המורה הפדופיל: "אני מחבק את הבנות, יכול להיות שתוך כדי חיבוק אני נוגע בטעות"
ישיבה על הברכיים בהפסקות, חיבוקים ונגיעות באיברים אינטימיים ליד הלוח, הליכה יד ביד בחצר ותמונות של ילדות בטלפון הנייד. ynet ו"ידיעות אחרונות" חושפים הבוקר את עדותו של המורה הפדופיל שאול שמאי שנידון לשבע שנות מאסר
לפני כחודש גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב עונש מאסר של שבע שנים על שאול שמאי, "המורה הפדופיל", לאחר הרשעתו בהסדר טיעון בביצוע מעשים מגונים בנסיבות אינוס בשש ילדות - ארבע מהן, בנות 8-7, למדו בבית הספר שבו לימד, ושתיים נוספות למדו אצלו במסגרת שיעורים פרטיים. הבוקר (ב') נחשפים ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" התמלולים מחקירתו של שמאי ומהעדויות שמסרו במשטרה אלו שעבדו לצידו - ומהם עולה תמונה מטרידה מאוד.
החקירה הראשונה
שמאי לא הכחיש בשום שלב בחקירתו את המגע עם הילדים, אך ניסה לטעון כי כוונותיו לא היו מיניות. כך, בחקירתו הראשונה, שאליה הגיע לאחר שסיפורו נחשף על ידי ההורים ולאחר שמנהלת בית הספר ביקשה ממנו לא להגיע יותר לכיתה.
שמאי: "אני מאוד חמים באופי שלי. הילדים, בנים ובנות, מאוד אוהבים אותי. נכון שחיבקתי תלמידות - חיבקתי חיבוק אבהי".
חוקר: "היו לך דברים חריגים עם בנות או בנים?"
שמאי: "אני לא רואה משהו חריג. יכול להיות שתוך כדי חיבוק אני נוגע בטעות...".
חוקר: "האם אתה נוהג לחבק בנים ובנות, או שיש העדפה מסוימת?"
שמאי: "אני מחבק בנות. לפעמים גם בנים, אבל פחות".
חוקר: "האם היה מצב בכיתה שישבת ליד תלמידות?"
שמאי: "כן, ישבתי כדי לסייע בשיעור ובחומר".
חוקר: "האם נהגת ללכת לחצר עם הבנות בהפסקות במקום להיות בחדר מורים?"
שמאי: "בהחלט, כן".
חוקר: "האם בעבר המנהלת העירה לך שאתה יושב בחצר עם בנות בצורה שהן נצמדות אליך, ואמרה לך שאתה אמור להיות בחדר מורים?"
שמאי: "כן, המנהלת פנתה אליי לפני חודשיים ואמרה לי שהיא רוצה שאני אהיה בחדר המורים, כי גם לי מגיע הפסקת מנוחה".
חוקר: "האם הבנות היו נוהגות לשבת לך על הברכיים?"
שמאי: "כן".
חוקר: "איפה זה היה קורה?"
שמאי: "בדרך כלל בכיתה, על יד השולחן של המורה. הן היו ניגשות אליי ויושבות לי על ברך אחת".
חוקר: "האם נהוג שמורה מושיב ילדות בנות 7-8 על הברך שלו?"
שמאי: "לא, זה לא נהוג".
שמאי התקבל ללמד בבית הספר למרות שכבר התנהל נגדו הליך פלילי אחר, על עבירת מין שביצע בתלמידה שאותה לימד שיעורים פרטיים. הוגש נגדו כתב אישום, והוא היה על סף הסדר טיעון - אבל רגע לפני שהורשע הוא ניגש לתחנת משטרה וקיבל "תעודת היעדר עבירות מין" שלפיה הוא אינו עבריין מורשע. את התעודה הזו הוא הציג למנהלת בית הספר, וכך הצליח להתקבל לעבודה. בחקירתו, הוא נשאל על כך.
חוקרת: "כשהבאת למנהלת טופס על היעדר עבירות מין, עידכנת אותה שמתנהל נגדך כתב אישום בגין עבירות אלו?"
שמאי: "לא".
חוקרת: "כלומר, שיקרת לה והסתרת ממנה דברים שחשוב שהיא תדע?"
שמאי: "נכון. אבל עובדה שקיבלתי אישור מהמשטרה".
החקירה השנייה
אל חקירתו השנייה הגיע שמאי כבר מבית המעצר, ולאחר שגורמים נוספים בבית הספר העידו נגדו. באותה חקירה, החוקרת ניסתה להקשות עליו.
