המחתרת היהודית הייתה חמורה מרצח רבין
אף שהם רצחו, פצעו ותכננו לפוצץ אוטובוסים פלסטיניים על נוסעיהם, מדינת ישראל ומערכת המשפט שלה ליטפו את אנשי המחתרת כל הדרך לחנינה. הסדרה החדשה על הפרשה מזכירה שהסלחנות הזאת התירה את רצח רבין
סדרת הדוקו "נפילתה ועלייתה של המחתרת היהודית" של הבמאי שי גל, המשודרת בימים אלה ב"YES דוקו", משחזרת את הפרשה משנות ה-80 ומסירה את האבק מעל ההתרחשויות. במבט היסטורי יכולה מדינת ישראל לסמן שלושה אירועים מרכזיים שמשפיעים עד היום על חולשתם של מנהיגיה ולעיתים קרובות על אוזלת ידם: הראשון היה מלחמת יום הכיפורים, השני פרשת המחתרת היהודית והשלישי רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
חשוב להבין: הפעולות האלימות שביצעו חברי המחתרת היו חמורות יותר מרצח רבין, כיוון שהן אלה שהובילו בסופו של דבר לירי בראש הממשלה. האידיאולוגיה שעמדה מאחורי עשרות אנשי המחתרת והמעשים שלהם לא נתקלו בתגובה ממלכתית הולמת, ולכן הם אפשרו את ההתססה בשנות ה-90, הובילו למרד ולבסוף לרצח רבין.
בשנות ה-80 הייתי יו"ר יישובי רמת הגולן, וכשנחשפו אנשי המחתרת היהודית נדהמתי, כמו רבים אחרים, לגלות את זהותם. הם לא היו אנשי שוליים קיצוניים וחלקם הגיעו מהנהגת יישובי רמת הגולן. אחד מהם היה חבר וקולגה שלי, שומר שבת ורחוק מלהיות קיצוני בדעותיו. פעילותנו הציבורית המשותפת הייתה בשם חברי קיבוצים ומושבים מכל המפלגות והזרמים. זה למעשה מה שהבדיל את יישובי רמת הגולן מיישובי יהודה ושומרון - הם הוקמו על ידי ממשלת מפלגת העבודה בקונצנזוס יהודי רחב וייצגו ציונות דתית אחרת. לכן, הגילוי שאחד מענפי הרעל הזה צמח בחברה הזאת גרם לי למשבר אישי עמוק והצביע על שבר שנפער בחברה הישראלית.
במסגרת הפעולות האלימות שביצעו רצחו אנשי המחתרת שלושה סטודנטים במכללה האסלאמית ופצעו עוד 30; שני ראשי ערים פלסטיניות נפגעו אנושות ונותרו נכים, וחבלן של מג"ב איבד את ראייתו בניסיון לנטרל מטען. חלק מהחברים תכנן לכבוש את הר הבית ולפוצץ את מסגד אל-אקצא, כשהמטרה – הקמת בית מקדש – קידשה מבחינתם את האמצעים. האירוע בעל הפוטנציאל הקשה ביותר - הנחת מטעני חבלה בעשרות אוטובוסים בתחנה המרכזית בירושלים במטרה להרוג עשרות ואולי מאות פלסטינים - סוכלה למרבה המזל.
אלא שמכאן נסללה דרכה של רעה נוספת: המעשים שלהם קיבלו רוח גבית של חלק מרבני הציונות הדתית, כך שפעילותם הפכה לכאורה "ממוסדת". דבר דומה קרה כמה שנים מאוחר יותר, כשאנשי הלכה, אנשי ציבור ואישים פוליטיים השפיעו על מי שהיו מוכנים להיות האצבע שיורה על ראש הממשלה.
החיבוק שלו זכו פעילי המחתרת הוא בבחינת שבר לאומי-מוסרי שמאחוריו עמד ניסיון לקבוע חוקי מדינה חדשים שיאפילו על הקיימים ויקבעו את עתידה של ישראל. שם נוצר בסיס מחשבתי-אידאולוגי שאפשר לרבנים לקבוע שרבין אינו ראש ממשלה לגיטימי, ולכן מותר להרוג אותו.
כולנו כבר מבינים היום שהאקדח של יגאל עמיר היה לא יותר מאשר אקדח. מעשה הרצח שביצע ביטא את דעותיהם של רבים מהמתנחלים ביהודה ושומרון ומהציונות הדתית הלאומית.
8 שנים לפני: נמסר לי שרבין יירצח
ב-1987, כשהייתי עוזר לשר הביטחון, לא ידעתי את מה שכולנו יודעים היום. באותם זמנים לעגתי לדברים שאמר לי ראש מועצת קריית ארבע דאז, ולא האמנתי שהוא מציג בפני מגמה שתהפוך לחלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. הוא פנה אליי אחרי ששמע על ההתארגנות במפלגת העבודה לקדם את המועמדות של רבין לראשות הממשלה, וביקש שאעצור את התהליך. הוא הסביר שהסיכויים של רבין להיבחר גדולים, כיוון שהוא קונצנזואלי יותר ממתמודדים אחרים. הוא סיים את דבריו באמירה שמכיוון שלבו של רבין ופיו שווים, יש גם סיכוי שהוא יקדם את התהליך המדיני, ואם זה יקרה - ירצחו אותו.
הסיפור הזה הוא ביטוי למגמה שמאפשרת לציבור מסוים לעשות ככל העולה על רוחו משום שבפועל חבריו אינם כפופים לשלטון ולחוקי המדינה. הגדיל לעשות מישהו – היום הוא שר בממשלה - שאמר לי לפני כמה שנים "אנחנו נכבוש אתכם בסוף".
הסדרה על המחתרת היהודית מעלה שוב לסדר היום הציבורי נושא שלצערי מתרחק והולך מבני הדור הצעיר. הם לא בקיאים באירועים ולא יודעים עד כמה הם היו נוראיים. הם גם לא מודעים לכך שהמעשים הללו זרעו את הזרע לרצח ראש הממשלה.
למחתרת היהודית – למעשיה, ליחס כלפיה, לחנינה שניתנה לחבריה ולמקום שלהם בציבוריות כיום - יש השפעה הרסנית על גורלה של מדינת ישראל עד היום. גם בזכותה השלטון בארץ מוחזק כבר שנים בידי התומכים של מדיניות "שב ואל תעשה", שמונעים את ההתקדמות המו"מ עם הפלסטינים ומחזקים את קיומה של מדינה דו-לאומית ללא שום ניסיון למצוא פתרון.
- שמעון שבס היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה יצחק רבין
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
