פסיכומטרי גבוה לא אומר שמדובר במורה טוב

הבחינה הפסיכומטרית לא תנבא כריזמה, כישורי אישיות או יוזמה. נתוני למ"ס המצביעים על ציונים ירודים לפרחי ההוראה חוטאים לאמת ולמקצוע

פרופ' ציפי ליבמןפורסם: 23.08.18 , 08:27

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

נתוני למ"ס שפורסמו השבוע על ציוני הפסיכומטרי הירודים של המורות והמורים הצעירים, והטענה לפגיעה באיכות ההוראה לילדינו, מציגים תמונת מצב מעוותת וחלקית. ראשית, לפי מחקרים רבים בכל העולם, ציוני מבחנים הפסיכומטריים כלל לא מנבאים את איכות ההוראה, בוודאי לא כמדד עיקרי. ישנם סטודנטים רבים, בעלי ציוני מבחן גבוהים, שלא יכולים להנהיג כיתה כי אין להם את היכולות האישיות והכישורים הנדרשים בתקשורת, יוזמה ומנהיגות. בה בעת יש סטודנטים רבים שאינם עומדים בסף הציונים הנדרש, אבל יש להם את כל הכישורים והכלים להיות מורים מצוינים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

גם הנתון שלפיו כמחצית מפרחי ההוראה מתקבלים ללא ציון פסיכומטרי חוטא לאמת. רבים מן הסטודנטים הללו מגיעים ללימודים עם ממוצע בגרות גבוה, ולכן כלל אינם נדרשים להיבחן בפסיכומטרי - כך שהנתונים המדווחים מבוססים על מדגם שאינו מייצג את אוכלוסיית הלומדים במכללות לחינוך. יתרה מזאת, כמחצית מהפונים ללימודי הכשרה להוראה בשנים האחרונות הם אקדמאים הבאים להשלים לימודי תעודת הוראה, לעיתים בשילוב לימודי תואר שני. אלו בוודאי לא נדרשים לציון פסיכומטרי שהרי כולם בעלי תארים ממוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ.

אין שום היגיון לחשב ממוצעי ציונים לכלל המכללות לחינוך, מכיוון שמדובר ב-20 מוסדות שהשונות ביניהם עצומה והפערים ביניהם גדולים. כך למשל, במכללה שאני עומדת בראשה מתקבלים ללימודים על בסיס מכלול תנאי כניסה ומאפיינים אישיים, וממוצע המתקבלים ללימודים גבוה בהרבה מרמת הסף שנקבעה. יחד עם זאת חשוב להדגיש שמתקבלים הטובים ביותר מבין אלו שפונים אלינו ורוצים להיות מורים, ואין זה סוד שאנו מוגבלים ביכולת לעורר ביקושים למקצוע.

שנת הלימודים שתפתח בקרוב היא ההזדמנות לומר בקול רם וברור: צריך להעריץ את המורים ואת הפונים ללימודי הוראה בימים אלו. מעמד המורה נמצא בשפל והמקצוע לא קורץ במיוחד לבני הדור הצעיר. השכר הנמוך של מורה מתחיל (בפרט בבתי הספר היסודיים), העומס והצפיפות בכיתות, ההתמודדות מול ההורים – כל אלה מותירים את חותמם ומרחיקים צעירים רבים מהמקצוע.

לא היה שר חינוך אחד ב-25 השנים האחרונות שלא נשבע לשפר את מעמד המורה בעזרת רפורמות ענק, ועדות ציבוריות, פרסים יקרי ערך למתי מעט וקמפיינים פרסומיים. אלה עלו מיליוני שקלים אך נראה שלא הותירו חותם.

הציבור חייב לדרוש קביעת מדיניות לשיפור מעמד המורה, כאן ועכשיו. במקום להיטפל לאלה שכבר באים ורוצים להיות מורים ולשאת על גבם את המשימה הלאומית החשובה הזו, יש לטפל בשיפור מעמד המקצוע כדי שיביא עמו את הטובים ביותר.

אין עוד מקצוע שהשפעתו מכריעה באופן כל כך עמוק על נפשם של דורות שלמים, כפרטים וכחברה כאחד. חשוב לדרוש תכנית פעולה אופרטיבית, כי כאשר הציפיות והיעדים רבים כל כך, מתחלפים כל כך ומשתנים כל כך, והתגמול והאמצעים דלים כל כך, נשארות למורים רק סיסמאות על חשיבות החינוך ומעט פעולות ומעשים