שבוע מהומות בעיראק: איראן מאבדת אחיזה
כבר שבוע שבבצרה שבדרום עיראק מתחוללת מחאת המונים על רקע העוני, האבטלה והשיבושים באספקת החשמל והמים. מבחינת השיעים בעיראק, הטרור של סדאם התחלף בשחיתותו של המשטר הפרו-איראני, והמפגינים העלו באש תמונה של חומייני
בשנים 1988-1980 נלחמו איראן ועיראק זו נגד זו מלחמה עקובה מדם וללא מנצחים. בשנות ה-2000 הפילה ארה"ב את שלטונו של סדאם חוסיין ולמעשה הגישה לאיראן את עיראק על מגש של כסף. שנים אחר כך העניקה המלחמה נגד דאעש לאיראן תירוץ להגביר את השפעתה בעיראק באמצעות הפעלת מיליציות שיעיות נגד הארגון. קאסם סולימאני, מפקד כוח "קודס" במשמרות המהפכה, הסתובב בעיראק כאילו הוא בעל הבית. אחר כך נאלץ נורי אל-מאלכי, ראש הממשלה השיעי של עיראק, שהיה נאמן לאיראן, להתפטר בעקבות כישלון ניסיונו לטפל בדאעש, וחיידר אל-עבאדי, איש מתון וזהיר יותר, נבחר להחליפו.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אולם כאשר התפזרו ענני המלחמה נגד דאעש והסתיימה האופוריה של הניצחון נגד כוחות הרשע של "המדינה האיסלאמית", ראו הערבים השיעים בדרום המדינה כי המשטר השיעי השולט זה יותר מעשור אינו טוב בהרבה מזה של סדאם חוסיין. בשל המצב הכלכלי הקשה פשטה בשבוע האחרון בדרום מחאה חברתית תחת הנהגתו של המנהיג השיעי מוקתדא א-סדר, מחאה שקיבלה את ברכת הדרך מאיש הדת השיעי הבכיר בעיראק, אייתוללה עלי סיסתאני, אותו מנהיג שגם הכריז ג'יהאד נגד דאעש.
המחאה העממית נגד משטר הנשען על תמיכה איראנית מהווה התפתחות חדשה בהיסטוריה של עיראק. עד לאחרונה כמעט כל שיעי עיראקי תמך אוטומטית באיראן. מבחינה היסטורית תמיד חשדו הסונים במדינה בשיעים שהם אוהדים את איראן. גם סדאם חוסיין פתח במלחמה נגד איראן מיד אחרי המהפכה האיסלאמית של 1979 בשל חששו שהעיראקים השיעים, המהווים כ-60% מאוכלוסיית עיראק, יצטרפו למהפכה של אחיהם לדת באיראן, שם השיעים מהווים רוב מוחלט.
כעת מבחינתם של השיעים בעיראק התחלף הטרור של סדאם בשחיתותו של המשטר הפרו-איראני, המקבעת חיים של עליבות במגזר השיעי העני. התחושה בדרום עיראק היא שהמשטר משרת את האינטרס של איראן ולא את זה של אזרחי עיראק. ביקורו של מוקתדא א-סדר בסעודיה – האויבת הגדולה ביותר של איראן בעולם הערבי – לפני כשנה הדליק נורה אדומה באיראן ועורר אצלה את ההבנה שאחיזתה בעיראק עלולה להתערער.
החשש האיראני התאמת כאשר בבחירות בעיראק שהסתיימו ב-12 במאי ניצחה קואליציית "סאירון" ("נשארים") שבה תומך מוקתדא א-סדר. טהרן מיהרה להפעיל את מלוא השפעתה על מנת ליזום הרכבה של ממשלת איחוד לאומי, כזו שבה ישתתפו כל המפלגות הפרו-איראניות, כולל קואליציית "דוולת אל-קאנון" ("מדינת החוק") בראשותו של נורי אל-מאלכי.
הניצחון של א-סדר בבחירות התאפשר בזכות דרישתו לערוך רפורמות שינקו את המשטר משחיתות, יוזמה שזכתה לפופולריות רבה. אולם הלחץ האיראני על הפוליטיקאים עלול להפוך את הקערה על פיה, כך שכל המפלגות השיעיות יתאחדו וישאירו את נציגיו של א-סדר באופוזיציה. האם השיעים בדרום יסכימו להשלים עם תרגיל פוליטי מעין זה?
אינתיפאדת בצרה
עיראק גועשת. זה שבוע הולכים וגוברים גלי המחאה בדרום המדינה בשל הידרדרות השירותים האזרחיים. הקיץ חם ואספקת המים חלקית בלבד. העוני מתפשט והאבטלה גוברת, ומעל הכול – לאזרחים נמאס מהשחיתות הפושה בכל מערכות השלטון. מוחים זועמים ערכו הפגנות המוניות סמוך למפעלי הגז והנפט הקרובים לעיר בצרה. למחאה זו סמליות רבה – המפגינים שואלים כיצד מדינה כל כך עשירה בגז ובנפט אינה מסוגלת לשפר את מצב התושבים.
