סיפור על פטרייה ורצח: בתוך היער יש מלחמה
באלבניה הענייה מרוויחים פחות מ-400 אירו בחודש, וקטיף פטריות כמהין יכול להניב 50 אירו ביום. בעומק היערות, היכן שאין חוקים, מתנהלים קרבות בין המלקטים – עם איומים, כריתות ורצח כלבים
איומים, כלבים מורעלים ועצים כרותים: יערות אלבניה הם זירה שבה מתנהלת מלחמה על הכמהין, הפטריות היקרות שבמדינה האירופית הענייה הזו מוכרות בכינוי "זהב שחור".
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
אבגייני פאנו, מלקטת פטריות כמהין בת 28, יוצאת בכל בוקר להרים בדרום אלבניה מלוּוה בבעלה ובשני כלביה לייקה ובוס, שאומנו לאתר את הפטריות הללו ולקטוף אותן בעדינות מהאדמה. את רוב השלל מוכרת פאנו לסוחרים זרים מאיטליה ומצרפת. אורח החיים הזה עשוי להישמע אידילי: יום עבודה שבו היא חוזרת הביתה עם קילו אחד של פטריות כמהין שחורות יכול להניב לה הכנסה של 50 אירו. פטריות כמהין לבנות, שהן נדירות ויקרות עוד יותר, יכולות להימכר בעד 140 אירו. מדובר בסכום כסף משמעותי מאוד בהתחשב בכך שאלבניה היא מדינה שבה השכר הממוצע לחודש עומד על פחות מ-400 אירו, ובאזורי הכפר הוא אף נמוך עוד יותר.
ובכל זאת, העבודה הזאת היא לא טיול בפארק. פאנו ומלקטי כמהין אחרים מעידים על מלחמות המתנהלות ביערות אלבניה על שליטה בשטחי הליקוט, מלחמות הכוללות הצקות והטרדות נגד יריבים – ופגיעות אכזריות בכלבים היקרים שלהם.
פאנו מספרת איך למשל יום אחד חסמה קבוצת גברים את דרכה ואיימה עליה לבל תמשיך לחפש פטריות בשטח הפתוח – שלטענת אותם גברים שייך להם. היא דיווחה על האירוע למשטרה – וחזרה ביום המחרת כדי להוכיח שלא ירתיעו אותה בקלות מלהמשיך בעבודתה, עבודה שלדבריה היא עבורה "תשוקה עמוקה ורגשית".
מלקטים אחרים, לעומת זאת, נאלצו לפרוש. בסמי לאמי, למשל. הוא נהג להעביר ימים שלמים בחיפוש פטריות על אדמת היערות בהר דזטיט, המשקיף על טיראנה, אבל בשנה שעברה הרעילו אלמונים, לפי החשד מתחרים שלו בקטיף הפטריות, את שני כלבי התחש שלו. "הם עקבו אחריי, מצאו את המקום שבו חיפשתי פטריות, וכדי להבריח אותי הם הרגו את שני הכלבים שלי", הוא מספר, והדמעות זולגות מעיניו.
היעדר תקנות הנוגעות לליקוט הפטריות באלבניה מעמיד בסכנה גם את עציה, ולפיכך את פטריות הכמהין עצמן: מלקטי פטריות חסרי זהירות מכים באדמה במעדרים ובאתים, וכך פוגעים בשורשי העצים, שעליהם צומחות הפטריות. "עץ פצוע לא מייצר עוד פטריות", מסבירה פאנו, וקוראת לרשויות להנפיק רישיונות מיוחדים למלקטי פטריות ולקבוע מסים כדי לפקח על הסחר בהן. "באלבניה לא מטפחים את פטריות הכמהין ולא שומרים עליהן, ואין שום ניסיון להגביר את המודעות כדי למנוע פגיעה בהן", אומר בעלה פנאיוט, בן 39. הוא עצמו חזר לאלבניה כדי לעבוד כמלקט פטריות אחרי קרוב לשני עשורים שבהם גר ועבד בחו"ל.
כאוס בשוק הפטריות
הענף של קטיף פטריות הכמהין החל לצמוח באלבניה לפני כעשור, כשאיטלקים באו לחפש אחר פטריות מהסוג הזה מצדו השני של הים האדריאטי. בעבר היה באלבניה שפע של פטריות כאלה, אבל פאנו מספרת כי כעת מציאתן נעשית קשה יותר ויותר. לטענתה השימוש בגרזנים הפוגעים בעצים הוא הגורם העיקרי לכך.
בכמה אזורים באלבניה, למשל בפארק הלאומי דיוויאקה-קרבסטה שבמערבה, המצב הפך כבר ל"אסון לפטריות", כפי שמעיד אדריאן קוצ'י, מנהל הפארק. ביוני השנה מסר לידי המשטרה שני גברים שהשתמשו במעדרים בתוך היער, אבל כיוון שבספר החוקים האלבני אין חוקים האוסרים על כך – הם שוחררו מבלי שננקטו נגדם צעדים משפטיים כלשהם.
"גם אנחנו מודאגים, אבל בלי חוקים ברורים לא נוכל לפעול נגד קוטפי פטריות חסרי מצפון", אומר אג'ים הוקסה, הממונה על טיפול בענייני היערות מטעם העיר פייר שמדרום לפארק הלאומי דיוויאקה-קרבסטה. "זה יהיה כמו להיכנס לבית של מישהו בלי צו מעצר".
יילי הוקסה, איש המשרד לאיכות הסביבה של אלבניה, אומר כי כעת נעשים צעדים בניסיון ליצור "מסגרת עבודה משפטית מדויקת יותר" בכל הקשור לקטיף הפטריות.
אנאה ריסטני, קוטף פטריות בן 27 שעובד יחד עם אביו, מעיד שבינתיים שורר "כאוס" בשוק הפטריות המקומי. "העסק הזה מושך לכאן הרבה אזרחים זרים, למשל איטלקים, יוונים, רומנים וצרפתים", הוא מעיד.
רוב פטריות הכמהין נמכרות לחו"ל, בדרך כלל למערב אירופה, ושם מחירן יכול להגיע עד לפי עשרה ממחירן באלבניה. ריסטני שואף לשמור נתח גדול יותר מהרווח על אדמת אלבניה, ולאחרונה פתחו הוא ואביו חנות לפטריות כמהין בטיראנה בתקווה לטפח גם את התיאבון המקומי למאכל היקר. כבר עכשיו הם מוכרים רוטב, צ'יפס וברנדי מכמהין, והוא מבטיח: "בקרוב תהיה גם בירה".
לפנייה לכתב/ת 
