קנדה נגד סעודיה: מלחמה בזמן הלא נכון
קנדה ביקרה את זכויות האדם בסעודיה ונענשה בגירוש השגריר ובביטול עסקאות. הביקורת שלה מוצדקת, אבל באה דווקא כשבן סלמאן מקדם את מעמד האישה ופותח את סעודיה לעולם. במדינה שמתנהלת לפי האסכולה הסונית המחמירה ביותר – לשינויים דרוש זמן, כדי להימנע מזעזוע לא רצוי
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
למרות שיש אמת בטענות של קנדה, בעיית זכויות האדם בסעודיה ידועה בכל העולם ושמה של הממלכה הסעודית כבר מזמן הולך לפניה בכל הנוגע להחלתם האכזרית והמדוקדקת של חוקי השריעה. מי לא שמע עדיין על הענישה הסעודית ברוח זו: הלקאות, קטיעת איברים ותלייה בכיכרות? למרות ההתקדמות שעשתה סעודיה בנוגע לזכויות האישה נראה כי היא אינה מתכוונת לוותר על המסורת הווהאבית אלא להמשיך להתנהג כמו לפני 200 שנה. אם אכן אין חדש תחת השמש, מה מרגיז כל כך את הסעודים? מדוע הם מגיבים בחריפות כזו כלפי קנדה דווקא בעיתוי הנוכחי?
הסערה החלה כאשר משרד החוץ הקנדי מתח ביקורת על מעצרם של פעילים למען זכויות האזרח בסעודיה ודרש לשחררם מיד. בדומה לארה"ב, קנדה רואה עצמה כמי שתפקידה להגן על זכויות האזרח, ובשנה שעברה היא הסתכסכה על רקע זה עם ונצואלה, וגם משם השגריר הקנדי סולק. שר החוץ הקנדי לשעבר ג'ון בירד מתח בימים האחרונים ביקורת על ההחלטה של ממשלתו לתקוף את סעודיה וטען כי היא עושה לעצמה נזק כלכלי ויוצאת נגד מדינה שנאבקת באיראן ובטרור ושבשנים האחרונות מצב זכויות האדם בה דווקא משתפר.
ד"ר ווליד בן מוחמד א-סמעאני, יו"ר המועצה המשפטית העליונה בסעודיה, מתח ביקורת חריפה על התערבותה של קנדה בענייניה הפנימיים של הממלכה. לטענתו, העצורים שעל היחס אליהם התקוממה קנדה זכו להגנה משפטית ולהליך משפטי הוגן, וחלק מהעצורים הקוראים לעצמם "פעילי זכויות אדם" מעורבים בטרור. גם פרשנים מובילים בתקשורת הסעודית התגייסו להגנה על משטרם, והם טענו כי ההתקפה הקנדית היא "פגיעה בריבונות של סעודיה". הפרשן מוחמד אאל א-שייח טען כי קנדה הפרה חוק יסוד של האו"ם שלפיו אין להתערב בעניינים פנימיים של מדינה אחרת, וכי הצעדים של סעודיה נגד קנדה יהוו מעתה והלאה נורה אדומה לכל מדינה בעולם שתעז להתערב בענייניה של ריאד. פרשן אחר, עבד א-רחמן אל-ג'דיע, הדגיש כי קנדה נוקטת טון מתנשא – וכי היא תשלם ביוקר על חוצפתה המדינית.
כפי שהיה כשסעודיה פתחה בעימות עם קטאר, מאז תחילת העימות שלה עם קנדה מצטרפת בכל יום מדינה נוספת במזרח התיכון לרשימת המדינות המגנות את קנדה ומגינות על סעודיה, כמעין מסדר נאמנות לבית המלוכה. בימים האחרונים הצטרפו לגינוי נגד קנדה אלג'יריה ופקיסטן. סעודיה רואה בפקיסטן בעלת ברית חשובה ביותר במלחמה נגד איראן, כיוון שהיא המדינה הסונית היחידה המחזיקה בנשק גרעיני. אלא שבניגוד למקרה של נסיכות קטאר הקטנה, לא נראה כי סעודיה תוכל לגייס חרם כלכלי ערבי רחב נגד קנדה, החולקת אינטרסים כלכליים עם מדינות רבות באזור.
שבוע מהומות בעיראק, איראן מאבדת אחיזה
השאלה אינה אם קנדה צודקת, אלא אם הביקורת שלה נשלפת בעיתוי הנכון. הזעם הסעודי מובן בשל השינויים שיזם בשנים האחרונות יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, בהם קידום זכויות הנשים בסעודיה וקידומם של מופעי בידור ובתי קולנוע במדינה. שינויים מהירים מדי עלולים להביא לזעזועים לא רצויים, במיוחד במדינה המתנהלת לפי האסכולה ההלכתית החנבלית, שהיא המחמירה ביותר מבין ארבע האסכולות הסוניות. בנוסף, המורשת הסעודית נשענת על יסודות האידיאולוגיה הפונדמנטליסטית של תנועת הווהאבייה. יש לזכור כי אותה מסורת סונית קיצונית שממנה מזדעזעים במערב היא גם זו הדוחפת את סעודיה להוביל בנחישות את המאבק נגד המשטר האיראני.
זכויות האדם והדמוקרטיה אינם סוגיות סעודיות בלבד אלא סוגיות מזרח תיכוניות. אף שההאשמות של המערב בדבר הפגיעה בזכויות האדם והיעדר הדמוקרטיה מוצדקות מאוד, הן מהוות תירוץ לערעור היציבות במדינות המזרח התיכון ואף להפלתם של משטרים "לא רצויים". הקריאה לדמוקרטיזציה של המזרח התיכון נשמעת טובה, אך בפועל מביאה לאסון, להרג המוני ולעלייתם של משטרים אפלים. נזכיר כי כשבשטחים נערכו בחירות דמוקרטיות ב-2006 המנצח היה חמאס, וניצחון זה העניק לתנועה תירוץ להשתלט בהפיכה על כל רצועת עזה. גם משטרו האיסלאמי של ארדואן בטורקיה, האחים המוסלמים במצרים ו"א-נהדה" הפונדמנטליסטית בתוניסיה עלו כולם לשלטון בבחירות דמוקרטיות. הדמוקרטיה הביאה את השיעים בעיראק לשלוט על המיעוט הסוני, ולפי אותו העיקרון אולי מגיע לשיעים לשלטון גם בבחריין, בתימן ובלבנון – ארצות שבהן הם העדה הגדולה ביותר. זהו חומר למחשבה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
