השבי, המרוץ לנשיאות והיריבות עם טראמפ: חייו ומלחמותיו של ג'ון מקיין
הוא היה ידוע כ"נץ ביטחוני" אבל אהב לא פחות לצפות בציפורים הנודדות מעל החווה שלו. מי שכונה על ידי הנשיא האמריקני "לא גיבור" בגלל שישב בשבי, החזיר לו אחר כך במניעת ביטול "אובמה-קר". ומהי "הטעות הגדולה ביותר" בחייו של מקיין? האירועים המרכזיים בחייו של הגיבור האמריקני שהלך לעולמו
ג'ון מקיין, שהלך הלילה לעולמו (א') בגיל 81, חי את רוב חייו מול עינו הפקוחה של הציבור. הוא שרד מלחמה, עינויים, סקנדלים, הצלחות וכישלונות פוליטיים, קרבות מול עמיתים - וגם את הבחירות של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ.
דבר לא הפחיד את מקיין, אפילו לא סרטן המוח שבו לקה - הוא רק הפך אותו לפיקח. "העולם הוא מקום טוב ושווה להיאבק למענו. אני שונא מאוד לעזוב אותו", כתב מקיין בספר הזיכורנות שלו, באזכור לספר האהוב עליו - "למי צלצלו הפעמונים" של ארנסט המינגוויי.
הנה כמה מהרגעים הגדולים והבולטים בחייו של הסנאטור האמריקני, גיבור מלחמת וייטנאם, שהלך הלילה לעולמו.
שבוי מלחמה - וסלב
מקיין הפך לדמות ציבורית בגיל 31 כשצולם קשור למיטת שביו בצפון וייטנאם בשנת 1967. הטייס הצעיר היה נצר לשושלת צבאית מכובדת, וכשבווייטקונג גילו שמדובר בבן ונכד לקציני צבא ידועים, הוא כונה "יורש העצר".
כמה פעמים הציעו לו שוביו לשחרר אותו, אך הוא סירב לעזוב את מחנה השבויים כל עוד נותרים שם אמריקנים. במשך כחמש שנים וחצי הוא היה בשבי, חי בצינוק ועונה עד אובדן הכרה. במהלך אותה תקופה נשברו שתי ידיו ומכיוון שנמנע ממנו טיפול רפואי הגון הן לא התאחו כמו שצריך והוא לא היה מסוגל להרימן מעל ראשו.
בסוף המלחמה ארצות הברית קיבלה בדמעות את הקצין עטור התהילה שירד בצליעה מכבש המטוס, לבוש במדיו הצחורים. הוא עדיין חלם להמשיך ולטפס בסולם הדרגות ולהמשיך את שושלת האדמירלים במשפחתו. אבל אחרי שדשדש במשך כמה שנים במערכת הצבאית, הוא הגיע בסופו של דבר לפוליטיקה וב-1982 ייצג את אריזונה בבית הנבחרים. ארבע שנים מאוחר יותר שלחו אותו המצביעים לסנאט.
"הטעות הגדולה בחיי"
ב-1987 נפגש מקיין, וארבעה סנאטורים אחרים, עם הרגולטור הממשלתי בנוגע לאיש העסקים צ'ארלס קיטינג, שנקלע לקשיים כלכליים והיה אחד התורמים הגדולים של מקיין והסנאטורים הנוספים.
חמשת הסנאטורים הכחישו שמדובר בהתנהגות בלתי הולמת ומקיין, שנוקה מכל האשמות לשחיתות, הודה בסופו של דבר כי "הפעיל שיקול דעת לקוי". את הפרשה הזאת הוא כינה "הטעות הגדולה ביותר של חיי".
"כבודו הוטל בספק, וזה לא דבר שהוא לוקח בקלות", אמר מארק סאלטר, הביוגרף של מקיין שהיה שותף גם בכתיבת ספר הזיכרונות החדש של הסנאטור - "הגל חסר המנוחה".
נץ ביטחוני ואהבה לציפורים
מקיין הפך לקול מוביל במפלגה הרפובליקנית בנושאי מלחמה, ביטחון לאומי ויוצאי צבא - ומונה ליו"ר ועדת הסנאט לענייני הכוחות החמושים. הוא היה ניצי מבחינה ביטחונית והצביע בעד הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 וכן תמך בתגבור הכוחות האמריקנים במדינה ב-2007, למרות שבניו שירתו בצבא או התכוונו להתגייס אליו.
עם זאת, רבים לא הכירו צד אחר שלו - מקיין, שהיה בעל חווה באריזונה שנמצאת במסלול המעוף של 500 מיני ציפורים נודדות, גילה דאגה לסביבה ואהב את האורחות הלא קבועות.
"אנשים מזהים את ג'ון עם נושאי הגנה וביטחון לאומי, כפי שצריך להיות. אך הוא היה גם בעל דאגה ואהבה רבה לסביבה", אמרה הסנאטורית סוזן קולינס, שנסעה עמו בעשור הקודם לקצוות העולם למשימות איסוף מידע על שינויי האקלים. קולינס סיפרה שמקיין העניק לה סיור ברחבי החווה שלו: "אני זוכרת במיוחד את אהבתו לציפורים, הוא אהב ציפורים".
