הריסות בתי מחבלים מתעכבות: "המדינה מתחמקת מתשובות"
למרות ההחלטה על זירוז הליכי הריסת בתי מחבלים, פרק הזמן הממוצע עדיין עומד על חודשים, כתוצאה מאילוצים משפטיים. באיחוד הלאומי פנו למשרדי הממשלה: "מגלגלים אותנו מפקיד לפקיד". גורם ביטחוני מסביר: "יש מורכבויות, לא הכל שחור או לבן"
שלוש שנים אחרי שהקבינט החליט לזרז את הליכי הריסת בתי מחבלים, מתברר כי פרק זמן של חודשיים מרגע הפיגוע ועד לביצוע הפעולה נחשב להישג עבור מערכת הביטחון, בהליך למימוש המדיניות שמטרתה להרתיע מחבלים עתידיים. בעוד שבתקופת האינתיפאדה השנייה מפקדי חטיבות מרחביות היו יכולים להורות על הריסת בתי מחבלים בתוך יממה מרגע הפיגוע, כיום פרק הזמן הממוצע עד להריסת בית נמשך חודשים. המורכבויות שמונעות הריסה מיידית תוך ימים או שבועות נובעות בעיקר מאילוצים משפטיים.
משנת 2015 ועד 2017 נהרסו לפי צה"ל 35 בתי מחבלים ונאטמו חמישה נוספים. השנה נרשמו עד כה ארבע הריסות ואטימה אחת, ועוד שלוש הריסות צפויות לצאת לפועל - של בית המחבל שרצח את יותם עובדיה ז"ל לפני כשבועיים וחצי ביישוב אדם, של בית המחבל שהרג לפני כחודשיים וחצי את לוחם דובדבן, סמל יובל לוברסקי ז"ל, ואת בית המחבל שרצח את עדיאל קולמן ז"ל בפיגוע בשער האריות בירושלים לפני כחמישה חודשים. במקרה האחרון מתנהל בעניין מאבק משפטי של משפחת המחבל שהגישה השגה נגד ההריסה.
עמדת ראשי מערכות הביטחון היא כי הריסת ביתו של מחבל מהווה כלי הרתעתי מן המעלה הראשונה. בשנים האחרונות ישנו כרסום משמעותי בביצוע ההריסה בפועל של בתי מחבלים. במפלגת האיחוד הלאומי שלחו מספר פניות לדינה פוליאק, הממונה על חופש המידע במשרד הביטחון וכן למשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל וצה"ל, שבהן עולות תמיהות בדבר מדיניות הריסת הבתים שעדיין לא קיבלו מענה.
אחד מהמקרים הבולטים למאבק משפטי שלא צלח נגע לביתו של המחבל שרצח את בני משפחת סלומון לפני כשנה ביישוב נווה צוף. מאז האירוע, במקביל להליך העיקרי בו הושת העונש על המחבל, ניהלה המשפחה בסיוע של עו"ד חיים בלייכר מארגון "חוננו" מאבק בנוגע להריסת כל בית המשפחה בכפר כובר.
המאבק המשפטי של משפחת סלומון מראה כי הזמן שעובר עם ההליך המשפטי גורם לשחיקה בהריסת הבתים ככלי הרתעתי. לאחר הרצח הוחלט בצה"ל באופן בהול להרוס את הקומה הראשונה של בית הרוצח - אך להשאיר את הרצפה והמדרגות שמובילות לקומה השנייה. המשפחה עתרה לבג"ץ ודרשה להרוס את כל המבנה עד היסוד - ומשמעות הדבר היא שעל האדמה הזו לא ניתן לבנות יותר מחדש.
רגע לפני החלטת בית המשפט התברר כי משפחת המחבל בנתה את הקומה השנייה וביקשה שלא להרוס אותה. בית המשפט דחה את עתירתם של בני משפחת סולומון - וכך יצא שהקומה השנייה עדיין עומדת. "לא בטוח שניתן לקשור בין הדברים, אבל העובדות מדברות בעד עצמן", אמר גורם המעורה בפרטים. "המחבל שרצח את יותם עובדיה ז"ל באדם יצא מאותו הכפר. יש מי שיאמר שההרתעה של הריסתם הבית במקרה הזה נשחקה באופן חריג".
