איראן מתייבשת - ומתייאשת: "אנחנו בדרך לאסון"

קבוצה קטנה של חקלאים איראנים עומדת מסביב לטרקטורים שלהם, שמושבתים כבר הרבה זמן, סמוך לתעלה שפעם השקתה את השדות שלהם - עד שהתייבשה. הם פגינים ודורשים עזרה מהממשלה. "אנחנו העם!", זועק החקלאי מוסטפא בנבידי. "תעזרו לעם. בלילה הוא הולך לישון רעב!", נכתב על השלטים של החקלאים שסובלים ממחסור במים. "כמה זמן תאכלו לחם שעשוי מהדם שלנו?", נכתב על שלט אחר.

סירות בנהר זיינדה רוד. פעם זרמו כאן מים(צילום: AP)

כל יום עורכת הקבוצה הפגנה קטנה מחוץ לעיירה ורזאנה. עם הזמן מתעצם הכעס על המחסור במים שנגרם כתוצאה משנים של בצורת, ולטענת המומחים מחמיר בגלל טיפול לקוי של הממשלה. לאחרונה ההפגנות גדלו וחלקן גם הפכו לאלימות, בתקופה של משבר כלכלי קשה. אינפלציה ואבטלה הובילו למחאות גדולות נגד המשטר בסוף השנה שעברה.

במרס איבד מוסטפא את הראייה בעין שמאל מירי בעימותים בין המשטרה לחקלאים ששבתו בוורזאנה. בתחילת החודש, באזור אחר באיראן, נפצעו מירי 11 מפגינים בעיר חוראמשהר. המשטרה פיזרה את מחאת התושבים שסובלים ממים עכורים בברזים בבית.

(צילום: AP)

מוסטפא בן ה-30 אומר שנציגי הממשל "הבטיחו לטפל במשבר – ומיד עזבו". הוא ומשפחתו, אבא ושישה אחים, היו תלויים בחווה שבה גידלו חיטה, שעורה, כותנה ותירס. כבר שנים שהמחסור במים מונע מהם לעבוד בחקלאות. עכשיו מוסטפא מובטל, ומשפחתו חיה מעבודות מזדמנות בשיפוצים של אחיו ביישובים סמוכים, ומאריגת השטיחים של אחותו.

איראן סובלת בעשור החולף מהבצורת הממושכת והקשה ביותר שיש לה יותר מ-30 שנה. לפי הנתונים 97% מהמדינה סובלת במידה כלשהי מהבצורת. במחוז איספהאן, שם נמצא ורזאנה, ובמחוזות הסמוכים במרכז איראן, נפגעו בצורה הקשה ביותר.

על גדות הנהר שהתייבש(צילום: AP)

נהר זיינדה רוד, שפעם זרם במחוז איספהאן מהרי הזגרוס, דרך העיר איספהאן לוורזאנה ופרבריה, התייבש לפני שנים. השדות מסביב לוורזאנה הפכו לשממה, וכבר אין בקר באזור. כ-90% מהפעילות החקלאית במחוז הופסקה, אומר רזה חלילי, פעיל איכות הסביבה מהעיירה.

חלילי, כמו מומחים נוספים, טוען שהמדיניות הממשלתית החמירה את המצב שגרמה הבצורת והגידול באוכלוסיה. איראן שאבה כמויות גדולות של מים מהנהר. "כל המים בנהר הוקצו לתעשייה", מבכה חלילי את גורל הזיינדה רוד.

(צילום: AP)

מחוץ לוורזנה, עד לפני עשור, שכנה ביצת גבחוני, שבה היו ציפורים נודדות – כולל פלמינגו. היום נותרה ממנה רק שלולית וברוב השטח יש קרקע מלוחה שגורמת לסופות חול באזור. חלילי מזהיר שהלכלוך כולל שרידים של כספית, עופרת וקדמיום.

חביב רמזני, בן 57 שמשתתף גם הוא במחאת החקלאים, אמר שהוא ומשפחתו גידלו חיטה, כותנה וסלק. הם לא עשו זאת כבר שנים. "אני חסר מילים. אף נציג לא מקשיב למצב האומלל שלנו", אמר רמזני, אב לחמישה.

השלולית שנשארה מביצת גבחוני. הבצורת גורמת לסופות חול(צילום: AP)

עכשיו הצעירים עוזבים את העיירה בתקווה לעתיד טוב יותר. "הרבה חברים שלי עברו ליישובים סמוכים ורחוקים למצוא עבודה", אמר רוחאללה סוהרבי, שפעם גידל פיסטוקים והיום עובד בבנייה.

מוסטפא, שנפצע בהפגנות נגד הממשלה(צילום: AP)

ב-2012 התעמתו חקלאים בוורזאנה עם המשטרה והרסו צינור שהוביל מים מאיספהאן למחוז יזד הסמוך. הפגנות דומות נמשכות מ-2016 עד היום. בשלב מסוים הממשלה שילמה 250 דולר לכל משפחה שנפגעה ממשבר המים, צעד שנחשב ל"פלסטר" שלא יפתור את הבעיה.

חמיד ספאבי, פרופסור להנדסת סביבה, אמר שכל מחוז מחליט בעצמו איך להשתמש במים, מבלי להסתכל על ההשפעות שיהיו על המשאבים. "הוא אומר שבלי שינוי במדיניות "אנחנו בדרך ממשבר מים לאסון. זה לא השערה. זו ודאות".

מחאת החקלאים. הטרקטורים עומדים במקום כבר הרבה זמן(צילום: AP)

נהר זיינדה רוד היה פעם גאוות העיר איספהאן, וזרם מתחת לגשרים ההיסטוריים של העיר. המוכר ביותר הוא גשר סי-או-סה פול, גשר בן 400 שנה עם 33 קשתות. עכשיו מדובר ברצועה צחיח שחוצה את מרכז העיר.

אירג'ה רוסטאמי עומד מתחת לאחת הקשתות. פעם הוא היה מגיע לכאן עם אשתו והילדים כדי להתפעל מהנוף. עכשיו הוא בקושי מגיע. "עם הזמן זה הופך למקום של הומלסים ונרקומנים. זה עצוב". פרזאן ששיה, ציירת בת 49, מביטה בזלזול בקרקעית הנהר שהתייבש. "איבדתי את המצב רוח. אנשים מדוכאים. אני מקווה שהמים והיופי יחזרו לפני שאמות".