תושבי העוטף מתוסכלים: "לא מנסים לפתור, רק חוטפים ומחזירים"
יממת האזעקות וגל התקיפות הותירו את תושבי עוטף עזה והסביבה בממ"דים מאז שעות הלילה. טל משדרות כועסת: "יש תחושה שאנחנו לבד במערכה". טום ויעל מנחל עוז: "אנחנו לא מתלוננים ולא בוכים - פשוט רוצים פתרון. לא מספקים לנו שקט ושלווה"
"כשהבנו שהולך להיות לילה לא שקט עברנו לממ"ד ונשארנו שם להמשך הלילה. הילדים שואלים הרבה שאלות, יש חששות. כרגע אנחנו לא מסוגלים לתכנן אפילו שעה אחת קדימה". יעל לחיאני מקיבוץ נחל עוז, סיפרה היום (שבת) על ההיערכות של התושבים בעוטף עזה בעקבות ההסלמה שהחלה אתמול בלילה וירי הרקטות שלא נפסק מאז.
"החשש גדול מאוד, מצד אחד אנחנו לא רוצים שהמצב הזה של 'לא שגרה ולא מלחמה' יימשך, מצד שני אנחנו בטח לא רוצים מלחמה", הוסיפה לחיאני. "יש רק דבר אחד שאנחנו באמת רוצים ולא מספקים לנו אותו - וזה שקט ושלווה".
טום אורן-דננברג, תושב נחל עוז: "האזעקה הראשונה תפסה אותנו באמצע הלילה, התעוררנו בערך ב-1:30 בלילה כשהתחילו האזעקות באזור. המליצו לנו לישון בממ"ד בגלל התקיפות של צה"ל ונשארנו שם עד הבוקר כי כבר לא הצלחנו לחזור לישון. עד עכשיו אנחנו בממ"ד. אין לי מושג איך ייראה השבוע הקרוב - זאת תחושה של אי ידיעה, לא יודעים מה יהיה מחר. יש דיבורים לגבי הפסקת אש אבל אף אחד לא יודע לאן זה הולך, לכן קשה להיערך למחר. השאיפה שלנו היא לחזור לשגרה, אבל אי אפשר באמת לדעת.
"הציפייה שלי שיתייחסו למצב, בשבועות האחרונים הרתיח אותי שאין התייחסות למצב", טוען טום. "השריפות נמשכות, יש אירועים על הגדר והעולם כמנהגו נוהג. הציפייה היא שיגיבו ויעשו. מה שראש הממשלה יחליט נגבה, אם זו מלחמה או מהלך מדיני, אבל שלא יחליט שלא להחליט. אנחנו לא מתלוננים ולא בוכים - פשוט רוצים פתרון למצב".
טל יסעור גרה עם בעלה בשדרות ויש להם ארבעה ילדים, הגדול בן 22, בת חיילת, בן 16 וילדה בן 12. "אנחנו פה משנת 94' ואז לא היו קסאמים, שהתחילו בשנת 2000. מאז היו שנים לא קלות, זו בעיה לגדל ילדים במצב ביטחוני לא יציב. אני מורה למוזיקה בגנים והעבודה שלי היא לנסוע מגן לגן (נחל עוז, שדרות) בהתחלה הצלחתי להתמודד אבל הגעתי כבר לפוסט טראומה, בגלל המצב עברנו ליטבתה, אבל אחרי שנתיים החלטנו לחזור, למרות שידענו שזה לא נגמר".
אחת הבנות של בני הזוג ביקרה בסוף השבוע בכפר עזה. "אנחנו עם שניים בבית. ארבע פעמים היה הלילה צבע אדום ומצד שני בומים חזקים של צה"ל", סיפרה יסעור. "אומרים שאין נפגעים אבל החרדה נמצאת גם אם אתה לא נפצע פיזית. הלב דופק מהר, רצים לממ"ד ואחרי זה קשה להרדם. גם אם אין צבע אדום אז יש את צה"ל שמפגיז וגם זה מעלה את החרדה. זה היה לילה ללא שינה. בבוקר היה קצת שקט ועכשיו שוב התחיל. לאורך השנים, תמיד אחרי שקט מתחיל שוב פינג פונג ומה שהכי קשה זה שבמהלך כל השנים אין באמת שינוי מדיני, אין ניסיונות אמיתיים להגיע לפתרונות אלא רק לחטוף ולהחזיר. יש תחושה של לבד גם מבחינת שאר האוכלוסייה בארץ, אנחנו לרוב סופגים את הכל. יש פסימיות. מילא היינו יודעים שמשהו ישתנה לטובה, אבל כשחווים עוד סבב ועוד סבב היאוש מחלחל".
