מסע ייסורי הפונדקאות בחו"ל: "אין הבטחה שזה יצליח בניסיון הראשון"
גברים עדיין לא יכולים להביא ילד בפונדקאות בישראל ופונים לחו"ל. מאות אלפי שקלים, שנים של המתנה ואכזבות וחלום של הקמת משפחה - שהמדינה ממשיכה להתעלם ממנו. בעז ובן זוגו מנסים כבר 3 שנים, עמי ועופר מנסים להביא אח לבנם וגם גברים סטרייטים, שרוצים להביא ילדים לעולם, מופלים
חוק הפונדקאות שעבר אתמול (יום ד') בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת אמנם מרחיב את מעגל הנשים שזכאיות לבצע את ההליך בישראל - אך השאיר בחוץ, שוב, זוגות הומואים ואבות יחידנים שאינם בקהילת הלהט"ב.
הליך הבאת ילד בפונדקאות הוא ארוך, מסובך ודורש משאבים מרובים. הוא מסובך לוגיסטית ותקציבית פי כמה כשהוא מתבצע בחו"ל - האפשרות היחידה עבור אלה שרוצים להקים משפחה ולא רשאים לבצע את ההליך בישראל. בעז אמנותי (38) ובן זוגו החליטו לפני כשלוש שנים להרחיב את המשפחה בעזרת פונדקאית בחו"ל - ועד היום הם עדיין מחכים לילד.
"כשהתחלנו לבדוק עדיין היו מסלולים בתאילנד ובמקסיקו", מספר בעז. "מהר מאוד המסלול של תאילנד נסגר ונאלצנו לעבור למסלול של מקסיקו. אחרי שחתמנו על החוזה עם הסוכנות נסגר המסלול גם במקסיקו והעיפו אותנו". בשתי מדינות אלה ההליך היה יחסית זול ותאם את צרכי הזוג, אך כשאלו כבר לא היו נגישות עבורם, נאלץ הזוג לחפש אלטרנטיבות בארצות הברית ובקנדה - שם העלויות גבוהות באופן משמעותי ויכולות להגיע אף לחצי מיליון שקלים.
"הבנו שבגלל שאנחנו רוצים שיהיו שני ילדים ביולוגיים, אחד שלי ואחד של בן זוגי, לא נוכל להרשות לעצמנו את המסלול בארה"ב, אבל כן נוכל לנסות בקנדה. שילמנו את המקדמה וחתמנו על התהליך עם הסוכנות ביוני 2016, ויותר משנתיים אחרי אין עדיין הריון". בעז מסביר כי צוואר הבקבוק העיקרי בכל התהליך הוא מציאת הפונדקאית. "בקנדה התהליך הוא אלטרואיסטי, מה שאומר שבחורה קנדית צריכה להגיד שבא לה לעזור לבעז ובן זוגו ההומואים מישראל ולקבל רק החזרים בלי תשלום. לפני שהיא מקבלת איזשהו החזר היא צריכה ללכת שלוש פעמים למרפאה שייקחו לה דם, שיבדקו שהיא בריאה, פסיכולוגית יושבת איתה לראות שהיא מתאימה לתהליך, אחרי זה היא הולכת לעו"ד וחותמת על חוזה. אם היית אומר לי שהדבר הזה יקרה בישראל הייתי אומר לך שיש סיכוי נורא נמוך אבל אם הוא צריך לקרות בארה"ב או בקנדה זה אפסי".
במשך שנה וחצי בעז ובן זוגו חיכו שימצאו עבורם פונדקאית, טולטלו בין תקווה וייאוש. "בכל פעם ששלחתי הודעה לסוכנות שלנו לשאול אם יש פונדקאית ענו לי שאין ולא היו תשובות מעבר לכך. אתה שם כסף, יושב שנה וחצי ושומע מהדודות 'נו מה קורה', אתה שומע מכל מיני חברים וחברות שלך על הריונות ולא יודע מה הולך לקרות. אחרי שנה וחודשיים הייתה נקודה שנשברתי. אספנו את הוריי ואת הוריו של בן זוגי ואמרתי להם שאני לא חושב שזה יקרה".
כשהפונדקאית המיוחלת נמצאה לבסוף, הם חשבו שהקושי מאחוריהם, וכי איתור תורמת ביצית יהיה תהליך קל ומהיר בהרבה, אך התבדו. "תורמת הביצית הראשונה שדיברנו איתה הודיעה לנו אחרי חודש שהיא מתחרטת, השנייה הייתה עסוקה ולא הצלחנו לתאם שהיא תגיע לבדיקות רפואיות ליום שלם. אתמול ב-2 בלילה קיבלתי את החדשות הרעות שתורמת הביצית הנוכחית התקבלה לעבודה בעיר אחרת ולכן היא לא תוכל להיות חלק מהתהליך. זו הפעם הרביעית שתורמת ביצית מבריזה לנו. כל הברזה כזו גוררת עיכוב של כמה חודשים שבהם הפונדקאית מחכה, והיא יכולה באיזשהו שלב לעזוב, למרות כל האלטרואיזם".
