פלסטינים, עלינו להתעורר ולהציע תוכנית

אנחנו במצב חירום ולא מספיק לבכות ולרחם על עצמנו. יש צורך קריטי להתמודד עם "עסקת המאה" של טראמפ באמצעות רעיון מקורי שלנו. השר לשעבר לענייני אסירים ברשות על המהלכים המדיניים באזור

אשרף אל-עג'רמי, עיתון "אל איאם"פורסם: 24.06.18 , 07:57

אבו מאזן וטראמפ. דרושה יוזמה(צילום: AFP)

העברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים הציגה עיקרון של הנשיא טראמפ הנוגע לתוכנית המתגבשת של ארה"ב לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לצדה חזינו בצוות המיוחד שמתגבש בצד האמריקני לטובת המטרה, הכולל את יועצו הבכיר של טראמפ ג'ארד קושנר, השליח מטעמו למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט, ושגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי. צוות זה, יש לומר בבירור, הוא שאמון על הדיונים על האסטרטגיות ליישום תוכנית טראמפ, והוא עושה זאת גם בהיעדרו של שותף פלסטיני.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

בין היתר נפגש הצוות עם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, לדיון שלפי הודעת הבית הלבן עסק ב"מאמצים האמריקניים לקידום תהליך השלום במזרח התיכון ומתן מענה לצרכים ההומניטריים בעזה". קושנר וגרינבלט יוצאים בימים אלה לביקורים בישראל, בקטאר, בסעודיה, במצרים ובירדן כדי לקדם פגישות בנושא התוכנית האמריקנית.

בשלב זה, בשל העמדה הפלסטינית המתנגדת להתנהלות ממשל טראמפ בנושא הישראלי-פלסטיני, ארה"ב לא מרגישה מחויבת לפרסם את פרטי תוכניתה. עם זאת, סביר מאוד להניח שממשל טראמפ ינסה ליישם חלקים ממנה כעובדה מוגמרת בשטח, בתיאום מוקדם עם ישראל, וגם בהסכמה שקטה של חלק ממדינות ערב ואולי אף תוך שיתוף פעולה עמן. זאת במסגרת הבריתות החדשות המתגבשות באזור, שמטרתן ליצור גוש אנטי-איראני ולדחוק לשוליים את הסוגיה הפלסטינית.

על פי ההצהרות האמריקניות, וושינגטון מנסה לשכנע מדינות ערביות לממן פרויקטים כלכליים והומניטריים בעזה, כמעין תחליף למשא ומתן ישראלי-פלסטיני שלא מתקיים. הפרויקטים האמורים כוללים תוכנית לבניית תחנת כוח והתפלת מי ים באל-עריש והקמת אזור תעשייה לפועלים עזתים.

פעולה נוספת היא זו של שליח האו"ם לשיחות השלום, ניקולאי מלדנוב, המנסה לקדם רעיונות כלכליים כגון הקמת גוף בלתי תלוי שיגייס סיוע לפרויקטים הומניטריים ברצועה, ושבעניינו הוא נועד עם בכירים בחמאס השולטים ברצועת עזה.

זכותה של ההנהגה הפלסטינית להסתייג מפרויקטים מעין אלה, שתכליתם לכאורה היא לפתור את המשבר ההומניטרי בעזה, כדי לקדם את יישום "עסקת המאה" של טראמפ. עסקה זו, כך מסתמן, תציע ליצור מדינה פלסטינית הכוללת את רצועת עזה וחלקים מסוימים של הגדה המערבית – ללא אזורי C ולרבות ההתנחלויות שיסופחו לישראל וירושלים שכבר הוחרגה – וכן לבצע חילופי שטחים מסוימים.

אולם גם אם ההנהגה הפלסטינית מתנגדת לתוכנית האמריקנית המתגבשת, סירוב להיפגש עם הנציגים האמריקנים או אזהרה מפני כישלון הם פתרונות פסיביים בלבד. הם לא מביאים את העמדה הפלסטינית לקדמת הבמה, ולבטח לא ימנעו את מימוש התוכניות של הממשל האמריקני או פנייה לפתרון חלופי כזה או אחר.

אשרף אל-עג'רמי (צילום: ירון ברנר)

וזו הנקודה העיקרית שיש להדגיש: הפלסטינים לא שמים על השולחן תוכנית חלופית אקטיבית, וחמור לא פחות – אין לפלסטינים קשר חזק וחם עם מדינות ערב באזור, שיוכל להושיע אותם ולגרום לארה"ב להביא בחשבון את האינטרסים הפלסטיניים העמוקים.

וכך, בפועל, הפלסטינים יושבים בחיבוק ידיים וצופים בנעשה, כאשר ברור שברמה הבינלאומית לא צפויה להופיע כל יוזמה בינלאומית או עמדה מדינית בעלת משקל שתהיה מנוגדת לעמדות הממשל האמריקני הנוכחי. העולם הרי עוסק כיום במלחמות סחר המתנהלות בין ארה"ב, בנות בריתה ומתחרותיה, והתהליך המדיני במזרח התיכון רחוק מלהיות במוקד תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית.

נוסף על כך, לא רק ביחסי חוץ אנחנו בבעיה: המצב הפלסטיני הפנימי מסתבך והולך. הפילוג בין חמאס לפתח גובר, במיוחד אחרי כישלון מאמצי הפיוס. רצועת עזה נחטפה מאיתנו ונאנקת תחת דיכוי וניצול נוראים של חמאס, הרואה בעזה תרנגולת שמטילה ביצי זהב.

מנגד, הרשות הפלסטינית איבדה את תמיכת הציבור, והגדה הפכה לזירת התנגדות כלפיה במקום שתהיה זירת התנגדות לכיבוש הישראלי ולהרג הנורא והמתמשך בעזה. ייתכן שהסיבה לכך היא שרבים מהפלסטינים פשוט השתכנעו שהרשות אחראית לכל מה שמתרחש ברחבי המולדת.

עלינו להתעורר. אנו חיים במציאות של מצב חירום פלסטיני קיומי, ולא מספיק לבכות ולרחם על עצמנו. יש צורך להתמודד עם התוכניות האמריקניות והישראליות באמצעות תוכנית פלסטינית מקורית ומורכבת שתעשה שימוש בכלל המשאבים של העם הפלסטיני ותביא בחשבון את כלל הציבור.

אסור להפנות את הגב לניסיונות פיוס פנים-פלסטיניים – אדרבא, יש לעשות את כל המאמצים הנדרשים להצלחתם והחייאתם, גם אם הם כרוכים בפשרות, וזאת מכיוון שהמצב הפלסטיני הפנימי הוא שיקבע את סיכויי הצלחתה של כל תוכנית הנוגעת לפרויקט הלאומי.

כמו כן, יש לחזק את הקשרים שלנו עם שותפים לדרך: אלה כוללים את אחינו הערבים, אבל גם קבוצות בציבור הישראלי שחרדות מתוכנית טראמפ ומעוניינות ביישום עקרון שתי המדינות בגבולות 67', וכן קהילות אזרחיות במערב וקבוצות לחץ שונות – גם בארה"ב – המבקשות לראות פתרון הוגן באמת לסכסוך.