יריית הפתיחה במלחמה נגד ההדתה בצה"ל

אחרי שנים של השפלת חילונים, ביזוי חיילות, החמרת פקודות שבת וכשרות והשתלטות "אגף התודעה היהודית", הגיעה האיגרת ההיסטורית של ראש אכ"א. כל חייל, ובעיקר חיילת, צריכים לשאת אותה דרך קבע בכיס

רם פרומןפורסם: 01.08.18 , 11:13

ארכיון(צילום: ירון ברנר)

האיגרת שהוציא השבוע ראש אכ"א, האלוף מוטי אלמוז, היא לא פחות מאירוע היסטורי בתולדות ההדתה בצה"ל. באיגרת אוסר האלוף על כל מפקדי צה"ל להחמיר מפקודות מטכ"ל בנושא הופעה, לבוש ושירות משותף. בכך שמה האיגרת סוף לכמה מהמקרים ההזויים ביותר שבהם נתקלנו. למשל, שני המקרים שנחשפו על ידי הפורום החילוני ושדולת הנשים ומוזכרים באיגרת עצמה: חיילים שנכפה עליהם להיכנס לבריכה בלבוש מלא, וחיילות שנאסר עליהן ללבוש חולצות לבנות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

את האיגרת הזו חייב כל חייל חילוני, ובעיקר כל חיילת חילונית, לשאת באופן קבע בכיס למקרה שייתקלו בכניעת מפקדים לדרישות הקיצוניות שמגיעות לאחרונה מחיילים דתיים.

האיגרת מוכיחה את מה שחשדנו זמן רב: ההדתה בצבא לא מגיעה כמדיניות מלמעלה. בניגוד למשרד החינוך, שבו מוביל השר נפתלי בנט את החזון שלו והמערכת נכנעת לרוח המפקד, בצבא ההדתה מגיעה מלמטה, מהשטח. זו תוצאה של שנים רבות שבהן ניתנה יד חופשית לרבני השדה לקחת לעצמם יוזמה וסמכות שעולות בכמה דרגות על הגדרת התפקיד שלהם.

כיום משרתים בצה"ל יותר רבנים מאשר בחברה האזרחית הישראלית בכללותה. הצבא גם שיתף פעולה עם מכינות קדם צבאיות כמו זו מעלי (שעל התכנים המעוותים המועברים בה למדנו רבות השנה), וארגונים דתיים אחרים, שמכשירים בשיטתיות את החיילים הדתיים לשנות את צביון הצבא, ולהפכו לדתי יותר.

בוגרי עלי מיישמים בצבא את מה שלמדו במכינה: מתא"ל עופר וינטר שיצא בצוק איתן ללחום את מלחמת אלוהים במנאצי שמו ועד סא"ל אורי לוי שהקים לחיילות בבסיס פלס "גטו" - מחסן שהפך לחדר אוכל מופרד לנשים כדי לאפשר לחיילים הזכרים לאכול ללא חברתן. החיילים הדתיים מגיעים לצבא עם גב ארגוני שיטתי שמעודד אותם לדרוש ולקבול, והשטח נגרר אחריהם לקיצוניות.

טורים נוספים של רם פרומן:

כבר שנים שזה כך והרמטכ"לים הקודמים מילאו פיהם מים (בראשם בני גנץ, שאת ההפקרות והיעדר המנהיגות המוחלט שלו בנושא הזה צריך לזכור כשהוא עושה את צעדיו למערכת הפוליטית). הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט התחיל בסערה כאשר ניסה לתקן את אחד העיוותים הגדולים ביותר במערכת: העובדה שאגף תודעה יהודית ברבנות הראשית הפך דה פקטו לחיל החינוך. אולם מהר מאוד הוא נסוג מהבטחותיו: הוא לא הצליח לספח את האגף לחיל חינוך, והסתפק בהעברתו לראש אכ"א, שם הוא פועל בראשות רבנים צבאיים כאילו לא קרה כלום; הוא מינה לתפקיד קצין חינוך ראשי קצין דתי שמציג את עצמו כמכחיש הדתה; וחמור מכל – הוא שינה את פקודת השילוב הראוי לפקודת השירות המשותף שהלכה צעד רחוק מדי לטובת הדתיים בנושא שירות הנשים.

