אין ברירה, דרושה שביתת מורים ממושכת
הרפיסות של ארגוני המורים אחראית לשכר הנמוך, לתנאי העבודה המבזים, לעובדה שמוכשרים מדירים את רגליהם ממערכת החינוך ולהישגים הדלים של התלמידים הישראלים. רק מאבק עיקש ובלתי מתפשר יציל אותנו
בתחילת מאי 2005, כחודש וחצי לפני יציאתם של מיליוני תלמידים לחופשת הקיץ, החל משרד החינוך בשליחת מכתבי פיטורים לאלפי מורים. אלה היו שנים שבהן קשה היה להצביע על מגזר עובדים אחר במשק הישראלי שהשביתות והעיצומים הפכו אצלו לריטואל שגרתי עד שהפך לתהליך מחזורי מובן מאליו, כמעט משעמם. אלא שבכירי משרד החינוך והאוצר למודי הקרבות והאיומים למדו "להכיר את האויב" – ציבור המורים ונציגיו. הם אולי טובים במה שהם עושים, הרגיעו את עצמם, אולם במשא ומתן, נחישות, תחבולות ועקשנות – טוב אם יחזרו לספסל הלימודים. אמרו ושלחו את מכתבי הפיטורים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
מזכ"ל הסתדרות המורים דאז, יוסף וסרמן, קפץ כנשוך נחש. לפני המכתבים הוא סירב לנהל כל מגע עם נציגי המשרדים, אולם כעת פנה אליהם בבהלה והבטיח שאם יבוטלו הפיטורים, הוא יסכים מיד להיכנס למו"מ. והרי לכם על רגל אחת התורה כולה, המסבירה את כישלונו המתמשך של אחד מארגוני העובדים הגדולים במדינה במשימה להגן על ציבור עובדי ההוראה: אמצעי סחיטה בוטה, מעליב בפשטותו, מכניע אותו פעם אחר פעם.
בימים אלה, לקראת שנת הלימודים המתקרבת, נשמעת זעקתם של מנהלי בתי הספר המתריעים על המחסור במורים, ובמיוחד מורים איכותיים, ומכנים את המצב לא פחות מ"משבר לאומי". הם מתארים מציאות רבת-שנים של קליטת מורים שאינם מתאימים בעליל המתקבלים כברירת מחדל. "הגענו למצב שאנחנו מעסיקים חסרי הכשרה וניסיון רק כדי שיהיה מי שיעמוד בכיתה מול התלמידים", הם צוטטו מודים לא אחת.
זוהי אמירה מזעזעת בחומרתה שהייתה חייבת להדליק נורות אזהרה ענקיות מעל ראשיהם של קברניטי מערכת החינוך. הרי גם אותם ארגוני מורים ומנהלים "חרדים" מסכימים, יודעים, ונוהגים שנים רבות במציאות זו. הם גם ידעו היטב כל השנים הללו ש"המשבר הלאומי" אכן יגיע, כי תנאי עבודתם ושכרם של המורים שלהם, שעבודתם קשה מאין כמותה, הם מהגרועים בעולם עד כדי השפלת האדם והמקצוע.
וכמו בכל שנה שבה ועולה השאלה: מהו הגורם האמיתי לכך שהמורה הישראלי נמצא במקום הבלתי מכובד בטבלת השכר והמעמד? כיצד זה הפער בינו לבין עמיתיו במדינות הנאורות כה גדול?
לאחר שאצבעות מאשימות רבות הופנו לכל גורם אפשרי – הממשלה, שרי החינוך לדורותיהם, האוצר, המנהלים, המורים והתלמידים – הגיעה השעה להסיט אצבע זו ולהפנותה באומץ לב ובכל החומרה לכיוון אחד: אל ארגוני המורים הרופסים ולעומדים בראשם שמרביתם אינם זוכרים איך נראית כיתה.
תלמדו מוועדי העובדים במשק
תפקידו של ארגון עובדים - כל ארגון עובדים – הוא בראש ובראשונה להיאבק למען שכר הוגן, זכויות ותנאי עבודה הולמים של כל חבריו. נכון שמתווספים לכך גם חובות בנושאי רווחה וחברה, אולם אלה מדורגים הרחק מאחורי המאבק וההישגים לשכר ותנאי עבודה הולמים. זה תנאי ידוע וברור לגיוס עובדים טובים ואיכותיים – ראו חברות ההיי-טק למשל, וזה מוביל גם למשוואה "טבעית": שכר מכובד שווה מעמד מכובד.
הסתדרות המורים, כאחד הארגונים הגדולים במדינה, כושלת כישלון קולוסלי במשך עשרות שנים, ובאי-מאבקה הנחוש לשכר הוגן הגדילה מדי שנה את הפער בין הרצוי למצוי, דהיינו, לחוסר עצום במורים, ובפרט מורים טובים, ובקיבועה של מערכת חינוך שאיכותם והתאמתם של עובדיה בינונית ומטה.
פלסטרים כגון "אופק חדש" או "עוז לתמורה" לא יפתרו את המשבר הלאומי בחינוך שילך ויעמיק ויוסיף למקם את תלמידי ישראל בשורה אחת עם העולם השלישי במבחני הישגים בינלאומיים.
ארגוני המורים האנמיים, והסתדרות המורים בראשם, לא מסוגלים להתחרות בחברה כוחנית כמו שלנו (ראה הוועדים הגדולים), ולידם הרופסת והרפויה חלק רב ביותר בהברחתם של כוחות הוראה טובים וראויים. הם עדיין לא הפנימו את האמת הידועה של נקיטת אמצעי האין ברירה: בידם כוח עצום לא פחות מהוועדים החזקים ביותר במשק, אלה שבהבל פה ובאיומי "תחזיקו אותי" מזרימים לעובדיהם תוספות שכר שמנות, ובכך גם הופכים את מקום עבודתם למבוקש.
למרבה הצער, על ארגוני המורים לנצל כוח זה למאבקים עזים, בלתי מתפשרים, עיקשים וממושכים, שלא כמו בפעמים קודמות, כולל שביתות כמובן, על מנת לשפר את שכר עובדי ההוראה באופן משמעותי. אולי העול יהיה כבד בהתחלה על משרדי האוצר והחינוך, אולם זה יהיה אולי פתח לתחילתו של עידן חדש שבו מורה לא יתבייש במקצועו ובמקום עבודתו, ובתי הספר לא ייאלצו לגייס מדי שנה מורים מזדמנים במדורי דרושים רק על מנת "שיהיה מי שיעמוד בכיתה מול התלמידים".
- שלמה אסף הוא איש הייטק. בעבר היה חלק ממערכת החינוך במשך 35 שנים ויצא לפרישה מוקדמת כמנהל בית ספר על-יסודי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
