המערכה בעזה לא תסתיים ביום או יומיים
בצבא רוצים להשיג את היעדים בדומה למבצע עמוד ענן. היתרון הישראלי נמצא ביכולת הצבאית להסלים ולהפוך כל תקיפה להרסנית. חמאס יכול להגביר את קצב השיגורים, אך הוא קשוב. ככל שיבינו בעזה שהעורף האזרחי מגבה את צה"ל - כך תתקצר המערכה
עד כמה שאפשר לשפוט מהתפתחות הלחימה מאז ליל אמש, נראה שצה"ל רוצה להשיג את יעדיו באמצעות הפעלה מבוקרת של חיל האוויר, בנוסח מה שנעשה במבצע "עמוד ענן" בשנת 2012. הפסקת האש הושגה אז רק באמצעות הפעלה התקפית של כלי טיס של חיל האוויר וכיפת ברזל.
גם הפעם מנסה צה"ל להשיג את הפסקת טרור התבערה וטרור הגדר ולהחזיר את תחושת הביטחון לתושבי עוטף עזה באמצעות הפעלת כוח אווירי התקפי והגנתי בלבד. לצה"ל יש יתרון בסוג לחימה כזה על פני חמאס - היתרון טמון ביכולת להסלים את הלחימה גם מבחינת הנזק שיגרם, גם מבחינת איכות המטרות שיותקפו וגם ברמת האינטנסיביות וקצב התקיפות.
לחמאס אין יכולות כאלו, ולכל היותר הוא יכול להגביר את קצב השיגורים של הרקטות והפצמ"רים, את הטווח שלהם ואת כמותם. חמאס גם יכול לצרף את הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני למערכה, וגם פלג של הפתח ואת החזית העממית, ועל ידי כך לאתגר את מערך יירוט הטילים של ישראל, שנפרש לקראת המערכה הנוכחית.
אבל מאחר שמדובר בנשק סטטיסטי, היכולת שלו לגרום לאבידות ולנזק בצד הישראלי מוגבלת. כל עוד תושבי מערב ומרכז הנגב מצייתים להוראות פיקוד העורף ובזמן אזעקות נכנסים לממ"דים, וכל עוד סוללות כיפת ברזל מתפקדות, האבידות והנזק בצד הישראלי יהיו מצומצמים. לעומת זאת, חיל האוויר, שהעשיר מאוד בארבע השנים האחרונות את בנק המטרות שלו, יכול להסלים ולגרום לכך שכל תקיפה שלו תהיה הרסנית וכואבת מקודמתה.
בדרך כלל, גורסים מומחים צבאיים, מנצח הצד שיש לו יכולת להסלים את האמצעים שהוא משתמש בהם ואת האבידות והנזק שהוא גורם - זאת בתנאי כמובן שהאוכלוסייה בישראל תגלה אורך רוח, סבלנות ומשמעת עצמית. חשוב לדעת שחמאס קשוב מאוד למה שנאמר ומשודר בתקשורת הישראלית, וככל שיבינו בעזה שהאזרחים שניצבים מולם בישראל מגבים את צה"ל - כך תתקצר המערכה. בכל מקרה סוג כזה של מערכה לא נגמר ביממה אחת או בשתיים. המצרים יהיו כנראה אלה שיתווכו הפסקת אש על בסיס העיקרון: הפסקת טרור התבערה, טרור הגדר והירי תלול המסלול - ייענה בשקט גם מצד ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
