קרא לי ניימאר: ברזיל עברה לשמות במקום כינויים

יש שיאמרו כי השינוי הגדול ביותר בנבחרת ברזיל במונדיאל הנוכחי לא קרה במגרש או בחדר ההלבשה – אלא על החולצות. בפעם הראשונה מאז 1974 ברזיל הגיעה לטורניר הגמר של גביע העולם בכדורגל כשלא משחק בשורותיה שחקן המוכר יותר בכינוי שהומצא לו מאשר בשמו האמיתי.

מסביב לכדור – עוד כתבות:

שכנים ולא שונאים: למה הלטינים מאוחדים במונדיאל?

אוהדים אספו זבל: יפן והניקיון – מה הקטע?

פורטוגלי או פורטוגזי? שדר או שדרן? האקדמיה עונה

ניימאר הוא רק שם פרטי. נסתפק בזה(צילום: gettyimages)

השמות על חולצותיהם של הכדורגלנים הברזילאים כוללים בדרך כלל מילה אחת, אבל בעוד לאוזניים זרות כולם נשמעים אקזוטיים – יש הבדל גדול ביניהם: חלק מהכדורגלנים הברזילאים משתמשים בשם שניתן להם בלידתם, ואחרים משתמשים בכינויים שהודבקו להם.

פלה, או אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו אם תרצו(צילום: AP)

במונדיאלים קודמים לבשו את חולצתה של נבחרת ברזיל שחקנים כמו האלק (הכינוי שבו התפרסם הכדורגלן ז'יבאנילדו ויירה דה סואוזה, ושנשאב משם גיבור העל בסרט "הענק הירוק" שלשחקן הראשי בו דומה לכאורה דה סואוזה), טוסטאו ("מטבע קטן", כינויו של שחקן הנבחרת אדוארדו גונזלבס דה אנדרדה), ודונגה (שמו הפורטוגזי של אחד משבעת הגמדים של שלגייה). היום במקום זאת תמצאו שחקנים כמו פרד, דוגלאס ומרסלו.

מרביו דוס אז'וס, עורך מדור הספורט של העיתון O Globo היוצא לאור בריו דה ז'ניירו, אומר שהמוות האיטי של מוסד הכינויים הברזילאי הוא תוצאת הפיכתו של הכדורגל לעסק יותר ויותר כלכלי. כיום שואפים שחקנים כבר מגיל צעיר להפוך למותג – ויהיה להם קשה יותר למתג את עצמם אם יאמצו כינויים כמו אלה שנתנו לעצמם שחקנים בעבר.

האלק. הכול התחיל בענק הירוק(צילום: EPA)

בין שחקני העבר של נבחרת ברזיל אפשר למשל למצוא שחקנים שנקראו על שם חלקי גוף כמו "ביגודה" ("שפם", בשל הופעתו המשופמת), על שם לאום כמו "אלמאו" ("גרמני", על שום השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות שהיו לו) או על שם צבע כמו "ברנקו" ("לבן", משום שברנקו היה השחקן הלבן היחידי בנבחרת ברזיל האפרו-ברזילאית).

"סוכנים ומנהלים של מועדוני הכדורגל בברזיל התחילו למנוע משחקנים לאמץ לעצמם כינוי", מסביר דוס אז'וס. "אם השם שלך הוא האלק, יציירו אותך בירוק ויגרמו לך להיראות כמו השם שלך. הימנעות מאימוץ כינוי היא דרך לנטרל את האפשרות שהשחקן יהפוך למושא ללעג, והיא דרך לגרום לשחקנים להיראות רציניים יותר".

דונגה הוא בעצם גמד(צילום: AP)

אם הרצינות הייתה גורם משמעותי בכדורגל הברזילאי בעבר, כל ההיסטוריה של נבחרת ברזיל הייתה נראית אחרת. במקום "פלה", כינוי חסר משמעות שאימץ לעצמו כשהיה ילד, הכדורגלן שרבים מחשיבים עדיין לגדול בהיסטוריה היה מוכר לנו פשוט בשמו אדסון ארנצ'יס דו נסימנטו; גרינצ'ה, שזכה לכינוי על שם אחת הציפורים שכה אהב, היה מוכר לנו בשם מנואל דוס סנטוס, שם בברזיל הוא נפוץ בערך כמו ש"ג'ון סמית" נפוץ באנגליה; ובמקום "זיקו" היו האוהדים שרים לארתור אנטונס קוימברה.

לאוהדי נבחרת ברזיל אולי לא יהיה אכפת איך קוראים לשחקנים שלהם כל עוד הם יזכו בגביע העולם בפעם השישית, ורבים מאוהדי הנבחרת שאינם מבינים פורטוגזית כלל לא ירגישו אולי בהבדל, אבל לדברי דוס אז'וס הסטנדרטיזציה של הכינויים גרמה במידה מסוימת לצבעיה של אומת הכדורגל הססגונית ביותר לדהות: "אפשר להרגיש שמתחילים להוציא מהמשחק חלק מהכיף".