בעקבות המחאות נסגרו נמלי בצרה, והפעילות המסחרית בדרום משותקת כעת לחלוטין. לפני מספר ימים נאלצה המשטרה לפתוח באש חיה לעבר המפגינים שאיימו לפרוץ לבית משפט באחת מערי הדרום. בעיר בצרה פיזרה המשטרה מפגינים שאיימו לפרוץ לעירייה באמצעות גז מדמיע, וכמה אזרחים נפצע מיריות של המשטרה. צעירים פשטו על מוסדות פרו-איראניים בעיר, כגון מליציית בדר ומפלגות ה"דעווה" ("התעמולה") ו"אל-חכמה" (החוכמה) והעלו אותם באש. תמונה ענקית של חומייני, מחולל המהפכה האיראנית, הועלתה באש ברחוב הראשי של בצרה במחאה על התערבות איראן במדינה.
המחאה בדרום קשורה גם לאי-סדרים תכופים באספקת החשמל, אי-סדרים שגם אותם מייחסים התושבים לשחיתות ולהשפעה האיראנית. הפסקות חשמל ארוכות הפכו את החיים לבלתי נסבלים, בעיקר בזמן צום הרמדאן האחרון. הפסקת החשמל הארוכה שנרשמה כשנודעו תוצאות הבחירות עוררה חשד שגורמים איראניים קשורים לכך. שר החשמל העיראקי קאסם פהדאווי חתם השבוע על הסכם שלפיו חשמל ייובא מסעודיה במקום מאיראן, וזו ללא ספק מכה כלכלית נוספת לאיראן.
לפני יומיים הפילה הממשלה את האינטרנט במכוון ברוב חלקי המדינה על מנת להפחית את עוצמת המחאה. אולם שיתוק האינטרנט רק הגביר את המחאה בקרב הצעירים. הם התלוננו על הפלת הרשת, והממשלה נאלצה להשיב את האינטרנט. בראשית השבוע כינס ראש הממשלה אל-עבאדי פגישת חירום עם שר החוץ ערפאן אל-חיאלי, שר הפנים קאסם אל-אערג'י ואנשי ביטחון בכירים על מנת לדון בגלי ההפגנות הגואים. אל-עבאדי, שחושש מאובדן השליטה, דרש מהמשטרה שלא לפתוח באש על המפגינים בדרום והביע צער על ההרוגים והפצועים מהשבוע שעבר. "ההפגנות השקטות הן זכותו של העם", הצהיר לתקשורת, "אולם חריגות כמו הצתת בניינים של מוסדות המדינה והתקפות נגד אנשי הביטחון עלולות לדרדר את המדינה". הוא טען כי "קבוצות עבריינים מנצלות מצב זה על מנת לזרוע אנרכיה".
סכנה לאיראן יותר מכל איום צבאי
כעת ניצבת ממשלת עיראק בפני מבחן. ראש הממשלה הבטיח להשקיע שלושה מיליארד דולר בשיקום הדרום ובשיקום תשתיות החשמל והמים ולהשיב את העבודה לאלפי פקידים מובטלים במחוז בצרה, אולם מה תעשה הממשלה אם וכאשר יתפשטו המחאות למחוזות נוספים?
לאחרונה התפשטה המחאה גם לעיר הקודש נג'ף, מוקד כוחם של א-סדר ושל עלי סיסתאני, שהביע את תמיכתו הפומבית במחאה. צעירים פשטו על שדה התעופה של העיר ואיימו להשבית את הטיסות. התפתחות זו עלולה לגרור עוד רבים מאנשי הדת רבי ההשפעה של נג'ף להתייצב לצד המחאה.
הפתרון למחאה בעיראק אינו נראה באופק, מכיוון שהסיבות העיקריות להתפרצותו הן ההתערבות האיראנית במדינה, השחיתות השלטונית וההזנחה הכרונית של הדרום, וכל אלה לא הולכות להשתנות בזמן הקרוב. המסקנה היא שעיראק עלולה לחוות כעת גל חדש של מחאה עממית שיעית, מעין המשך של המחאה שהתפרצה ב-2013 במגזר הסוני במערב המדינה בעידן האביב הערבי. אם במחאה הקודמת התפרצה העוינות הסונית-שיעית והולידה את דאעש, הרי שהפעם יוצרת המחאה עוינות חדשה בין שיעים עיראקים למשטרים בעיראק ובאיראן מצב חדש לחלוטין, ותוצאותיו לא ברורות עדיין.
בעולם של פייסבוק ושל תקשורת ממוחשבת בין צעירים לא מן הנמנע כי המחאה השיעית של דרום עיראק קשורה להפגנות באיראן, שנמשכות כבר כמה חודשים, בין השאר על רקע החרפת הסנקציות האמריקניות. הרקע לשתי המחאות דומה: המשבר הכלכלי והמחאה נגד השלטון המושחת. אם המחאה בעיראק לא תדעך, היא תהווה ללא ספק השראה לזו שבאיראן השכנה. אין ספק שלשתי המחאות הללו יש פוטנציאל לערער את כוחה של איראן יותר מכל איום פוליטי או צבאי שמשמיע המערב.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
