די להתשה. הגיע הזמן לטפל בראשי חמאס

מלחמה א-סימטרית בין מדינה לארגון טרור, כמו זו שישראל מנהלת מול עזה וחיזבאללה, דורשת הכרעה בשיטת "בעל הבית השתגע"

אל"מ (מיל') מוניר דאהרפורסם: 09.08.18 , 18:47

שכונה שכונת רימאל רצועת עזה תקיפה תקיפת צה

תקיפת צה"ל במחנה הפליטים שאטי, היום

היסטוריונים צבאיים שחקרו את המלחמות בהיסטוריה של האנושות הסיקו שהן התנהלו לפי שתי אסטרטגיות על: ההכרעה או ההתשה. בראשונה פועלת המדינה לסיים את הלחימה על ידי הבאת האויב למצב של חוסר אונים תוך צריבת התודעה שלו בהבנה שלא יגיע להישגים מול הצבא שנלחם בו. מצביאים רבים נקטו באסטרטגיה זו - מאלכסנדר הגדול, דרך יוליוס קיסר ועד נפוליאון. קרל פון קלאוזביץ הפרוסי, מאבות תורת הלחימה המודרנית, הגדיר זאת: "הטלת האויב פרקדן ארצה".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

באסטרטגית ההתשה המטרה היא להביא לשחיקת כוח האויב לאורך זמן על ידי אבדות בנפש, פגיעה כלכלית ומוראלית והחלשת החוסן הלאומי. על פי רוב נוקט בה מי שאין לו מספיק כוח להכריע את המלחמה, ובהיסטוריה השתמשו בה בין השאר פרידריך הגדול ומאו טסה-דונג.

לפיכך, במבט על המתרחש באזורנו ברור מהי האסטרטגיה שבה בחרו ארגוני הטרור שנלחמים מול מדינת ישראל בשנות ה-2000. בין הצדדים יש חוסר סימטריה שמתבטא בשני פרמטרים: הכוח הצבאי והרגישות לאבדות בנפש.

ישראל אמנם חזקה הרבה יותר מבחינה צבאית, אולם היא מתאבלת (בצדק) על כל שריטה של אזרח או חייל, לעומת חמאס וחיזבאללה שמשתמשים באזרחים כמגן אנושי. כל ילד עזתי הרוג מגביר את המוטיבציה של חמאס להמשיך ולהעמיק את המצוקה שאליה נכנסת ישראל מול הקהילה הבינלאומית התמימה. גם חיזבאללה ב-2006 ירה את טיליו על תושבי ישראל מתוך כפרים ששימשו מגן אנושי ללוחמיו, בידיעה שצה"ל לא יבצע במכוון ירי על שטח אזרחי.

חוסר הסימטריה הזה מאלץ את המדינה החזקה לחשב מסלול מחדש: אז כיצד על ישראל לפעול בתסריט דומה?

האסטרטגיה שנקט צה"ל בתחילת העימותים בלבנון ובעזה הייתה מוגבלת. היא שילבה תקיפת יעדים זהירה, פגיעה בתשתיות והגבלת הכוח ההתקפי של ארגוני הטרור, ולא חתרה לבליצקריג שיכריע אותם ויאפשר מעבר מהיר מניצחון צבאי להצלחה מדינית. האירוניה גוברת כשהאויב מנכס לעצמו ניצחון מזהיר בכך שישראל לא הצליחה להכריעו.

כתוצאה מכך התחזקה בחמאס ובחיזבאללה האמונה שעל ידי הארכת זמן העימות תאבד ישראל מהלגיטימיות של הלחימה, והם נקטו באסטרטגיית ההתשה מתוך הבנה שבמלחמה א-סימטרית עוצמת החלש בולטת יותר.

לכן, על ישראל להתחיל את העימות בסיכול ממוקד אינטנסיבי של ראשי הארגונים, הארכי-טרוריסטים, באופן שיגרום להנהגה להבין שהיא קיבלה החלטה הרת אסון. במלחמה מול ארגוני טרור יש לפגוע קודם בראש הנחש, מהלך שהתחלנו באיחור בצוק איתן ולא עשינו כלל במלחמת לבנון השנייה.

מעבר לעימות המתגלגל בעזה, יש לאסטרטגיה גם השלכות על העתיד בגבול הצפוני: יש להעביר מסר ברור למדינת לבנון שהיא תהיה הנפגעת הראשונה והעיקרית מעימות עתידי עם חיזבאללה ומנהיגו, שלאחרונה חזר להתרברב בכוחו מהבונקר שלו.

בינתיים, בהסלמה הנוכחית בעזה היה על ישראל לנקוט גישה של "בעל הבית השתגע" ולגבות מחיר יקר על מנת להחדיר לתודעה של חמאס שלא כדאי להתעסק איתנו בעתיד. בהמשך, אחרי הפסקת אש שמוכתבת על ידי ישראל, עלינו לעבור לנתיב של האופק המדיני ושל השלטת הרשות הפלסטינית על עזה, פירוזה ובנייתה מחדש (דרישת פירוז יש להציב גם בפני ממשלת לבנון בהקשר של חיזבאללה). במצב זה, אני רוצה להאמין, השגשוג הכלכלי ושיקומן מחדש של עזה ולבנון ימנעו את צמיחתה של תנועה קיצונית חדשה.

ברמה הגלובלית, הסיכוי שכל הנכתב לעיל יתרחש מותנה בהרחקת איראן מהאזור ופירוק תוכנית הגרעין שלה. אחרת היא תמשיך לתמוך בארגוני טרור כשליחיה ("פרוקסי") שימנעו כל הסדר עתידי לטובת עמי האזור והשלום המיוחל.