לא תבגוד
מה גורם לאדם למסור סודות לאויב והאם בגידה במולדת דומה לבגידה בבן/בת זוג?
פתאום קם אדם בבוקר ומחליט לבגוד במולדת. לא סתם אדם, אלא מי שהיה חבר כנסת מטעם מפלגת ימין, שר האנרגיה בממשלת ישראל, לוחם וקצין בצה"ל, רופא ילדים. פתאום קם אדם בבוקר והופך למרגל למען איראן. איך קורה דבר כזה?
למען גילוי נאות, אין לי מושג מה גרם לקולגה שלי, ד"ר גונן שגב, לעשות את המעשים המיוחסים לו, ואין לי כוונה לעשות כאן ניתוח "פסיכולוגי" (וספקולטיבי) של מסתרי נפשו של הדוקטור. אבל המקרה הזה, של ישראלי שמואשם בבגידה במולדתו, והסערה הציבורית שהתעוררה אצלנו בעקבות הגילוי, פותחים לנו חלון אל היבטים מסוימים של נפש האדם ושל החברה האנושית - היבטים לא כל כך יפים, אבל מאוד מעניינים.
"בגידה" ו"בוגד" הן מילים טעונות. בוגדים הם אנשים שאותם מוציאים להורג בימי מלחמה, ומתעבים בימי שלום. למרבה הפלא אנחנו מעניקים את אותו התואר ממש - "בוגד" - גם לאדם שקיים יחסים מיניים עם אדם שאינו בן או בת הזוג שלו.
ספרי החוקים של כל מדינות העולם כוללים עונשים כבדים על הבוגדים במולדת. אבל כאשר הדברים אמורים באלה המקיימים קשרים רומנטיים מחוץ לנישואים, התמונה שונה לגמרי. בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם, וכן בדיקטטורות הרבות - מצפון קוריאה ועד גרמניה הנאצית - שבהן קיימת הפרדה של הדת מהמדינה, בגידה בבן או בת הזוג אינה מוגדרת כמעשה בלתי חוקי. ספרי החוקים פשוט עוברים עליה בשתיקה.
במלים אחרות: מעשה שדינו מוות בחוק הדתי, אינו זוכה אפילו להתייחסות בחוקי המדינה החילונית. רק בדיקטטורות שבהן קשורה הדת למדינה, כגון איראן או ערב הסעודית, מענישים חוקי המדינה אוהבים שבגדו. במדינות הללו יש תמיד, ולא במקרה, גם אפליה קשה, צביעות, וסטנדרט כפול לגברים ולנשים. באותן המדינות יש גם עונשים נוראים לעוברים על חוקי הדת. מאיפה זה בא? בלי ספק, מאיתנו, היהודים.
היחס לבגידות
לא כל הדתות שוות ביחסן לבגידות. בהינדואיזם, כמו בדתות קדומות אחרות, מאמינים שיש בעולם הרבה אלים ואלילים, ומותר לסגוד ליותר מאליל אחד. אבל אלוהי היהודים תבע לעצמו, כבר מן הרגע הראשון, מונופול על ליבם של מאמיניו. "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי", הזהיר אותנו בורא עולם. ואם חס וחלילה יהיה לך? בשתי מילים: אוי לבוגדים. התנ"ך מלא וגדוש באיומים ובעונשים נוראים על החטא הזה. ממש כמו בעל קנאי, אלוהי היהודים הגיב באלימות קיצונית על כל מה שהתפרש אצלו כפלירט עם אחרים.
הנצרות והאסלאם אימצו את הרעיון הזה אל ליבם, והגדילו לעשות. את הפירות הבאושים של דאע"ש כולנו מכירים. אבל לא רבים יודעים שהאינקוויזיציה הייתה חסרת כל סמכות על יהודי ספרד ופורטוגל. בניגוד לרושם העולה מספרי הלימוד שלנו, לאינקוויזיציה האכזרית הייתה סמכות לחקור רק נוצרים – ובייחוד את "הנוצרים החדשים". במילים אחרות, מותר לך להיות יהודי. אבל אם חס וחלילה התנצרת, ואחר כך עלה חשד שבגדת בנו עם אלוהי היהודים - אז נרסק אותך על גלגל העינויים.
