רוצה נכד מהבן שנרצח: "מוכן לשלם גם בחיים שלי"
חיים שבי נרצח ב-2003 - ארבעה חודשים לאחר התאבדות אחיו. המשפחה קיבלה אז אישור לשאיבת זרע מגופתו, ולפני ארבע שנים הביעה מכרה את רצונה להרות מזרעו - אך המדינה מתנגדת. אביו של חיים: "הוא השאיר צוואה בעל פה". הפרקליטות: "בלי הסכמה מראש, הרשות ניתנת רק לבת זוג"
בשנת 2003 פקדו את משפחת שבי מהוד השרון שתי טרגדיות בזו אחר זו: בתחילה הבן החייל יוני שם קץ לחייו וארבעה חודשים לאחר מכן נרצח הבן חיים. סעיד, אביהם של השניים, סיפר כי לאחר התאבדותו של יוני, הציע הבן חיים לשאוב זרע מגופת אחיו על מנת שתהיה לו המשכיות. "אמרו לנו אז שאי אפשר לעשות זאת", ציין האב השבוע - אבל חשף במקביל את מאבק המשפחה מול המדינה להוציא אל הפועל את הצוואה שהותיר הבן שנרצח.
מיד לאחר הרצח של חיים, פנתה המשפחה לבית משפט על מנת לקבל אישור לשאיבת זרע מגופתו. האישור ניתן ולפני ארבע שנים הגישו קרובי המנוח בקשה לבית משפט על מנת להשתמש בזרעו. סימי נפתלי, חברת ילדות של חיים וחברה זה כמה שנים של אחותו, הביעה נכונות להרות מזרעו של חיים. "אנחנו נלחמים על זה כבר ארבע שנים, אני רוצה ילדים מחיים - ואז אהיה הכי מאושרת בעולם", סיפרה נפתלי.
ואולם, המדינה מתנגדת לבקשת המשפחה מאחר שלפי הנחיות בית המשפט העליון רק בת זוג רשמית מורשית לעשות שימוש בזרע של נפטר אם לא ניתנה מצדו הסכמה אחרת לפני מותו. "כשחיים נרצח הלכנו לבית משפט, הגשנו בקשה, ושאבנו זרע מגופתו", סיפר האב סעיד. "הרגשתי שזאת הצוואה שלו בגלל שהוא הציע לשאוב זרע מיוני. כיום המדינה מתנגדת שנביא ילד לעולם מזרעו של חיים, שתהיה לו המשכיות ושנראה נכדים ממנו".
בנוגע לחברת המשפחה נפתלי, שמוכנה כאמור להיכנס להיריון מזרעו של חיים, אמר האב: "יש אישה שהכירה אותו ומוכנה להרות מזרעו. היא מבטיחה שלא תזדקק לעזרה ולא תהיה נטל על המשפחה שלנו. אנחנו לא מרימים ידיים ולא נוותר".
סעיד מציין כי אינו מבין מדוע המדינה מתנגדת. לדבריו, "אני לא יודע למה מונעים מאנשים להביא ילדים, ולהביא נכדים מהילדים שלהם. אני לא יודע למה זה צריך להפריע למישהו. יש אנשים שמביאים ילד בפונדקאות, אני לא רציתי פונדקאות, רציתי להביא ילד שהאימא שלו תגדל אותו. יש לנו מכתבים מעובדת סוציאלית, שמעידים על כך שהבחורה איתנה מבחינה כלכלית. היא לא מבקשת מהמדינה כלום, יש לה דירה משלה".
על המאבק עצמו הוסיף האב כי "זה מאבק מתיש, עברתי תקופה קשה אבל אני לא אפסיק עם המאבק. אנחנו לא עוצרים, אנחנו רוצים ילד מהבן שלי, אני רוצה נכדים מהבן שלי. שילמתי על זה עד עכשיו הרבה כסף ואני מוכן לשלם כל מחיר, גם במחיר של החיים שלי. זאת הצוואה של חיים".
למה זה כל כך חשוב לכם?
