צינור הגז הרוסי שמרגיז את טראמפ
טראמפ הטיח האשמות נגד בעלת בריתה של ארצות הברית - גרמניה. הכול בגלל צינור גז תת-ימי שיזרים גז רוסי לגרמניה ומשם למערב אירופה. אך לא רק טראמפ מתנגד לפרויקט: כמה מדינות נוספות באירופה חוששות שהוא יגביר את תלותה של היבשת במוסקבה
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ המשיך אתמול (יום ד') בקו התוקפני שלו כלפי נאט"ו בפסגת הברית הצבאית שנערכה בבריסל, והתמקד בביקורתו החריפה דווקא בגרמניה - שהיא, כך טען, "שבויה בידיה של רוסיה".
"זה מאוד לא ראוי שארה"ב שילמה על הגנה של אירופה מפני רוסיה, בזמן שאחת המדינות העשירות באירופה תמכה בעסקאות עם מוסקבה", אמר טראמפ בהתייחסות לתמיכתה של גרמניה בפרויקט צינור הגז התת-ימי "נורד סטרים-2" - שיעבור בקרקעית הים הבלטי ויספק גז למערב אירופה.
טראמפ אמר אמנם מאוחר יותר, בפגישתו עם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בשולי הוועידה, כי לשניים יש "יחסים טובים מאוד" - אך ביקורתו כלפי צינור הגז אינה חדשה ולא מגיעה רק מצידו אלא גם מקודמיו בתפקיד ואף מכמה בעלות ברית של ארצות הברית באירופה.
אז מהו אותו פרויקט צינור גז שנוי כל כך מחלוקת? הפרויקט, בעלות של 11 מיליארד דולר, נועד להעברת גז טבעי ממזרח רוסיה לצפון גרמניה - שם יתחבר לתשתית שתספק גז למערבה של אירופה. לפי התוכנית, הצינור יגיע לאורך של 1,200 קילומטרים, רובם בקרקעית הים הבלטי - והוא יעבור בסמוך לתוואי צינור הגז הקיים "נורד סטרים" - ומכאן השם "נורד סטרים 2". קו הגז השני יכפיל את היקף ייצוא הגז הרוסי, כך לפי דיווח ב"וושינגטון פוסט".
כאמור, לא רק ארצות הברית ובראשה הנשיא טראמפ חוששים מהפרויקט רחב ההיקף, אלא גם כמה מדינות באירופה שסבורות כי הוא יגדיל את תלותן של מדינות ביבשת ברוסיה. המתנגדות המרכזיות לפרויקט הן מדינות ברית המועצות לשעבר ומדינות מהאזור הבלטי - בהן אוקראינה, פולין, אסטוניה, לטביה וליטא.
לגישתן, אירופה לא צריכה לספק לרוסיה עסקים רווחיים כל כך, בזמן שהיא דובקת בשליטתה בחצי האי קרים, אותו סיפחה ב-2014, וממשיכה בפעילויותיה לערעור האיחוד האירופי. עוד טוענות אותן מדינות כי צינור הגז יפחית את תלותה של מערב אירופה בגז הרוסי שמגיע דרך מערכת הצינורות הקיימת באוקראינה. בשל עובדה זאת, הן חוששות, תתחזק יכולת הקרמלין להשתמש בגז שמוזרם לאוקראינה ככלי נשק פוליטי - תוך כדי פגיעה מינימלית במדינות אחרות באיחוד האירופי.
רוסיה, אגב, השתמשה כבר בשיטה זו בעבר. ביוני 2014, לאחר סיפוח חצי האי קרים, חסמה מוסקבה את אספקת הגז לאוקראינה - במה שקייב טענה שהיה ניסיון סחיטה. הלחץ שהטיל האיחוד האירופי אז הצליח לפתור את הסכסוך ההוא - לחץ שהוטל בעקבות חששן של מדינות במערב אירופה שלהפרעה באספקת הגז יהיו השלכות גם עליהן.
אחת הסיבות לעובדה שגרמניה ממשיכה בפיתוח הפרויקט, למרות המתיחות הרבה עם רוסיה, נעוצה אולי בכך שהמעצמה האירופית הינה צרכנית הגז הגדולה ביותר ביבשת. גרמניה, לפיכך, תלויה מאוד בגז הרוסי. באתר CNBC האמריקני ציטטו נותנים ממחלקת הסטטיסטיקה של הנציבות האירופית, ולפיהם רוסיה מספקת בין 50 ל-75 אחוז מהגז שגרמניה ייבאה בשנת 2017.
תלותה של גרמניה בגז רוסי עשויה רק לגבור בעקבות הידלדלות משאבי הגז העצמיים של אירופה. את הגז הזה מפיקות בעיקר בריטניה, נורווגיה והולנד במאגרים בים הצפוני - שכאמור הלכים ומתדלדלים.
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אמנם הביעה בעבר סקפטיות לגבי הפרויקט - אך לא הראתה כוונה לבטלו. מי שחתם על הפרויקט מול רוסיה היה בכלל קודמה בתפקיד, גרהארד שרדר - מי שמאז פרישתו השתלב בדריקטריונים של כמה חברות בבעלות רוסית.
שרדר חתם על הפרויקט השנוי במחלוקת ב-2005, זמן קצר לפני שעזב את תפקידו. שבועות לאחר מכן, כך לפי ה"וושינגטון פוסט", שרדר החל להשתתף ביישום הפרויקט - כשמונה ליושב ראש ועד בעלי המניות של Nord Stream AG, הקונסורציום שבונה את צינור הגז.
את הביקורת של טראמפ, בסגנונו הבוטה, הביעו כבר באופן דיפלומטי יותר גם קודמיו בתפקיד ברק אובמה וג'ורג' בוש הבן - שהתנגדו לצינור הגז הראשון שבנייתו הושלמה ב-2011. כעת נותר לחכות ולראות אם התנגדותו החריפה של טראמפ תצליח לעצור את בנייתו של הצינור השני בפרויקט.
לפנייה לכתב/ת 
