כך מטפחים הפרדה בין נשים לגברים
פעם היינו מגיעים למחנה קיץ, בנים ובנות, זורקים שק"ש על הארץ והולכים לישון בלי שלאף אחד זה נראה מוזר. הבת שלי, שחזרה לאחרונה מטיול של התנועה, גילתה שחילקו אותם למתחמים נפרדים. מה קורה פה?
אילוסטרציה(צילום: shutterstock)
בתי חזרה לאחרונה ממחנה קיץ בתנועת הנוער כשהיא זועמת על הפרדה מגדרית לא אופיינית שהייתה בו. במהלך השנה היא חיה בסביבה מעורבת: מעורבת בבית הספר, מעורבת בחוגים אחרי בצהריים וכן, גם בקבוצה מעורבת בתנועת הנוער. והנה, כשזה הגיע למגורים משותפים של ארבעה ימים, הבחירה הניהולית יצרה מתחמים שונים לבנים ובנות, והפרידה באופן מלאכותי בין ילדים וילדות שנמצאים יחד במהלך כל השנה. בגילה הצעיר היא לא הצליחה לתפוס את ההבדל בין פעולה אחר הצהריים לבין שינה במתחמים מעורבים. ובאמת, בגילה אין כל הבדל ולא צריך להיות הבדל בין הדברים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בשנות ה-80, אגב, לא הייתה הפרדה מוכתבת שכזו בטיולי התנועה שלי, בעיקר בגילאים הצעירים. פשוט זרקנו את שקי השינה שלנו איפה שרצינו, כשההעדפה התמקדה בבחירת מישור ועדיף בלי אבן תקועה בגב.
נדמה שאין הפרדה ותיקה יותר מהפרדה מגדרית. בחלוקה האולטימטיבית הברורה והטבעית בין זכר ונקבה, גבר ואישה, הטבע, האלוהות אולי והקיום עצמו, הביאו את כולנו לנקודת פתיחה דיכוטומית ברורה. היום אנחנו קוראות תיגר על ההפרדה הזו ושואלות בלי הרף מתי היא רלוונטית ומתי לא.
אולי זה האלף השלישי, אולי זו אבולוציה טבעית של המוח האנושי, אבל כמו כל קידמה שמתפתחת במועד הנכון לה, קריאת התיגר הנשית על ההפרדה המגדרית צוברת תאוצה ומטבעה יוצרת נקודות חיכוך וזעם. שאלת ההפרדה המגדרית, או הדרת הנשים מהמרחב המשותף, הפכה למוקד של מחלוקת בארץ בשנים האחרונות בכלל ובשנה החולפת בפרט. המונח הדרה מציב מראה, מנכיח את התוצאה האמיתית של ההפרדה ובעצמו גורם לוויכוחים לא מעטים.
ההפרדה בין המגדרים מתחילה מהמקומות הטבעיים לנו ביותר - שירותים ומלתחות ציבוריים - מקומות שבהם ההפרדה הזו נוחה לרוב האוכלוסייה בישראל. שלט ההפרדה במקומות כאלה, נשים לכאן וגברים לשם, לא גורם לנו לאי נוחות והופך את הביטוי הוויזואלי של ההפרדה לטבעי, בניגוד, למשל, לשלטי הפרדה גזעניים שצורמים את העין מיד. הבעיה מתחילה כשהשלט הטבעי הזה מועתק לתוך סיטואציות אחרות.
בשנים האחרונות "זכינו" לראות שלטי הפרדה בכל עבר: החל ממקומות עם הצדקה דתית וכלה באולמות כנסים, מעליות, מדרגות, בתי מלון ואפילו ברחובות וכיכרות ציבוריים. השלט ה"טבעי" הפך לסימן אזהרה לכל מי שמזהה מגמה בעייתית בזחילה השיטתית של ההפרדה לתוך היומיום שלנו. שלט הפרדה כזה מחייב היום לעצור ולחשוב: האם הוא הכרחי? האם אין פתרון טוב יותר? השימוש בשלט הזה חייב לחזור למקום הראוי לו – השירותים.
אחת הטענות הקשות - ועם זאת המקוממות – להנמקת הפרדה היא הגנה על נשים מפני הטרדות ותקיפות מיניות. אם נשים בצד את הפטרנליזם הברור ונבחן את הבעיה עצמה, נראה שהפרדה מגדרית חילונית מסוג זה היא רק ביטוי של עצלות, חוסר יכולת ורצון להתמודד עם משימה כביכול מורכבת יותר: חינוך. הרבה יותר קל להפריד ולהתעלם מבעיה שורשית בחברה האנושית מאשר לנסות לשפר, אולי אפילו לפתור אותה לטובת האוכלוסייה כולה.
כמו בתחומים רבים, פתרונות שהיו נכונים לפני 500 שנה או יותר, לא יכולים להכתיב את חיינו היום ואת חיי הדורות שיבואו. אם היינו מסתמכות בכל תחום אחר על פתרון בן 500 שנים, ובכן, זה היה לכל הפחות מגוחך.
תנועת #metoo העולמית היא הוכחה ניצחת לכך שנשים לא מוכנות יותר לקבל הטרדה מינית כאקסיומה. הפרדה שמוצגת כפתרון לתופעות על הספקטרום המיני היא לעג לרש, ניסיון הצדקה למצב קיים ולסטגנציה נוחה.
מה הייתי מצפה מתנועת נוער שמתמודדת עם השאלה אם לחנך או להפריד? התשובה לכך ברורה. לא להתעצל - כן לחנך. אבל אני מצפה לכך לא רק מתנועה הנוער של בתי הקטנה, אלא גם ממערכות גדולות ומקיפות יותר ואפילו מאנשי דת.
האלף השלישי הוא הזדמנות מצוינת להשיל שלשלאות עתיקות, להתנער מרעיונות ישנים ולשפר את החברה האנושית לטובת כולנו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד נירית בלייר
סיגל בלייר-גת
מומלצים
