ירית לפלסטיני בגב כי אתה פחדן שפל

בן דרי (צילום: AFP)

שופטיה העליונים של מדינת ישראל התלבטו עד שהכריעו בעניין לוחם מג"ב בן דרי, שלפני כמה שנים ירה בגבו של נדים נווארה, צעיר פלסטיני בן 17, והרג אותו. בסוף הכפילו את העונש. מכיוון שאנחנו יודעים שהעונש על הריגה או על רצח בדרך כלל כבד יותר מתשעה חודשים או כפול מזה, ברור שלא על זה ניתן העונש. הוויכוח בין הרוב לבין המיעוט בהרכב השופטים, שהוכרע על חודו של קול (2:1), לא היה על השאלה אם החייל ירה בצעיר הלא חמוש והרג אותו מבלי שזה סיכן אותו – כי על כך כולם הסכימו. הוויכוח נסוב על השאלה אם הוא פחד עד כדי כך שאיבד את עשתונותיו ובמקום לעשות במכנסיו ירה בערבי הצעיר, או שמא עשה זאת בדעה צלולה והוא סתם פחדן מלידה.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

טורים נוספים של צור שיזף:

• חקרו אותי שירותי ביטחון אידיוטיים בכל העולם
• שקר הבצורת וההתנקשות בחקלאות
• המילים כואבות, אז נשים את הערבייה בכלא
• ליקוק, תעמולה ומירי רגב. הביקור שלי בכנסת
  

הגעתי עד האוגדונר. לא עזר. ההשתוללות נמשכה. סימנתי טור של 100 שבויים והודעתי למלקים שאלה שלי ושלא ייגעו בהם. הם סיננו קללות ואיומים אבל הניחו לי. מהצל אתם מנסים להפחיד אותי? נראה אתכם מתמודדים עם עשרות גברים מבוהלים, תאבי אלימות והרג. הטור שלי היה אי של שלווה בכל אותו יום חם ונורא של יוני 1982. בסוף אותו יום נספרו שבעה מתים ממכות על המגרש. אני יודע, הייתי החובש הפלוגתי.

למחרת ניהלתי מחסום ביציאה מצידון. מכונית מרצדס ניסתה להתחמק. צעקתי לה, יריתי באוויר, וכשהמשיכה לנסוע – יריתי פנימה. היא עצרה. היו בה מחבלים ונשק. החיילים שהיו איתי שאלו אותי בתמיהה: אתמול שמרת על החיים והיום אתה יורה כדי להרוג? אתמול הם לא סיכנו אותי, אמרתי, היום הם בני מוות.

אח, ההחלטות הפשוטות והנעימות של המלחמה. אני יודע שקשה להבין. מה שהיה הוא שיהיה. השתניתי רק מעט. גם הצבא והמדינה לא באמת השתנו למרות ההרגשה ההפוכה. שום דבר עקרוני לא השתנה. כיום אנחנו פשוט יודעים יותר מדי על עצמנו ועל פחדנותנו. תשאלו את אלאור אזריה.

• צור שיזף הוא סופר ועיתונאי