גלעד ארדן מקדם חוסר-ביטחון פנים

השר גלעד ארדן(מתוך דף הפייסבוק של גלעד ארדן)

השבוע פורסם שהשר לביטחון הפנים גלעד ארדן הרחיב את האפשרות לשאת נשק ולהעניק רישיון להחזקת כלי ירייה למשרתי מילואים ובוגרי יחידות קרביות בצה"ל ובמשטרה. כמו מהלכי מיתוג רבים, גם הצעד הזה לא ממש חדש. הוא ממחזר סיסמאות ומהלכים חלקיים קודמים שהשר פתח בהם עם כניסתו לתפקיד.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

השר ושותפיו נוקבים השכם והערב במספר של 145 אלף כלי ירייה שאינם מספקים, לטענתם, הגנה על הציבור מפני התקפות טרור. במציאות זו, הם אומרים, צריך להרבות אקדחים ורובים ברחובות. אבל על פי זרוע היבשה של צה"ל "מציאות זו" היא דווקא "תקופת רגיעה יחסית". כך נמסר כבר לפני שנה. יותר מזה: מעקב עובדתי צמוד שערכה זרוע היבשה אחר השלכות השינויים שארדן כבר הנהיג ברישוי נשק הצביע על עלייה ברורה במספר התאונות מנשק פרטי שאירעו בתוך בסיסים.

שאלה מתבקשת היא אילו השלכות היו למדיניות הזאת במרחב האזרחי. גם כאן הייתה עליה בתאונות ירי? במקרי רצח או הריגה? במספר ניסיונות ההתאבדות ש"הצליחו"? התשובה היא: מי סופר? לעומת זרוע היבשה, המשטרה ומשרדו של ארדן לא ניהלו עד היום מעקב עובדתי צמוד אחרי תוצאות הצעדים שלהם להפצת נשק - צעדים שהתחילו כבר לפני שנתיים ועכשיו רק מואצים.

שנתיים הן זמן סביר לנהל בקרה מעשית ולהבחין במגמות כבסיס להחלטות הבאות. אבל בישראל לא מתנהל איסוף, פילוח ופרסום נתונים על פגיעות מירי, וזאת אף שידוע בעולם שחוקי נשק מתירניים וריבוי כלי ירייה מלווים בעליות במספרי התקיפות, מקרי השוד, הרציחות, ההתאבדויות ומקרי האונס. גם כשנושאי הנשק הם בעלי רישיונות, כלי ירייה מורשים רוצחים, פוצעים, מעורבים בתאונות ופשיעה, ומאיצים התאבדות.

בישראל, מפת האלימות בנשק נותרת באפלה, מוסתרת מעיני האזרחים כי כשלא סופרים אז גם לא רואים. כך, הרוב היהודי בישראל יכול להמשיך לראות בכלי ירייה מכשיר הגנה בלבד והשר יכול להמשיך לטעון השכם והערב להגברת ההגנה על אזרחים.

בכך לא מסתיים מצג השווא. מספר כלי הנשק "הבלתי מספק" כביכול שננקב שוב ושוב על ידי השר ארדן ואנשיו מטעה ביודעין. כבר היום חמוש המרחב האזרחי בכלי ירייה מורשים בכמות כפולה ויותר. כלי הנשק של שוטרים, חיילים ויותר מאלף ארגונים חמושים נוספים זמינים כבר היום במרחב האזרחי כדי לספק, במידת הצורך, הגנה מפני התקפות טרור.

בהערכה זהירה ושמרנית של יוזמת "האקדח על שולחן המטבח" (קואליציה של 13 ארגוני נשים וחברה אזרחית הפועלים לצמצום תפוצת הנשק ולהידוק הפיקוח עליו), בסוף 2014 עמד מספרם הכולל של כלי הירייה המורשים במרחב האזרחי על קרוב ל-320 אלף. מאז, בהשפעת צעדיו של השר, המספר אף עלה.

כלי ירייה הוא מכונת קטל. זה ייעודו, גם אם הוא עשוי לפעמים לספק הגנה. קנה האקדח, קנה הרובה, מופנה אל כולנו, ולא רק, כפי שמספרים לנו, אל תוקפים ואויבים.

• רלה מזלי היא רכזת יזמת "האקדח על שולחן המטבח" של "אישה לאישה - מרכז פמיניסטי"