חוקרת: "אני אומרת לך שגם המנהלת, גם המנהלת הפדגוגית לכיתות קטנות וגם מורים והורים פנו אליך בבקשה להפסיק את המגע והקרבה עם הבנות. מה יש לך להגיד על כך?"
שמאי: "לא זכור לי דבר כזה".
חוקרת: "אני אומרת לך שהמנהלת הפדגוגית פנתה אליך ואמרה לך לא להושיב על הרגליים בנות".
שמאי: "לא זכור לי, ואני גם לא חושב שהיה דבר כזה".
חוקרת: "נמצאו תמונות רבות בנייד שלך, של הבנות בכיתה. למה צילמת אותן?"
שמאי: "בטלפון שלי נמצאו הרבה תמונות של הבנים והבנות. אני לא מכחיש את זה, וזה לטובת המצגת של סוף שנה".
בשלב מסוים בחקירתו, נזכר שמאי בשיחה שלטענתו קיים עם המנהלת: "שנה שעברה נוצרה סיטואציה שבה המנהלת שוחחה איתי ואמרה לי שמותר לי לחבק ילדים".
חוקרת: "מה ענית לה בתגובה?"
שמאי: "באמת לא זוכר".
חוקרת: "בהקשר למה השיחה הזאת הייתה?"
שמאי: "לא זוכר".
החוקרת לא מוותרת לשמאי, וממשיכה לעמת אותו עם הטענות נגדו: "עשר מתלוננות אומרות שנגעת בהן מתחת לתחתון ובאיבר המין, בחזה שלהן ומתחת לחולצה. לאחת נתת נשיקות בכוח בשפתיים ועשית לה מסאז'. חיבקת, הושבת על הרגליים שלך עשר בנות, ואתה לא זוכר כלום מזה?"
שמאי: "אני אמרתי שמעולם לא היה כלום עם הבנות? לא הכחשתי ולא אמרתי מעולם שלא היה שום דבר, אלא אמרתי שהיה חיבוקים. לא אגיד שלא. אמרתי שגם אם נגעתי באיבר מין או באיבר אינטימי, זה היה בהיסח הדעת וזה היה בלי כוונה".
הציור שחשף את ההטרדה
תמלולי חקירתו של המורה הפדופיל שאול שמאי קשים לקריאה, אך ציור אחד שהוצג לבית־המשפט הוא אולי כואב אף יותר: אחת הילדות שהוטרדו על ידי המורה הפדופיל ציירה את עצמה, בחצר בית הספר, כשהיא יושבת על ברכיו.
העדויות של צוות בית־הספר
במבט לאחור, הבינו במשטרה, היו הרבה נורות אדומות שנדלקו - אך הן לא מנעו את מינויו של שמאי למורה מחליף בבית־הספר. כך, למשל, בתחילת התהליך, לא הצליחה המנהלת לרשום אותו במערכת של משרד החינוך - והתקבלה הודעה כי הוא חסום. בעקבות זאת, היא שלחה לו את ההודעה הבאה, ב-26 בדצמבר 2015:
"שאול יקר בוקר טוב. אני מעדכנת אותך שוב שאין אישור להעסיק אותך באופן ישיר דרך המערכת של משרד החינוך. אנחנו נשארים במתכונת של שעות מילוי מקום. ניתן לשלם לך גמול חינוך באמצעות הניהול העצמי בלבד. כמו כן אבקש אישור משטרה על כך שאין לך עבירות - זהו נוהל הנדרש ממני - אחת לשנה - מכל דמות גברית המועסקת בבית־הספר שלא דרך משרד החינוך".
המנהלת הייתה גם הראשונה להישאל במשטרה על שמאי. "ראיתי אותו יושב על הספסל ליד הכניסה, וכמה בנות ישבו לידו. ארבע בערך", סיפרה. "שאלתי אותו אם הוא המורה התורן שאמור להיות באזור הזה, והוא ענה שלא, אז אמרתי לו: 'אם אתה לא תורן, אז לך לחדר המורים והבנות ישחקו לבד'. הוא קם והלך".
חוקרת: "עוד מורים יושבים עם תלמידות בהפסקה?"
מנהלת: "לא שידוע לי".
חוקרת: "ההתנהגות הייתה נראית לך חריגה?"
מנהלת: "הערתי לו שמורים צריכים להיות בהפסקה בחדר מורים, והילדים צריכים להיות לבד באינטראקציה שלהם, מבחינה חברתית. לא הערתי לו כי הוא היה עם הבנות בהפסקה".
