המחזה הנורא של "חוות הרבעה" של נשים
במו עיניי ראיתי את מתחמי הפונדקאיות המזוויעים באסיה, שם נכלאו נשים שעוברים "הופקדו" בגופן. לכן אני תומך בכל לב בפונדקאות בישראל: כאן לא ניתן לפגוע להן בזכויות. כן, למרות המחלוקת המוסרית בסוגיה
אילוסטרציה(צילום: shutterstock)
יש תמונות שלא מפסיקות לדקור את עינך ולקומם את לבך גם אם חלפו שנים מאז שנחשפת אליהן. אצלי מדובר בין השאר במראות הקשים שנחשפתי אליהם בביקורים במה שכונה על ידי נציגי ארגוני זכויות אדם מקומיים בשם המזוויע "חוות הרבעה". במהלך שמונה שנות התנדבותי בנפאל במסגרת עמותת "תבל בצדק" חברנו יחד עם פעילים מקומיים ואזוריים לעקוב מקרוב אחרי "תעשיית הפונדקאות" שעלתה ופרחה במדינה נחשלת זו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
זה היה נורא. ישבו ושכבו שם קורבנות אדם שנאסר עליהן לצאת משטח מגודר כדי לא לסכן את העוברים ש"הופקדו" בגופן. החוזים הדרקוניים, שעליהם "חתמו" הנשים בשפה שרובן לא יודעות, אסרו עליהן לקיים יחסי מין במהלך ההיריון, הגבילו את חופש התנועה שלהן, הכתיבו החלטות רפואיות אשר נקבעות על פי טובת הילוד גם אם זה נוגד את טובתן וכדומה.
לא הייתה שם "בחירה חופשית", לא הייתה שם "זכות האישה לעשות בגופה כרצונה", לא הייתה שם "הפריבילגיה של לסייע למי שאינו יכול להביא ילד בעצמו", ולא היה שום דבר נאצל אחר. היה שם עוני ובעיקר ניצול אומללות של אלה שנגזר עליהן לשמש אינקובטורים אנושיים כדי להביא כסף לפרנסתן.
ואגב, לא היה שם גם הרבה כסף כמו שאוהבים לתאר בישראל. אחרי הקופונים שגזרו בדרך סוחרים וסרסורים נשארו להן כמה אלפי דולרים שאפילו בנפאל הענייה לא באמת מחלצים מעוני. על חלק מרשמי הקשים דיווחתי בשעתו (הצד האפל של הפונדקאות, "הארץ", 3 במאי 2015).
אמש בהפגנת הלהט"ב בכיכר רבין (צילום: קונטקט)
דווקא משום כך אני תומך בכל לב בתיקון חוק הפונדקאות שיאפשר לכל מי שמתאווה להיות הורה - סטרייט או להט"ב – לעשות זאת בארץ. אם זה יעשה כאן ולא במדינה שהשלטון בה מושחת, אפשר לוודא שמה שראינו בחוות ההרבעה לא יישנה. יהיו גורמי סעד שילוו את התהליך ויוודאו שזכויות הפונדקאיות נשמרות קלה כחמורה: לא מסכנים את בריאותן ולא פוגעים בזכויות היסודיות שלהן (כמו חירות התנועה) סתם כי זה אפשרי.
הם יוודאו שהשכר הוגן ולא מקוצץ על ידי "מתווכים" והם ישמרו על בריאות האישה גם אחרי שתסיים את תפקידה ולא יאפשרו להשליכה כחפץ שאין בו שימוש כמו שקרה לא אחת (לאחר רעידת האדמה הגדולה בנפאל לפני שלוש שנים, חלק מהנשים שאך זה כרעו ללדת נותרו מדממות ללא טיפול, בעוד התינוקות שהן גידלו ברחמן הוטסו לכאן). גורמי אכיפת החוק כאן יכולים לוודא שכל זה לא יקרה.
יש הטוענים שאין דבר כזה פונדקאות חיובית, ממש כמו שאין זנות מכבדת. גם כשהלקוח אדיב לזונה ונדיב כלפיה הוא מנצל את גופה. אני מסכים. כל פונדקאות מבוססת על ניצול. אבל זה פחות חשוב בעיני משום שאני בא מהעולם האמיתי. באחרון אין אופציה של ביטול מוחלט של מוסד הפונדקאות. יש או פונדקאות מהסוג המזוויע שראינו בנפאל ובהודו או פונדקאות מכבדת יותר שיכולה להיווצר לכאן.
עם כל הכבוד לאידיאולוגיה הצודקת, הרי כל מי שראה כמוני את חוות ההרבעה המזוויעות ההן לא יכול שלא לתמוך בכל אופציה שתמגר אותן מהעולם. קרי: בפונדקאות כאן בישראל.
- פרופ' יובל אלבשן הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
פרופ' יובל אלבשן
מומלצים