ראש אכ"א, תא"ל מוטי אלמוז(צילום: אבי מועלם)

על רקע זה מרגש היה לראות את האלוף אלמוז נוקט עמדה שנראית כמו יריית הפתיחה הראשונה של המטכ"ל במאבק בהדתה המשתוללת בצה"ל. לפחות בתחום הלבוש והשירות המשותף הובהר למפקדים שהפקודה היא הרף העליון ולא בסיס תחתון להתחשבות יתר בצורכי ורגשות החיילים הדתיים, שבאים תמיד על חשבון פגיעה גסה בצורכי ורגשות החיילים והחיילות החילוניים.

מצד שני, חשוב לראות באיגרת הזו רק יריית פתיחה ולא ניצחון סופי. ראשית, החיילים החילונים חייבים להיות ערניים ליישומה של האיגרת בשטח. אני מעריך שייקח זמן עד שהיא תופנם על ידי כל המפקדים, ועד אז החייל בשטח הוא זה שיצטרך להגן עליה בגופו. החיילים החילונים לא מקבלים את החניכה שעוברים חיילים דתיים, ופעמים רבות פוחדים להתלונן, לקבול, לפנות לעזרה לארגונים כמו הפורום החילוני ולהוציא את הדברים לתקשורת. יש לעודד אותם לעמוד על שלהם, והאיגרת הזאת חייבת לתת להם רוח גבית.

שנית, החיילים החרדים הוצאו מתחולת פקודת השירות המשותף, אף שכמה מהסיפורים הקשים ביותר שנוגעים להדרת והשפלת חיילות נובעים מדרישותיהם. רוח האיגרת חייבת לחול גם על הממשקים בין חרדים לנשים בצבא.

שלישית, המגמה של החמרת הפקודות פושה גם בתחומי הכשרות והשבת. כך בוטלו ביקורי הורים בשבת בבסיסים רבים בניגוד לפקודות מטכ"ל; כך נתקלנו במקרים שבהם אסור היה להדליק מזגן שנכבה בשבת או הוטלו הגבלות על שימוש בשבת במכשירים כמו מתקני מים קרים; כך לוקחים לעצמם רבנים רבים חירויות בפסח שמחמירות את הפקודות הדרקוניות מלכתחילה; וכך כופים על חיילים חילונים להשתתף בטקסי שבת וחג דתיים גם כשהם אינם מעוניינים בכך, אף שאין לכך בסיס בפקודות. אנחנו צריכים להמשיך לדרוש מקצינים אמיצים כמו אלמוז להוציא איגרות ברוח דומה גם בסוגיות אלו.

רביעית, יש לקוות שהרוח שהחלה לנשוב מהמטכ"ל תביא אותו גם להסדרה אמיתית של נושא החינוך בצה"ל. הבן שלי אמר לי שבכל פעם שמודיעים להם שיש הרצאה על ערכים הוא יודע שיגיע רב. זה לא תקין. החינוך בצה"ל חייב לחזור לחיל החינוך, בין היתר על ידי הקמה מחדש של מערך אנשי המילואים של החיל שנסגר לפני כמה שנים, וחיילים חילונים לא צריכים לפגוש רבנים במשך שירותם הצבאי. יש להגביל את תפקיד הרבנים למתן שירותי דת רק למי שמעוניין בכך.

לבסוף, הגיע הזמן שהמטכ"ל יעשה חושבים בקשר לכמה מהפקודות. מפקודת השירות המשותף, שהלכה צעד יותר מדי לכוון הדתי, ועד פקודות מיושנות בנושא שבת וכשרות שלא נאכפו בעבר אבל כן נאכפות היום בלחץ הדתי: למשל הפקודה שלפיה כל הבסיס, כולל התיקים והארוניות הפרטיים, חייב להיות כשר לפסח (מספיק שחדר האוכל יהיה כשר), או הפקודות שבעטיין נשלח לכלא חייל שאכל כריך לא כשר בשדה או רותק טבח שהכין אוכל לחייל טבעוני שנותר בשבת ללא אוכל חם.

האיגרת של אלמוז היא סימן מעודד אבל המאבק בהדתה בצה"ל עוד רחוק מלהסתיים.