שוסטר: "רק מהלך מדיני ישנה את המשוואה"
אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, אירח בביתו בסוף השבוע המתוח את בני משפחתו. בראיון לאולפן ynet סיפר שוסטר: "אני נמצא פה כרגע עם המשפחה, בחיק הנכדים והדודים, ואנחנו מנהלים חיי שבת שגרתיים. אחותי הגיעה מהצפון והבן שלי הגיע מכפר סבא עם הנכד שלי. אנחנו מבלים כרגיל. אבל משתדלים להיות קרוב לממ"ד, אפילו הנכד בן השנה זכה לצבע אדום ראשון והיכנס לממ"ד, שהיה לא מזמן".
שוסטר אומר שהפתרון למתיחות בדרום יגיע רק בדרך המדינית. "הצבא יכול לתת קליקים כאלה ואחרים אבל מה שיכול לשנות את המשוואה זה מהלכים מדיניים אסטרטגיים בינלאומיים. אנחנו לא היחידים שרוצים להרגיע את החוליגנים מעזה, ויש לנו ציפייה שהנושא הזה יעלה לקדמת סדר היום הבינלאומי, בוודאי הישראלי, זה אינטרס ישראלי, יהודי ואנושי ששני מיליון אנשים מהצד ההוא יחיו בתנאים סבירים ולא תת-אנושיים ושאנחנו נחיה באופן קצת נורמלי, שתהיה שגרה נורמלית. אסור להכנס לשוק ולהפסיק את המגעים המדיניים, רה"מ הבטיח את זה אחרי צוק איתן, וזה עדיין אותו ראש ממשלה, שצריך לרכז את כל העוצמות שיש לו, ויש לו, ולעסוק בעזה".
ארנון אבני, תושב קיבוץ נירים: "אחרי חצות נשמעו שלוש פעמים אזעקות צבע אדום. הפעם החליטו בצה"ל להשיב להם כגמולם, וזה הידרדר במהלך היום. בבוקר עוד לקחתי את הילד לטיול בקיבוץ עם האופניים, חזרנו לשגרה. בסביבות הצהריים הבנו שהייתה תקיפה של צה"ל ברצועה והודיעו לנו להיכנס לכוננות. בחודש מאי חווינו גם יום לחימה, בדרך כלל האזעקות מגיעות במשך הלילה ולפנות בוקר אבל הפעם זה המשיך לתוך שעות היום. זה מדאיג אותנו. הפורום הביטחוני של המועצה האזורית יתכנס הערב, וגם צוות החירום היישובי שלנו יתכנס כדי לקבל החלטות מבחינת ההיערכות למחר".
עופר ליברמן, מנהל החקלאות בקיבוץ ניר-עם, סיפר: "ב-1:00 בלילה תפסה אותנו האזעקה הראשונה, אנחנו ממזמן כבר לוקחים ברצינות כל אזעקה ולא מתעלמים. אחרי זה חזרנו לישון ואז נשמעה אזעקה נוספת. בכל פעם ניסינו לחזור לישון ושוב אזעקה חדשה העירה אותנו. רק ב-6:00 בבוקר הייתה הפוגה עד סביבות 11:30. מרגע שצה"ל תקף שוב ברצועה גם אנחנו חזרנו לממ"דים".
לגבי מה שצפוי בהמשך אומר ליברמן: "אנחנו מחכים לשמוע מה יהיה, הערב נעשה ישיבה של צוות החירום ביישוב כדי לקבל החלטות לגבי ההתנהלות בהמשך השבוע. אנחנו לא יודעים אם לדאוג לפינוי או להמשיך כרגיל. אנחנו חיים באי וודאות, האם מחר בבוקר משפחות עם ילדים צריכות להתרחק או להמשיך כרגיל? בצוק איתן זה קרה לנו ובעמוד ענן. כבר שלושה וחצי חודשים אנחנו במלחמה יומיומית של השריפות מהעפיפונים והבלונים, זו סוג של מלחמת התשה. אנחנו לא מוכנים להמשיך לחיות בצורה הזו. הדרישה שלי מהממשלה שהיא תפתור את המצב הזה. אנחנו לא מוכנים להמשיך לחיות תחת מעגל האימה של שלטון חמאס".
לפנייה לכתב/ת 