"אתה מתאם בין שישה לשבעה גורמים כל הזמן בשלט רחוק ובאנגלית, אף אחד לא חבר שלך או חייב לך כסף. אתה יושב בישראל, מקבל את התשובות, המשרד שמטפל בך זו סוכנות שבחיים לא פגשת שיושבת בקנדה, הם לא בלוח הזמנים שלך, הם לא כל כך עונים. זה פשוט מטורף", אומר בעז.
"השבוע הוקפצתי למילואים פעמיים תוך כדי שאני מנהל חברה וכל הדבר הזה קורה", הוא מספר. "הם לא מבינים שחוקים שעוברים ככה בשרירות גורמים לזה שלי ולמ"פים האחרים ביחידה אין אותן זכויות. קשה מאוד להבין מה זה אומר כשמעבירים חוק שלא מאפשר להומואים לעשות את התהליך בישראל. עד שלא עוברים את זה לא מאמינים שזה מה שצריך לעבור. אני כרגע בשלב שאני צריך להחליט אם אני ממשיך לעשות מילואים או שאני לא מסוגל להתמודד עם מה שהמדינה הזאת מחזירה לי בתמורה לזה שאני תורם לה כבר כל כך הרבה שנים".
"אתה יודע איך אתה מתחיל אבל לא יודע איך אתה מסיים"
זוג הומואים אחר, עמי ועופר רן רוזנבאום, עוברים בימים אלה הליך פונדקאות בפעם השנייה, לאחר שהביאו ילד משותף בהליך, ארי, לפני ארבע שנים וחצי.
לפי עמי ועופר, הקושי הכלכלי הוא הדבר העיקרי שעומד בפני החלום המשפחתי שלהם. "הייתי שמח אם ההפרשים בין הילדים היו יותר קטנים, כמו הרבה משפחות שיכולות לאפשר לעצמן לתכנן את זה", אומר עמי. "ההיריון הראשון עלה לנו בסביבות 300 אלף שקל, ועכשיו הוא יעלה פי אחד וחצי. אנחנו לגמרי מעמד הביניים, המשפחות שלנו לא יכולות לעזור לנו, לקחנו הלוואות, ובזמן שרוב הזוגות הצעירים חושבים על הדירה הראשונה שלהם אנחנו משקיעים את הכסף בלהרחיב את המשפחה.
"מעבר לעלויות המטורפות, אף אחד לא מבטיח לך שזה יצליח בניסיון הראשון. אתה יודע איך אתה מתחיל אבל לא יודע איך אתה מסיים. יש הרבה חששות ואתה לא יכול להרשות לעצמך לטוס בכל שני וחמישי לצד השני של העולם כדי לעקוב יותר מקרוב אחרי ההריון שלך, שזה די הזוי".
גם סטרייטים מופלים: "היה לי מזל"
החוק כאמור אינו מפלה רק זוגות הומואים, אלא כל גבר שאינו נשוי ומעוניין בהליך פונדקאות. בן פרידמן (51) הוא אחד מהם. לאחר תהליך קשה ומפרך הוא חובק היום בת, אלמה, שעולה לכיתה א'.
"הגעתי לגיל 44 והבנתי שאני לא מוצא את עצמי בזוגיות שתוביל לילדים בסופו של דבר", מספר בן. "ניסיתי בדרך הרגילה של דייטים אבל לא הלך, לא הצליח. נחשפתי לאפשרות של פונדקאות, הבנתי שזה מה שמתאים לי והלכתי על זה. האופציות היו בהודו או בארה"ב, כשבהודו העלות היא בסביבות 230 אלף שקל ובארה"ב יותר מכפול, אז לא היה לי ספק שאני הולך על הודו. יכולתי להטיס את הזרע שלי להודו אבל לא רציתי כי היא מדינת עולם שלישי, אז העדפתי לנסוע לשם. ואז אתה חוזר לארץ ומקבל את כל הדיווחים בעיכוב ובשלט רחוק. בסקירת מערכות בארץ אתה מקבל סרטון וידאו, שם אתה מקבל ארבע תמונות. לי עוד היה מזל שההריון נתפס בפעם הראשונה, פגשתי כאלה שניסו כמה פעמים וכל פעם זה עוד איזה 5,000 דולר".
מנכ"ל סוכנות הפונדקאות "משפחת תמוז פונדקאות", רועי רוזנבלט-ניר מספר: "אנחנו עדים יום-יום לקשיים ולאתגרים העצומים שעומדים בפני זוגות ויחידים שנשברו אל מול ההבנה שלא יוכלו להרשות לעצמם להיות הורים. כשבארץ האפליה נגדם זועקת לשמיים, להומואים וליחידנים אין ברירה אלא לחפש פתרונות מעבר לים, הרחק מהמשפחה, ותוך נטילת סיכונים כלכליים ואישיים כבדים.
"גם כאשר התהליך נעשה בחו"ל אנחנו עדים כבר שנים להתנכלות של משרדי הממשלה השונים שנדמה שממש מחפשים כיצד להקשות ולהערים מכשולים על ההורים המיועדים. 'תמוז' סורקת את העולם בניסיון למצוא אלטרנטיבות עבור מי שרוצה להקים משפחה, וכל זאת כשהפתרון, לפחות בחלקו, נמצא כאן מתחת לאפינו, ואינו ממומש בשל קומץ פנאטי הכופה על כולנו את עמדותיו החשוכות".
לפנייה לכתב/ת 
