ממיק ג'אגר לדג נחש: נטע ברזילי לא לבד

מוקדם לדעת לאן יוביל האיום בתביעה נגד השיר הזוכה באירוויזיון, אבל ההיסטוריה הקרובה בארץ ובעולם מזכירה שיש מקום לדאגה

עו"ד רקפת פלדפורסם: 05.07.18 , 14:03

נטע ברזילי ו-TOY באירוויזיון(צילום: AFP)

גם אתם חווים תחושה של דז'ה וו? ישראל כבר ראתה בעברה הלא רחוק שיר זוכה אירוויזיון שהסתבך בפרשת זכויות יוצרים. "דיווה" של דנה אינטרנשיונל, המנצחת ב-1998, הגיע להליך משפטי אחרי שהמוזיקאי אורן לוין תבע את הכותב צביקה פיק בטענה שעשה שימוש בעיבוד שלו מבלי שניתן לו על כך קרדיט או שולמו לו תמלוגים. בית המשפט קבע שללוין אכן יש חלק בעיבוד המוזיקלי המשותף של השיר, ולזכותו נפסק פיצוי של 40 אלף שקל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

השבוע התבשרנו שבימים אלה ניטשת מחלוקת בין תאגיד המוזיקה יוניברסל לבין יוצרי השיר Toy – זוכה אירוויזיון 2018 - בטענה להפרת זכויות בשיר בן ה-15 Seven Nation Army של להקת ה"ווייט סטרייפס". מבלי להיכנס לוויכוח שהשתלט בימים האחרונים על הרשתות החברתיות – דומה או לא דומה – הרי שתביעות מסוג זה נפוצות בארץ ובעולם, גם בקרב האמנים והלהקות המפורסמים ביותר, ורבות מהן מגיעות להכרעה בבוררויות או בבתי משפט.

יצירה מוזיקלית מאגדת שילוב של כמה זכויות – בין השאר זכות יוצרים במלים, זכות יוצרים בלחן וזכות יוצרים בעיבוד. לעתים אותו אדם הוא מחבר המלים, הלחן והעיבוד, ולעתים הזכויות נתונות בידי יוצרים שונים. כשיוצר מבקש לטעון להפרת זכות היוצרים, עליו להוכיח שהיצירה שלו מקורית ושהיא הועתקה על ידי אחר במלואה או על דרך העתקת חלק מהותי מהיצירה.

השאלה מהו "חלק מהותי" מהיצירה אינה שאלה כמותית בלבד (מבחינת היקף החומר שהועתק) אלא גם שאלה איכותית (מהו החלק שהועתק? האם מדובר בהעתקת המוטיב המרכזי או חלקים שוליים?).

במשפטים שעוסקים בטענות להעתקת יצירות מוזיקליות נוהגים בתי המשפט להיעזר פעמים רבות במומחים מתחום המוזיקה כדי לבחון אם אמנם נעשתה העתקה של היצירה או של חלקה, וכך נעשה גם במקרה של השיר "דיווה", שהיה רק חולייה בשרשרת של פרשות מסוג זה בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית. הנה כמה דוגמאות:

מחלוקת על זכויות בעיבוד מוזיקלי הייתה גם בשיר "חוזה לך ברח", ובמסגרתה תבעו יענקל'ה רוטבליט ושלום חנוך את אושיק לוי בטענה שנתן רשות לצמד הבריטי מטאפיקס לדגום קטע מוזיקלי מהשיר (קטע הפסנתר החוזר) לשם עיבוד מוזיקלי משל עצמם ללא קבלת רשות יתר בעלי הזכויות בשיר. באותו מקרה התנהלה בוררות בין הצדדים, ולאחר שנשמעו המומחים קובי אשרת ונעם שריף, נקבע שלוי לא יכול היה לתת הרשאה ללא קבלת הסכמתם של יתר היוצרים.

פרשה אחרת שעסקה בהעתקת לחן ומלים נסובה על תביעה שהגיש אריאל זילבר נגד להקת הדג נחש. נקבע בה שהלהקה העתיקה את השיר "ואיך שלא" לשיר שלהם "מה נעשה", והיא חויבה בתשלום פיצוי בסך של 75 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט.

בשנים האחרונות ידעה גם תעשיית המוזיקה העולמית כמה וכמה תביעות מסוג זה, חלקן נגעו לשירים שהתפרסמו לפני שנים רבות וחלקן נגעו לאמנים עכשוויים. רק לפני כשבוע התבשרנו על מקרה שבו היוצר הבריטי הפופולרי אד שירן, ששירו Thinking Out Loud כיכב במצעדי הפזמונים בשנים 2014 ו-2015, נתבע על ידי יורשיו של מרווין גיי, בטענה שהלחן של הלהיט הועתק מהשיר Let’s Get It On. סכום התביעה הועמד על לא פחות מ-100 מיליון דולר.

במקרה אחר שעלה לכותרות לאחרונה תבעה להקת רדיוהד את הזמרת לאנה דל ריי בטענה שהשיר שלה Get Free מהווה העתקה של שירם הידוע מתחילת שנות ה-90 Creep. בהמשך דווח כי התיק הסתיים בפשרה, שפרטיה נשמרו בסוד בין הצדדים.

ב-2014 הוגשה תביעה שבה נטען שהשיר Stairway To Heaven של להקת "לד זפלין" הפר את זכויותיה של להקת "הספיריט" בשיר Taurus, שיצא שלוש שנים קודם לכן. תביעה זו נדונה כיום בערכאות.

גם הרולינג סטונס נתבעו בעבר בטענה שהלחן בפזמון שירם anybody seen my baby נלקח משירה של קיי.די לאנג constant craving. לימים הודה הסולן והכותב מיק ג'אגר שבתו נהגה לשמוע את השיר שוב ושוב, וייתכן שהלחן "נשתל" בזיכרונו. הסוטונס חויבו לפצות את קיי.די לאנג ולהוסיף את שמה לרשימת הקרדיטים.

מעניין לראות אם במחלוקת הנוכחית בנוגע לשיר Toy יגיעו הצדדים לידי הסכמה או הסדר, או שנכונה לצדדים דרך ארוכה של התדיינות משפטית. רמז לרצינות התביעה ניתן לקבל מתגובת תאגיד השידור האירופי, ה-EBU, ולפיה: "אין לנו זמן לעסוק בשמועות - אנחנו נערכים לאירוויזיון בישראל".