הקרב על ניצנים - תיעוד של חייל מצרי: נפילת ניצנים ב-1948
בחודש יוני לפני 70 שנה כבשו המצרים את קיבוץ ניצנים בדרום. ארכיון צה"ל מפרסם היום לראשונה סרט שצילם חייל מצרי אחרי שהקיבוץ נכבש. מסמכים נוספים חושפים את תשדורות הקשר מהקיבוץ הנצור, ואת הנשק שנשלח ללוחמים ולא הגיע ליעדו. צפו בתיעוד
הערב (יום א') מפרסם לראשונה ארכיון צה"ל במשרד הביטחון, סרט נדיר שצולם על ידי חייל מצרי במהלך נפילת קיבוץ ניצנים בדרום במלחמת השחרור. הסרט, רובו ללא קול, מתעד את הימים שלאחר הכיבוש המצרי ונותן הצצה נדירה לצהלת הניצחון של האויב דאז ותוגת ההפסד הישראלי.
הקרב על קיבוץ ניצנים בדרום בחודש יוני 1948 היה אחת המערכות הקשות במלחמת השחרור. 33 לוחמים נהרגו בקרב, ו-105 לוחמים ותושבים נשבו על ידי המצרים. למרות הקורבן הגדול, במדינה הצעירה שנלחמה אז על חייה הייתה ביקורת קשה ביותר על אנשי הקיבוץ שנכנעו, שמצידם נשאו את הכאב זמן רב, גם אחרי שהקיבוץ נכבש בחזרה כמה חודשים מאוחר יותר. רק אחרי המלחמה, לבקשת אנשי הקיבוץ, הוקמה ועדה שהסירה מהם סופית את "חרפת" הכניעה.
בהמשך הסרט רואים קצינים וחיילים מצרים מצדיעים לדגל המצרי וחיילי תזמורת עם חצוצרות למרגלותיו. עוד ניתן לראות פצוע יהודי מועבר לקבלת טיפול רפואי בחסות הסהר האדום. לקראת סוף הסרט רואים את נשים שנשבו בניצנים, עומדות בשורה ומלוות על ידי חיילים מצרים לתוך מבנה משטרה, כמו גם שני חיילים מסתערבים שנתפסו על ידי המצרים ומשוחחים עם קצין מצרי.
141 לוחמים, ללא נשק כבד
קיבוץ ניצנים הוקם חמש שנים לפני הכרזת העצמאות על קרקע הכפר הערבי חממה. מקימיו בחרו במיקומו משום שחשבו כי הקרבה לים תעזור להם להגניב אליו מעפילים עתידיים. כבר ב-20 באפריל 1948 ביצע כוח ערבי גדול ניסיון לכבוש את ניצנים, אבל נהדף. לאחר הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון, בליל ה-16 במאי 1948 נשות וילדי הקיבוץ הועברו לבאר טוביה במבצע שכונה מאוחר יותר "מבצע תינוק", מתוך חשש שאכן התממש כמה ימים לאחר מכן שהמצרים יתקפו את הקיבוץ. בניצנים נותרו 141 לוחמים: 67 חברי משק, בהם כעשר לוחמות ו-74 לוחמי גבעתי. היה להם ציוד דל, בעוד המצרים הגיעו חמושים בטנקים.
תחילת מבצע הכיבוש המצרי החל בליל ה-6 ביוני ויממה לאחר מכן כבר נכבש הקיבוץ כולו, כשרק שלושה מהלוחמים הצליחו להימלט. כאמור, חלק נהרגו והרוב נלקחו בשבי. הכניעה של הקיבוץ למצרים הובילה לתרעומת בארץ וכדי למנוע את כניעתם של יישובים סמוכים פרסם אבא קובנר, שהיה אז קצין החינוך של חטיבת גבעתי, "דף קרבי" שבו הוקיע את כניעתם של הלוחמים בקיבוץ. מילותיו של קובנר הפכו לכתם על יושבי הקיבוץ, שנוקה רק שנים לאחר מכן.
ב-28 באוקטובר 1948, חמישה חודשים לאחר שנכבש, שוחרר קיבוץ ניצנים בידי כוחות צה"ל. כאשר שבו בני הקיבוץ למקום וראו את עצמות חבריהם הנופלים פזורים בכל מקום, הם החליטו להקים להם קבר אחים הקיים עד היום כשמעליו אנדרטה.
משלוח הנשק לא הגיע
מלבד הסרט, מפרסם הערב ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מסמכים שונים מאותו קרב ובהם תמלול השיחות הטלפוניות של הלוחמים בניצנים בעת הקרבות. מהתמלול ניתן ללמוד עד כמה החיילים שהיו בקיבוץ הרגישו תחת מצור ולחץ, וכן את הנחיצות הגדולה לתגבור שמעולם לא הגיע לשדה הקרב, לפני שניצנים נפלה בידי האויב.
משיחות שהתקיימו בתאריך 20.4.48 ניתן ללמוד על המצוקה שבה היו תושבי ולוחמי ניצנים במהלך הקרבות. בשעה 11:30 מתקבלת שיחה לגדוד 53 של חטיבת גבעתי, מגדוד 52 ובה נאמר: "ניצנים מותקפת מהבוקר באש מרגמות ומכונות. אין קשר איתכם". בשיחה שהתקיימה כרבע שעה לאחר מכן (11:45) נאמר: "מוסרים מניצנים, מתקיפים אותנו מאז הבוקר באש חזקה. פגזי מרגמות התפוצצו במרכז המחנה".
בשעה 15:00 של אותו יום עקוב מדם מתקבלת שיחה מניצנים למג"ד 53 של חטיבת גבעתי ובה אזהרה: "האויב מתחפר בעמדות צפונה למחנה. יש לשער שהם מתכוונים להישאר בלילה". באחת השיחות מבקשים בניצנים: "זה שבע שעות שהתקפת האש עלינו אינה פוסקת. שלחו תחמושת ונשק".
בין היתר אפשר למצוא במסמכים שפורסמו היום את מצבת הנשק של תושבי ניצנים ב-15 באפריל, לפני שהקרב התחיל. הרשימה, אשר חתומה בידי ראש שירותי הנדסת חימוש, הייתה דלה מבחינת כמות הנשק וכוח האש, כאשר בין היתר היו לחברי הקיבוץ רק מרגמה אחת, מקלע אחד, 90 פגזים ו-19 רובים.
מסמכים נוספים שמתפרסמים נוגעים למשלוח נשק אשר יצא לדרך אך מעולם לא הגיע לניצנים. המשלוח מקבל אישור במחלקת החימוש של המטכ"ל על מסירתו ו"יוצא לדרך", אך שרשרת תקלות וחוסר יכולת לארגן יחידה שתספיק להעביר ברגל את הציוד עוד באותו הלילה, גרמה למשלוח להתעכב במטה חטיבת גבעתי בתאריך ה-6.6.48, יום לפני נפילת ניצנים. המשלוח כלל בין היתר: פיאט - נשק נגד טנקים, פגזי פיאט, חומרי נפץ ורובים מסוגים שונים.