"דיבור ישיר וכנה"
במהלך הפריימריז לראשות המפלגה הרפובליקנית ב-2000, שבהם הפסיד לג'ורג' בוש הבן, עשה מקיין מהלך חדש בפוליטיקה האמריקנית. כשסייר במדינת ניו המפשיר הוא עצר את האוטובוס שלו למפגשי "עצרות עירוניות" (town hall), שבהם הוזמנו המצביעים להביע בפניו את עמדותיהם ולשוחח עמו.
הוא כינה את האוטובוס שלו Straight Talk Express - וזה מה שהוא הבטיח לבוחרים בעצרות הקהילתיות שקיים. אלו היו מפגשים מבולגנים, לא מתוסרטים ופעמים רבות גם מבדחים. הם הכירו לציבור את דמותו של מקיין מחדש - הפעם כדמות אותנטית וכנה. "העצרות היו פסטיבל של פוליטיקה", אמר סאלטר.
"לא גברת"
אחד הרגעים הזכורים ביותר בקמפיין של מקיין לנשיאות ארה"ב ב-2008 היה זה שבו קטע אישה בעצרת בחירות במינסוטה, לאחר שהיא טענה כי יריבו הדמוקרטי, ברק אובמה, הוא ערבי. "לא גברת", אמר מקיין ולקח מידיה את המיקרופון. "הוא איש משפחה ישר ואזרח שפשוט יש לי איתו מחלוקות בסוגיות בסיסיות".
היה זה רגע ששיקף את הגישה הפוליטית של מקיין, שגרם כי אנשים משני צידי המתרס צריכים לחלוק זה על זה ללא דמוניזציה של האחר. מקיין, כידוע, הפסיד בסופו של דבר לאובמה, שהפך לנשיא השחור הראשון של ארה"ב.
הריב עם טראמפ
מקיין הסתבך לא אחת עם המועמד לנשיאות, ומאוחר יותר הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ. במהלך הפריימריז הרפובליקנים ב-2016 הדהים טראמפ רבים כשטען שמקיין אינו גיבור מלחמה מכיוון שנפל בשבי. "אני אוהב אנשים שלא נלכדו", אמר טראמפ. מעט לפני יום הבחירות באותה שנה אמר מקיין כי הוא מעדיף להעניק את קולו לרפובליקני אחר, אדם "שיהיה מוכשר להיות נשיא".
לאחר שגרם להפלת הצעת החוק לביטול "אובמה-קר" בסנאט, טראמפ זעם עליו שוב וצייץ בטוויטר, בלי להזכיר במפורש את שמו, שמקיין הוא האשם במפלת החוק. מקיין הגיב ואמר: "התמודדתי עם יריבים קשוחים יותר".
המאבק בסרטן
מקיין אובחן לפני כשנה כחולה בסרטן מוח אגרסיבי מסוג גליובלסטומה. אותו סוג של סרטן שממנו מת חברו, הסנאטור אדוארד קנדי, ב-2009.
חברים ובני משפחה סיפרו כי הוא הבין את חומרת הדיאגנוזה, אך למרות זאת פנה במהרה להכין את הנאום בסנאט שרצה להשמיע בפני עמיתיו, כדי לדחוק בהם לשים את מפלגתם בצד ולפתור את המבוי הסתום שאליו הגיעו. עם פנים מצולקות וחבולות מהניתוח הוא דפק על הדוכן. כמה מהסנאטורים הקשוחים ביותר במשכן הגיעו לחבר אותו אחר כך, עם עיניים דומעות.
"מכל הדברים שקרו לאדם הזה בחייו, מכל הפעמים שחייו עמדו בסכנה בדרכים שונות, הסרטן הוא הדבר הכי פחות מאיים, וכך הוא רואה את זה", אמר בינואר בנו, ג'ון מקיין.
בשישי שעבר הודיעו בני משפחתו על הפסקת הטיפולים הרפואיים. רעייתו סינדי אמרה אחרי לכתו: "הוא הלך לעולמי כפי שהוא חי - בתנאים שלו, מוקף באנשים שאהב ובמקום שאהב יותר מכל".
ההצבעה נגד עמדת הרפובליקנים וטראמפ
הרפבולקינים, בהובלתו של טראמפ, הגיעו בשנה שעברה למרחק של קול אחד מביטול רפורמת הבריאות של הנשיא הקודם "אובמה-קר". אבל מקיין היה זה שהפיל את דחיית הרפורמה בסנאט. למרות מחלתו הקשה, הגיע מקיין לאולם וכשנקרא שמו הוא פנה למנהיג הרוב והרים את ידו בדרמטיות. ברחבי האולם נשמעו קריאות פליאה ומנהיג הרוב בסנאט עמד חסר תנועה עם ידיים משולבות.
כשנשאל מדוע הצביע נגד ביטול הרפורמה השיב: "זו הייתה ההחלטה הנכונה". בציוץ בטוויטר הרחיב מקיין: "ההצעה נפלה כי היא הייתה רחוקה מהבטחתנו למצוא חלופה משמעותית לרפורמת הבריאות של אובמה".
לפנייה לכתב/ת 