הפסיכולוגים האבולוציוניים מספרים לנו שהמקור של כל זה הוא הצורך של זכרים להבטיח שהנקבות "שלהם" יילדו ילדים "שלהם", ילדים שיעבירו את החומר הגנטי של הזכר החשדן לדור הבא. אני לא אוהד גדול של פסיכולוגיה אבולוציונית. לדעתי, יכול להיות שהרעיון הזה אפילו נכון, אבל הוא רחוק מלהסביר את התמונה הגדולה.
כמעט כולנו רגישים באופן יוצא דופן לבגידות מכל הסוגים, לא רק בהקשרים מיניים. החל בחברה הטובה שלך, שהלכה וסיפרה בהפסקה לכל הבנות בכיתה את הסוד הכמוס שלחשת לה, ועד לשחקן בית"ר, שעבר לשחק במכבי תמורת חוזה שמן, כולנו שונאים-שונאים-שונאים את אלה שנדמה לנו שבגדו.
הפרנואידים רואים בגידות בכל מקום. הם גם אלופי תיאוריות הקונספירציה, וזאת צרה צרורה. נטייה לחשדנות, ותחושה שבוגדים בך מאחורי גבך, הם יעדים קשים מאוד לטיפול פסיכולוגי ואפילו תרופתי. זה טבוע בנו עמוק מאוד.
קל לעורר בבני אדם את התחושות האלה, וקשה מאוד להתגבר עליהן. זאת הסיבה שרוב הציבור, בישראל ובעולם, נוטה ימינה. להיות שמאלן זה להאמין בטוב ליבם של בני האדם ולהתעלם בשיטתיות מן הרוע. להיות ימני זה לדרוש נאמנות ולחפש בוגדים. שתי גישות הקיצון האלה שגויות ומזיקות כמובן, אבל אחת מהן היא מאוד פופולרית, ולא במקרה: נולדנו לחשוד.
האם נולדנו גם לבגוד?
לפני שנים רבות שאל אותי בכיר באחד משירותי הביטחון שלנו מה מאפיין אנשים שיבגדו במולדתם. אמרתי לו שלדעתי יש ארבעה סוגים של בוגדים. התמונה האמיתית מורכבת הרבה יותר מן הסכמה הפשטנית שאביא להלן, ואדם יכול להיות שייך ליותר מסוג אחד, אבל החלוקה הזאת יכולה לתת לנו מושג ראשוני במה ובמי מדובר.
הסוג הראשון של בוגדים הם אנשים חסרי מצפון, אנשים עם נטיות פסיכופאתיות. הם אינם נאמנים לאיש זולת עצמם, אבל מיטיבים לשכנע אחרים שהם נאמנים להם ודואגים להם. הלוואי שאני טועה, אבל נדמה לי שלכמה מבכירי הפוליטיקאים שלנו יש נטיות בכיוון הזה. אני, אישית, לא סובל אותם.
הסוג השני הוא הבוגדים המזדמנים - אלה שנקרתה בפניהם הזדמנות למשהו חפוז, מלהיב ומתגמל, שנראה בלתי מזיק – והם לקחו אותה. אחרי צעד אחד כזה ממתין לעיתים קרובות מדרון חלקלק, שסופו מי ישורנו. רבים מן הבוגדים בבן או בת הזוג שייכים לסוג הזה, ולא רק הם. שירותי הביטחון של כל המדינות מנסים לגייס מרגלים בהבטחות של כסף קל, טובות הנאה מיניות, וכיבודים מכיבודים שונים.
לסוג השלישי שייכים האידאולוגים. אלה אנשים נאמנים מאוד, אבל לא למדינה או לארגון שהם בוגדים בו, אלא למישהו או משהו אחר. ג'ונתן פולארד נמק בכלא עשרות שנים, ועדיין אסור לו לעזוב את ארה"ב, בגלל הזעם האמריקאי על כך שהוא היה נאמן לעמו יותר מאשר למולדתו. אותו הזעם הוביל את אלי כהן הגיבור והנאמן שלנו אל הגרדום בדמשק.
אבל הסוג הרביעי, והמעניין ביותר לדעתי, הם אנשים שנושאים איתם בתוך הלב את התחושה החזקה והצורבת שמישהו בעברם בגד בהם. מישהו – הורה, בת זוג, אלוהים, חבר ילדות, המשפחה שלהם, מדינה שלמה, מישהו גרם להם פעם להרגיש נבגדים ומנוצלים, והם לא יישארו חייבים.
לאיזה מן הסוגים האלה שייך ד"ר גונן שגב? ולאיזה סוגים שייכים אתם, הקוראים? ואני?
לפנייה לכתב/ת 
