לחקלאים יש עוד בעיות חוץ מעפיפוני התבערה

יום אחד ייכבו השריפות בעוטף, אבל הענף יישאר עם אותן בעיות שבגינן ישראל מעדיפה לקנות עגבניות מרצועת עזה ולא מהחקלאים שלה

ברק אומגהפורסם: 20.06.18 , 19:44

טרקטור בשדה בוער בעוטף עזה, השבוע(צילום: AP)

"טרור העפיפונים לא יימשך", אמר השבוע שר הביטחון אביגדור ליברמן ובתגובה שלח את מטוסי חיל האוויר לתקוף תשעה יעדים של חמאס ברצועת עזה. כחקלאי שהיה עד לשריפתם של יותר מ-20 אלף דונם של יערות, שטחים טבעיים ושטחים חקלאים שהתכלו, אין שמח ממני על מדיניות "דין עפיפונים כדין פצמ"רים", אבל אני לא יכול שלא להביע תרעומת על כך שהתגובה באה כלאחר יד, ורק לאחר שבלון תבערה נחת על גג בית. כאילו שההיתכנות שעפיפון כזה ישרוף את אחד החקלאים או הפועלים בשטח לא הספיקה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

חוסר האקטיביות של הממשלה עד השבוע האחרון גרמה לי ולשכמותי, עובדי האדמה, להחסיר שעות שינה מחשש מההתמודדות ביום שאחרי: האם וכיצד ישוקם כל השחור שעוטף עכשיו את הגידולים שלנו, את הטבע שלנו ואת כל מה שעוד לא הספיק לנבוט?

מי ידאג לפרנסה שלנו, החקלאים? למשפחות שלנו? האם מדינת ישראל, כמי שמתגאה חדשות לבקרים בעגבניות השרי שלה, תתייצב בגאון גם מאחורי המגדלים שלהן? האם שר החקלאות אורי אריאל ישכיל לדרוש שגם חקלאי העוטף יוכרו כנפגעי טרור?

אם כשהמצלמות ייכבו, ותידרש התמודדות אמיתית עם המציאות, תמשיך המדינה להתנהג לחקלאים באותו אופן שבו היא פועלת בשגרה, אז מה שהיה הוא שיהיה, ואנחנו החלוצים ניוותר בודדים במערכה.

בינתיים, במקום ליהנות מפרי עמלנו, נאלצים מגדלי העגבניות הישראלים - חלקם קורבנות גל הטרור האחרון כמו גם מגדלי הפלפלים, הגזרים ותפוחי האדמה - לייצא את התוצרת שלהם כדי להרוויח. וזאת בזמן שעיקר העגבניות שרוב הישראלים אוכלים מגיעות דווקא מעזה.

ב-2014 הלכתי לסופר וראיתי שפלפל עולה 14.90 שקל לקילו. כמגדל פלפלים זה נראה לי מוזר, כי רשתות השיווק סיפרו שהשוק מוצף וסירבו לשלם לי יותר מחצי שקל לקילו. מצאתי את עצמי משמיד טונות של יבול בזמן שבסופר קרעו את הצרכנים במחיר.

פוסט שהעליתי ברשת התפשט והצית את מחאת הפלפלים שבמסגרתה קמו בארץ מוקדי מכירה ישירה של חקלאים - מהשדה לצרכן. אבל המאבק שלנו רחוק מלהסתיים, כי לשרים אריאל, ליברמן והממשלה כולה נראה הגיוני לרעות בשדות זרים, במקום ליהנות מהפירות שעמלנו עליהם בעצמנו.

רק פיקוח של המדינה על שוק החקלאות יצליח להוציא אותנו מהבוץ ולהבטיח את כלכלתם של אלפי חקלאים ישראלים ומשפחותיהם. אבל המילה "פיקוח" טומנת בחובה שיתוף פעולה עם החקלאים. לא רק ועדה ייעודית שתצא בהצהרות, אלא פגישות ארוכות איתנו, תוך הקשבה אמיתית למצוקות שלנו ולרעיונות שלנו, ורק לאחר מכן בניית תוכנית הנותנת מענה ליבואן ולצרכן. כל חשיבה אחרת, הפוסחת על שיתוף החקלאים בתהליך, מייתרת אותו ושומרת על שליטה מונופוליסטית של רשתות השיווק בענף.

אני שמח על כל אותם גופים סביבתיים ואנשים פרטיים היוצאים בימים האחרונים למה שבחדשות מגדירים "שטחים הפתוחים" - אלו שספגו מהלומות מבלוני תבערה ועפיפוני טרור, ומנסים בשתי ידיים לשקם את מה שנותר מההריסות. אבל לא הזמן יעזור וגם לא אותם המתנדבים.

אין קיצורי דרך ואין זמן נכון יותר מעכשיו לממשלה להראות שהיא דואגת ליום שאחרי. היא צריכה לומר: דין ענף החקלאות כדין ענף הטכנולוגיה. יש להקצות משאבים כלכליים, כוח אדם וזמן, לערב את כל מי שנכון לסייע ולהציל את המשק מפני קריסה.