באיחוד הלאומי הגישו שאילתא למשרד הביטחון בעניין, שם נמסר כי הטיפול הוא בתחום אחריותו של צה"ל. "פנינו חודשים ארוכים כדי לקבל תשובה לגבי הרס בתי המחבלים ולצערי התשובה היא שמגלגלים אותנו מפקיד לפקיד, ומשרד הביטחון מתחמק מלתת תשובות אמיתיות. צריך להבין שהריסת בתי מחבלים הוא כלי חשוב במאבק בטרור. אנחנו דורשים מידע מסודר ויד קשה מול הטרור כחלק מההרתעה", מסביר מזכ"ל האיחוד הלאומי, אופיר סופר.
לפי מדיניות הממשלה, הריסת בית מחבל מתבצעת רק אם הוא פלסטיני שאינו ערבי-ישראלי, שנטל את חייו של ישראלי. בפיגועים שבהם הישראלי נפצע באורח אנוש ונע בין חיים למוות או נותר צמח, בית המחבל לא ייהרס. גורמים רבים מגופים שונים מעורבים בהליך ההריסה, כאשר מי שבדרך כלל מתכלל את הפרוצדורה מעליהם הוא היועץ המשפטי של אוגדת איו"ש, שמתניע את ההליך כבר בשעות הראשונות של אחרי כל פיגוע רצחני. יממה או שתיים לאחר מכן פושטים כוחות צה"ל על בית המחבל ומתחילים בשלב הראשון בשטח - מיפוי הנדסי להכרת הבית, רישום מידותיו ותוך פחות משבוע מגובשת חוות דעת מקצועית על אפשרויות ההריסה של הבית.
בשלב הבא מגיש השב"כ חוות דעת ביטחונית לגבי הליך ההריסה. לרוב חוות דעת זו מוגשת בשלב מתקדם יחסית של החקירה, שבו נאספו די ראיות שמוכיחות שהמחבל פעל ממניעים לאומניים, לטובת מצבים בהם משפחתו טוענת אחרת, לדוגמה שהוא לקה בנפשו או שהוא דרס בטעות כחלק מתאונת דרכים. הפרכת הטענות על ידי גורמי החקירה בשב"כ חיונית להמשך הדרך, שתכלול הוכחות בבית המשפט מול הערעור שתגיש המשפחה.
שני שלבים אלה נמשכים לרוב עד חודש ימים, וכוללים גם את הגשת התיק, עם חוות הדעת הביטחוניות וההנדסיות, לאישור ובחינה של משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. רק לאחר אישור גורמים אלה, מתייצבים כוחות צה"ל שוב בבית המחבל ומעניקים למשפחה התראה להגיש השגה על ההריסה. לרוב מוגשת השגה שנבחנת בצה"ל, אך בשל ההכנות המקדימות היא נדחית, ובחלוף פחות משבוע מוגשת למשפחת המחבל התראה נוספת של 72 שעות לפני הריסה. בזמן זה המשפחה רשאית לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, ולרוב משפחות המחבלים עושות זאת.
בדרך כלל בג"ץ אינו נוטה להתערב ומאפשר את ההריסה לאחר דיון מזורז, אך היו מקרים שבהם בית המשפט הגביל את ההריסה או צמצם אותה לכדי השטח שבו גר המחבל בלבד. "לא הכל שחור או לבן במקרים האלה, וישנן מורכבויות", הסביר גורם בטחוני, "יש לפעמים מחבלים קטינים שהבית בבעלות משפחתם, ויש להם חדר משלהם בדירה בתוך בניין מגורים של שש קומות, באמצע כפר צפוף. אז מה תעשה? תהרוס את כל הבניין? תגרום לנזקים אגביים למשפחות לא מעורבות שגרות בצמוד?".
מאז חידוד המדיניות על ידי הקבינט נדרשו כלל הגופים המעורבים בהליכי הריסת בתי המחבלים לשים זאת בראש סדר העדיפויות שלהם, כפי שקורה בצד השני, שם הרשות הפלסטינית נוטה במקרים רבים לסייע מיד למשפחת מחבל, בדגש על מציאת דירה חלופית מרוהטת ומאובזרת, ולו באופן זמני.
לפנייה לכתב/ת 
