צלם החצאיות בשירות בנימין נתניהו

קשה להימנע מהמחשבה המטרידה שרה"מ הזמין את מנהיגי הדרוזים כדי להשפיל אותם, ואז נעזר בנתן אשל כדי להוציא דברים אל הפועל

ענת סרגוסטיפורסם: 05.08.18 , 17:13

בנימין נתניהו ונתן אשל(צילום: אוהד צויגנברג, גיל יוחנן)

היום (א') נחשף שהמקור האנונימי שעומד מאחורי האמירה "לאחר שיצאנו לדרך אסור לשנות אף מילה בחוק הלאום. מי שלא מתאים לו, יש קהילה דרוזית גדולה בסוריה, הוא מוזמן להקים שם את מדינת דרוזיה", הוא לא אחר מאשר נתן אשל. כפי שחשף אמנון אברמוביץ באולפן שישי, הדברים האלה נאמרו לאחר שנציגי הדרוזים סירבו לקבל את המתווה שהציע להם ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישה ביום חמישי, ולא הסכימו לבטל את ההפגנה שהתקיימה במוצאי השבת נגד חוק הלאום.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לשכת ראש הממשלה מיהרה להסתייג מהאמירה הזאת, בטענה שרוח הדברים נוגדת את כוונותיו של ראש הממשלה.

נתן אשל נמצא בפוזיציה מיוחדת שלפיה, לכאורה, אינו חייב לציבור שום דין וחשבון. בעברו הרחוק שימש אשל סמנכ"ל ביומון "ישראל היום" ונשלף משם כדי למלא את תפקיד ראש הסגל בלשכת נתניהו. אבל ב-2012 הוא הורשע בעסקת טיעון בבית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה בגין התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, על רקע התנהלות מול ר', שהייתה כפופה לו בלשכה.

אשל, כפי שחשפו בזמנו מזכיר הממשלה צבי האוזר, ראש מערך ההסברה יועז הנדל ומזכירו הצבאי של נתניהו יוחנן לוקר, הטריד עובדת בלשכה, עיין בהתכתבות הדואר האלקטרוני שלה, בהודעות בטלפון הנייד ואף צילם אותה מזווית מטרידה מתחת לחצאית. בתחילה הכחיש את הדברים, אך לבסוף הודה בעסקת טיעון בהתנהגות לא הולמת, התפטר מתפקידו והתחייב לא לעבוד עוד בשירות הציבורי.

לכאורה הפרשה הסתיימה שם. אלא שראה זה פלא, אשל אמנם חדל להיות עובד ציבור, אבל המשיך להיות אחד האנשים המקורבים ביותר לראש הממשלה (ולרעייתו). אפשר אפילו לכנותו המקורב ביותר. איש אמונו.

באקלים שבו רוב הקרובים אליו נאלצו לנתק מגע ממנו בשל שורת החקירות המתארכת, לא נותרו לראש הממשלה הרבה אנשים שהוא יכול לסמוך עליהם, להתייעץ איתם, לשתף אותם בלבטים שלו ובדילמות, ולהסתייע בהם בקבלת החלטות או להשתמש בשירותיהם כדי לתווך, לפשר, לייעץ, לנתח מצבים פוליטיים, או להעביר מסרים בעייתיים ורגישים יותר או פחות. אחרי שנאלץ להיפרד מעורך הדין יצחק מולכו, מבן דודו ועורך דינו דוד שמרון, מהדובר ניר חפץ ומשורה לא קצרה של אנשים נוספים שסבבו אותו וזכו לאמונו והוא לאמונם - נותר נתניהו כמעט בודד בצמרת.

חוץ מנתן אשל. למעשה, אשל נמצא בפוזיציה מיטבית. כאמור, הוא אינו עובד מדינה, אינו נבחר ציבור, אינו חלק משום מערכת ולכן אינו חייב בדין וחשבון לאיש. מצד שני, ראש הממשלה סומך עליו, ולכן משתמש בו כשהוא צריך שליחויות מיוחדות או סתם כיועץ. וככזה, קשה להאמין שדבריו אינם משקפים את דברי ראש הממשלה, או לפחות את כוונותיו.

כדאי לדעת: כשאדם אינו נושא במשרה ציבורית ולכאורה אינו חייב לציבור דין וחשבון, מי שחייב לציבור דין וחשבון במקרה כזה הוא האיש שמעסיק אותו, במקרה זה ראש הממשלה.

זו פרקטיקה פסולה להסתתר מאחורי מקורות עלומים, אנונימיים ובלתי מזוהים, ולהוציא בשמם מסרים פוגעניים. אם כך חשב ראש הממשלה כשהזמין את הנהגת העדה הדרוזית לשיחה ביום חמישי, מוטב היה שיאמר להם בפנים שהוא מצפצף עליהם, שחוק הלאום לא ישונה, שהם יכולים לחפש את החברים שלהם, שהוא חושב שהכוח האלקטורלי שלהם זעום ולכן הם לא יגרדו את בסיס התמיכה שלו. אפשר היה אפילו לנסח את הדברים בצורה תרבותית ולומר: חוק הלאום לא ישונה, אני מציע מתווה שיפורים ייחודי וייעודי לדרוזים וזהו.

הוא יכול היה לא להזמין אותם לשיחה כלל, הוא הרי כבר נפגש איתם יום קודם והציע להם את המתווה. הוא יכול היה להודיע באופן חד-צדדי שהוא מקים את אותה ועדה עלומה שתנסח את סל התופינים והמתנות שהוא התכוון להרעיף על הדרוזים כדי להשתיק אותם.

ולכן קשה להימנע מהמחשבה המטרידה שנתניהו הזמין את הדרוזים ללשכתו בכחש כדי להשפיל אותם, להחליש אותם, לפגוע בהם והשתמש בשירותיו של אשל כדי להוציא את הדברים אל הפועל.