חוקרת: "שאול אמר: 'שנה שעברה נוצרה סיטואציה שבה המנהלת שוחחה עימי ואמרה לי שמותר לי לחבק ילדים'. זכור לך מקרה כזה?"
מנהלת: "לא הייתה כזאת שיחה ולא אמרתי לשאול דבר כזה מעולם. אני מוכנה להתעמת עימו על כך".
חוקרת: "כששאול הגיע לעבודה, מה ביקשת ממנו להציג לך?"
מנהלת: "אישור על היעדר עבירות מין. גם התקשרתי למקומות שבהם הוא עבד - הוא מורה מצוין למתמטיקה, וזה היה נשמע לי נורא אמין".
אחרי המנהלת הגיעה למסור את עדותה המנהלת הפדגוגית של החטיבה הצעירה, שסיפרה כי העירה בעבר לשמאי על התנהגותו.
חוקרת: "האם ראית את שאול נוגע בילדות מהכיתה שלו?"
מנהלת פדגוגית: "בשבוע-שבועיים הראשונים, כשהוא רק התחיל. יום אחד יצאתי לחצר, והבחנתי בשתי ילדות שיושבות צמודות לצד הגוף שלו, ואחת מהן ישבה על הברכיים שלו. היו עוד ילדים סביבו, לא צמודים, שהסתובבו שם. אמרתי לילדים ללכת לשחק, ואמרתי לשאול: 'אנחנו לא מושיבים ילדים עלינו, הילדים צריכים לשחק'".
חוקרת: "למה הערת לו?"
מנהלת פדגוגית: "כי זה חלק מהנהלים, ילדים לא יושבים על המורה. מגע גופני זה לא דבר שעושים בבית-הספר. זה חלק מהאתיקה המקצועית שלי".
חוקרת: "האם ראית ששאול הולך עם הבנות יד ביד בהפסקה?"
מנהלת פדגוגית: "הייתי תורנית בחצר בכניסה, ואז ראיתי את שאול יוצא עם שתי ילדות כשהוא אוחז להן בדיים לכיוון קבוצת בנות ששיחקו 'ים-יבשה'. שאלתי אותו אם הכל בסדר, והוא הינהן לי עם הראש".
עוד עדות על התנהלותו של שמאי סיפקה הפסיכולוגית של בית-הספר.
חוקרת: "מישהו ראה התנהגות בלתי הולמת של שאול בבית-הספר?"
פסיכולוגית: "אני יודעת שהעירו לו פעם אחת שהוא מושיב ילדים על הברכיים, ושאסור לו לעשות את זה".
חוקרת: "איך את יודעת שהעירו לו?"
פסיכולוגית: "סיפרו באחת הפגישות שהיו לנו, אני לא זוכרת מי נכח".
חוקרת: "הם סיפרו על זה בתור משהו חריג?"
פסיכולוגית: "זה לא דבר טריוויאלי להעיר למורה על איך להתנהג לתלמידים, אבל זה לא נראה חריג מבחינה מינית, אלא פשוט לא תואם להתנהגות מצופה ממורה. אני ייחסתי את ההתנהגות לכך שהוא מורה מחליף ולא קבוע".
עורכי-דינן של הילדות, אפי נוה והילה בודקי ממשרד אטיאס-נוה-כהן, מסרו בתגובה: "מכלול העדויות המצויות בתיק החקירה מחזקות עוד יותר את הטענה כי הפגיעה המזעזעת שחוו הילדות הקטנות והתמימות יכולה הייתה להימנע אם הגורמים הרלוונטים, קרי המנהלת והצוות המקצועי, היו מגלים עירנות למראה עיניהם כפי שעולה מהעדויות עצמן. ברם כאשר אנחנו למדים מהחומר הנוסף המצוי ברשותנו כי המורה הפדופיל שמאי היה חסום להעסקה במשרד החינוך ולא ניתן היה להפיק לו תלוש שכר, ובכל זאת ביצעה המנהלת מעקף של החסימה והעסיקה אותו – אז שום דבר כבר לא מפתיע. ואין זה מפתיע לראות את ההתעלמות מנורות האזהרה כפי העולות מהעדויות בתיק החקירה. לסיכומו של דבר מדובר מעשה זוועה שבקלות ניתן היה למנוע אותו, והסיבה היחידה שהתרחש הינה התנהלות לקויה ורשלנית תוך הפרת נהלים של המנהלת והסובבים אותה".
לפנייה לכתב/ת 
