוהדי הקבוצות הגדולות אל-אהלי וזמאלק. ארגונים אולטראס פעילים ובולטים יש גם לקבוצת אסמאעילי (מהעיר אסמאעיליה), המכונים "הדרקונים הצהובים", לאל-מצרי מפורט סעיד (האולטרס הם "הנשרים הירוקים"), אל-אתיחאד מאלכסנדריה ("הקסם הירוק") ורזאל אל-מחלה מהעיר אל-מחלה אל-כוברה ("הלווייתנים").

בסוף 2008 הפגינו ארגוני אולטראס של קבוצות מקהיר נגד אוזלת ידם של שליטי ערב מול "התוקפנות הישראלית ברצועת עזה" (מבצע עופרת יצוקה). בכך הם שיקפו את דעת הרחוב והפכו לסמל לדור חדש שלא מוכן להיכנע לתכתיבי העבר, שעומד על דעתו ודורש להשמיע את דבריו. עם הזמן הם הפכו לשחקנים פוליטיים הקוראים לשבירת הסדר הישן ולמהפכה שתוביל לחירות. מאבקיהם האלימים בכוחות הביטחון הקנו להם ניסיון בלוחמת רחוב, אומץ לב ותושייה שלא היו לשאר אזרחי המדינה.

כיכר תחריר, "האביב הערבי", חורף 2011

(ציילום: רויטרס)

(צילום: רויטרס)

אוהדים מחוץ לחוק

גם אחרי התפטרות מובארק המשיכו חברי האולטראס לבלוט בהפגנות. דוגמה מובהקת לכך הייתה ההתקפה על שגרירות ישראל בקהיר בספטמבר 2011. כ-5,000 מפגינים, בהובלת אוהדי אל-אהלי ואל-זמאלק צרו על המבנה, מוטטו את חומת המגן והרסו כל שנקרה בדרכם. בשל כך נאלצו כלל הישראלים ששהו במצרים לעזוב את המדינה.

אוהדי מצרים במונדיאל ברוסיה:

(צילום: עוז מועלם )

(צילום: AP)

• ד"ר יהודה (אודי) בלנגה, מומחה למצרים וסוריה, הוא מרצה וחוקר במחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר אילן