פסק דין צעצוע | תלונות מוצדקות על שופטים ותובעים
נתבע בבית משפט נדהם לקרוא בפסק הדין כיצד הצדדים הדגימו בפני השופט את נסיבות התאונה בעזרת מכוניות צעצוע - אף שלא היו דברים מעולם
"כל בעל דין מצפה שפסק הדין בעניינו יהיה מבוסס על החומר שהיה בפני בית המשפט ועל התרשמותו של השופט מן החומר. פסק דין המשרבב התרחשות שלא הייתה ולא נבראה פוגע באמון בבתי המשפט". זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, מצא לנכון להבהיר את הדברים במסגרת דיון בתלונה יוצאת דופן שהוגשה לו.
מדובר היה בפסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בתיק של תאונת דרכים. בפסק הדין תיאר הרשם את ההליך וכתב כי ”כל אחד מהצדדים הציג בפני בית המשפט את אופן התרחשות התאונה באמצעות מכוניות צעצוע".
שימוש במכוניות צעצוע בדיונים בענייני תעבורה הוא דבר שבשגרה ומאפשר לצדדים להמחיש את טענותיהם בדבר דרך התרחשות התאונה, אלא שלטענת המתלונן ממקרה שלו לא היו דברים מעולם ובשום שלב לא נעשה שימוש במכוניות הצעצוע. "מאחר שהצגת התאונה באמצעות המכוניות לא התרחשה“, כתב המתלנון מכתב התלונה, "ומאחר שהצגה זו היא ששימשה לביסוס פסק הדין, יש לבדוק כיצד הגיע הרשם למסקנתו כאמור בפסק הדין“.
הנציב פנה לקבל את תגובתו של הרשם לתלונה, וזה הסביר כי הוא מקיים עשרות דיונים מדי חודש ואינו יכול לזכור אם במקרה הספציפי הזה נעשה או לא נעשה שימוש במכוניות צעצוע, אם כי מעיון בפרוטוקול נדמה שלא נעשה בהן שימוש.
עם זאת, הרשם ציין כי גם אם המשפט על השימוש במכוניות צעצוע צורף לפסק הדין מחמת טעות, הרי שבפועל הוא לא היווה חלק משיקוליו בעת ההכרעה. לטענת הרשם פסק הדין התבסס על העדויות והעדפת גרסתו של התובע.
חרף הסברי הרשם החליט הנציב ריבלין לקבל את התלונה. ”בין אם בית המשפט במקרה זה לא הסתמך על מצג המכוניות“, קבע, ”ובין אם מקור הטעות בשרבוב קטע לא רלוונטי לפסק הדין, התוצאה היא שהמתלונן מתקשה, ובצדק, להאמין בדיעבד שאין לשרבוב הזה, שבמקרה זה יש לו גם ערך ראייתי מובהק, שום השפעה על תוצאת פסק הדין. קריאת פסק דין בכללותו מסבירה את הרושם שנוצר בלבו של המתלונן“.
זכות מקודשת
בהחלטה אחרת קיבל נציב תלונות על הפרקליטים, השופט בדימוס דוד רוזן, תלונה שהגיש חשוד נגד התנהלות יחידת הסדר מותנה במשטרת ישראל, בטענה שנפגעו זכויות האזרח הבסיסיות שלו.
על פי החוק, מי שעבר עבירה ראשונה שאיננה חמורה יכול לחתום על "הסדר מותנה" שבמסגרתו הוא מודה בעובדות כתב האישום ומתחייב לא לחזור על העבירה, ובתמורה לא מנוהל נגדו משפט והוא מקבל עונש קל יחסית.
על פי התלונה, החשוד ניהל מגעים עם התביעה המשטרתית לחתימה על הסדר מותנה אולם בשום שלב לא הוסברו לו זכויותיו במסגרת ההליך, ובמיוחד הזכות להיוועץ עם עורך דין. החשוד זומן בטלפון להגיע למשרדי יחידת ההסדר המותנה מבלי שהוסברה לו כלל מהות הפגישה אליה הוזמן, וגם בפגישה עצמה לא ניתנה לו האפשרות לעיין בחומרי חקירה ובטיוטת כתב האישום.
בתגובה לתלונה ציין ראש יחידת הסדר מותנה, כי היחידה פועלת כחטיבה עצמאית ומשמשת כלי אכיפה ”רך“ וכדרך חלופית לפנייה לבית המשפט במקרים בהם חומרת העבירה ונסיבותיה מצדיקות זאת. לדבריו אין כל חובה בחוק או בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה לזמן את החשוד בכתב או ליידע אותו בדבר זכויותיו במסגרת ההליך, אולם לפנים משורת הדין נוהגת היחידה לשלוח לחשודים מכתב זימון ובו מצוין במפורש כי הם רשאים להיוועץ בעו“ד ולעיין בחומרי החקירה לפני הפגישה. כמו כן במשרדי היחדה תלויים שלטים מאירי עיניים ובהם כל המידע הרלוונטי.
הנציב רוזן, שעיין במכתב הזימון ששולחת המשטרה לחשודים, החליט לקבל את התלונה. ”עיון בתוכן מכתב ההצעה מעלה כי בניגוד לנטען אין במכתב כל התייחסות מפורשת וברורה לזכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דין“, כתב רוזן. ”דומה כי אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותה ומרכזיותה של זכות ההיוועצות של חשוד עם עורך דין.
”ההסדר המותנה שעוגן בחוק הינו הליך משפטי שעשוי להשליך באופן דרמטי על חייו של החשוד ושל בני משפחתו. הזכות להיוועץ עם עורך דין, כמו הזכות לעיין בחומר החקירה, כולו ובשלמותו קודם קבלת החלטה אם להודות באשמה אם לאו, הינן זכויות בסיסיות הנתונות לחשוד על פי חוק, ויש להקפיד בהן ולקדשן, בוודאי במסמכים היוצאים מלפני רשויות החוק".
הנציב רוזן אף ממליץ ליועמ“ש לתקן את הנחייתו כך שיובהר בה כי יש לשלוח לחשוד מכתב הצעה להסדר מותנה, שיכלול במפורש את זכותו של החשוד להיוועץ בעו“ד ולעיין בחומר החקירה כולו ובטיוטת כתב האישום.
לפנייה לכתב/ת 