"איבדתי שני ילדים ואני רוצה שיהיו לי נכדים. גידלתי את הילדים שלי באהבה, ואני רוצה לגדל את הנכדים שלי. אני רוצה שיהיה לי ילד מחיים, זה הילד הבכור שלי ואני אעשה הכול בשביל זה. אם יאשרו לי לקחת את הזרע לחו"ל - אני גם מוכן לטוס לחו"ל כדי לעשות את זה. שום דבר לא יעצור אותי. 15 שנה אני משלם על שמירת הזרע, ועכשיו בית משפט לא מסכים לבקשה שלנו".
יפית, האחות של חיים ויוני, אמרה: "עברנו תקופה מאוד קשה בחיים. איבדנו את אחי הקטן וארבעה חודשים אחר כך איבדנו גם את אחי חיים. הוא השאיר צוואה בעל פה, שהוא רוצה ילדים, רוצה המשכיות. הוא השאיר לנו תפקיד מאוד חשוב - להמשיך אותו. מצאתי חברה שרוצה להיות אימא לילד, שזה הדבר הכי גדול שיכולתי לבקש. בכל מקרה היא יכולה לקחת זרע מבנק הזרע - ופה היא מצאה לנכון לרצות להיות אימא לבן של אחי. זאת גדוּלה כשלעצמה".
האחות אמרה עוד כי "עברנו פקידות סעד, עברנו אישורים, תהליך מאוד ארוך, גם בריאותית וגם כספית - ואין שום סיבה שלא יאפשרו לנו לממש את זה. יש לנו מיליון ואחד חברים ומשפחה שיכולים להעיד שחיים אחי רצה להיות אבא. הוא אפילו חשב על השם שייתן לבן שלו. אחרי שאיבדנו את אחי הקטן, הוא חשב לקרוא לילד שלו יונתן כדי להנציח אותו. אין סיבה שלא ירשו להורים של אחי להשתמש בזרע שלו. הם לא מבקשים להיות אבא ואימא לילד, הם מצאו אימא, ואין סיבה שהאישה הזאת לא תגדל את הילד הזה".
"לא צריכה את העזרה של המדינה"
נפתלי, שנרתמה כאמור לסייע למשפחה, ציינה כי "אני לא צריכה שום דבר מהמדינה, לא חסר לי כלום ברוך השם, אני יכולה להסתדר לבד. אני בסך הכול צריכה את האישור להמשיך ולהתקדם בחיים שלנו ושל משפחתי שבי, להביא את הילד הזה, אולי תאומים, ומקווה מאוד שאוכל להזמין אתכם (את הפרקליטות שמתנגדת למהלך. רב"צ) לראות שעשיתם רק דברים טובים ותעשו רק דברים טובים למי שבאמת חסר לו. אני לא צריכה את העזרה של המדינה, רק את החתימה שלה".
בנוגע לחיים אמרה נפתלי כי "הכרתי אותו וגדלתי איתו. זה פשוט בן אדם מדהים, בן אדם עם נתינה גדולה, בן אדם שאהב ילדים. כשהיינו ילדים הוא היה אומר שהוא 'רוצה קבוצת כדורגל כשיהיו לי ילדים'. הוא רצה, ציפה וחיכה לילדים. ברגע ששמעתי שיפית, שהיא חברה שלי, מחפשת אם לזרע של חיים - לא היססתי לרגע ורצתי ישר אליה ואמרתי לה 'יפית, את לא עושה שום דבר, אף אחד לא לוקח את זה, אני לוקחת את זה עליי באהבה, כי אני יודעת בדיוק מי המשפחה'".
מפרקליטות מחוז מרכז, שמייצגת את המדינה המתנגדת לשימוש בזרעו של חיים, נמסר בתגובה: "מדובר בתיק המתנהל בדלתיים סגורות ועל כן לא נוכל להתייחס לנסיבות לגופן. עם זאת, באופן כללי יצוין כי לפי הלכת בית המשפט העליון ובהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ככלל, כאשר נפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה בחייו, מבלי שנתן ביטוי מפורש לרצונו או להסכמתו לשימוש בזרע לאחר מותו, רק בת זוגו ולא איש מלבדה, תהיה רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה שלה בלבד. היות ולא ניתן לעשות שימוש בזרע כמפורט לעיל בנסיבות אלו ברי כי גם לא ניתן יהיה להוציאו לחו"ל".
לפנייה לכתב/ת 
