מבחן ההחלמה: בית הספר לילדים בהדסה עין כרם
הילדים בבית הספר שבמרכז הרפואי הדסה עין כרם היו מוכנים בכל יום לוותר על חופשת הקיץ שלהם וללכת ללמוד בבית ספר "רגיל". אבל הם כאן, ובית הספר הזה משאיר אותם בעניינים ונותן להם כוח
באופן מפתיע, מיכאל מרטיננקו (11), שמאושפז בימים אלה בפעם הרביעית בבית החולים הדסה עין כרם, שמח להגיע לשם. כבר למעלה משישה חודשים שהוא נכנס ויוצא מאשפוזים לאחר שבפברואר האחרון התגלתה בגופו מחלה אוטואימונית הפוגעת בכליותיו, ומאז הוא עובר טיפולים רבים במטרה להילחם בה ולשקם אותן.
הזדמנות אחרונה לשינוי - דווקא בכלא אופק
גם מחמוד בן ה-11 מאושפז בבית החולים כבר קרוב לחצי שנה, מחצית מהזמן בבידוד מוחלט, משום שהוא נלחם בסרטן בעמוד השדרה ועבר כבר שישה סבבים של כימותרפיה. גם הוא מוצא אלמנטים חיוביים בביקורים שלו בבית החולים. למשל, בית הספר הייחודי שפועל בין כותלי המוסד.
כמו מיכאל ומחמוד ישנם עוד 260 ילדים, ביום ממוצע, המאושפזים בבית החולים הדסה עין כרם, 100 מהם מאושפזים לטווח ארוך. מעבר לאתגר העיקרי שלהם - להבריא - נאבקים ילדים אלו ומשפחותיהם לשמור על שגרת יום כלשהי שתעזור להם לעבור את התקופה הקשה, ולהשתלב בקלות בחייהם הקודמים כשישתחררו.
בית הספר לילדים מאושפזים בהדסה עין כרם נוסד כדי לתת מענה לצרכים הלימודיים והרגשיים של הילדים. הצוות החינוכי שעובד בו מתנייד בין המחלקות השונות, לומד להכיר את הילדים ואת מצבם הרפואי ומנסה להתאים עבורם תוכנית חינוכית. "אנחנו מנסים להזכיר לילד שהוא עדיין תלמיד", מספרת מירה קלף-אסולין, סגנית מנהלת בית הספר ורכזת כיתות אונקולוגיה ילדים.
"העבודה שלנו הוליסטית. אנחנו כל הזמן בקשר עם הרופאים, האחיות והעובדים הסוציאליים במטרה ליצור תוכנית לימודים מיטבית לכל מטופל. ילד מגיע לבית חולים, והרבה פעמים המקום הלימודי יכול להתמוסס. הוא כאוב, שוכב במיטה ולא רוצה לקום. פה אנחנו אומרים רגע, נכון, מצד אחד הוא לא הגיע ללמוד, הוא הגיע להבריא, אבל אנחנו כל הזמן מזכירים לעצמנו שאנחנו מורים, מטפלים, צוות חינוכי, והתפקיד שלנו הוא להנגיש את הלמידה בצורה הכי חווייתית לילד".
"לפני שאנחנו נכנסים למחלקה הוא קודם הולך לבדוק מה קורה בבית הספר, מי נמצא שם ואילו פעילויות יש", מספרת קטיה, אמו של מיכאל. "זה טוב לילדים, פחות להתרכז בפחד מכל הדברים שהם צריכים לעבור, זה ממש עוזר למצבם הרפואי. הוא פוגש פה ילדים אחרים עם בעיות דומות. בית חולים זה קשה, ופה אתה בא להשתחרר קצת. אני לא יודעת איך היינו עוברים את הימים פה בלי בית הספר".
יוסף חמאד, אביו של מחמוד, מלא תקווה שהם נמצאים בסוף הכימותרפיה, ושבקרוב יוכלו להשתחרר הביתה. בינתיים משתלב מחמוד בשיעורים. "זה בית ספר מצוין", מספר יוסף. "מצד אחד הוא לומד פה דברים נוספים שהוא לא היה לומד בבית הספר שלו, ומצד שני ממשיך בקשר עם החברים שלו בבית".
בשלושת החודשים הראשונים שלו בבית החולים נאלץ מחמוד להתאשפז בבידוד, עקב חשד לחיידק אלים. על מנת להקל על שהותו שם ולמנוע פער לימודי נתן לו הצוות החינוכי של בית הספר אייפד, שדרכו היה יכול להיות "נוכח" בשיעורים בבית ספרו. "דרך האייפד הוא יכול היה לראות את המורים ואת החברים שלו", מספר יוסף.
"יש לנו תפקיד מאוד חשוב - למנוע מצב שבו המורים והחברים בקהילה ישכחו את הילד", מסבירה מירה. "אנחנו מעודדים את הילדים המאושפזים לטווח ארוך לשמור על קשר עם הכיתה שלהם ולהצטרף לפרויקט שנקרא 'חיבור לתקשורת', שבו אנחנו מאפשרים להם להתחבר בבוקר לכיתה דרך אייפד ולראות את המורים והחברים שלהם. בלחיצה על כפתור הילד יכול להשתתף בשיעור, להצביע ולהפריע.
" הוא גם יכול לבחור אם הילדים בכיתה יראו אותו או לא. יש הרבה ילדים שמעדיפים שלא יראו אותם, לפעמים השיער נושר, או שלא מרגישים טוב ורק רוצים לראות את החברים בכיתה. זה כל כך שומר על הקשר, ומאפשר לילד אחרי שהוא מבריא לחזור לקהילה שלו מבלי שפספס כל כך הרבה".
הצוות החינוכי בבית הספר בהדסה מקפיד לשמור על קשר עם צוות המורים של הילדים, על מנת להתאים עבורם תוכנית לימודים ולהמשיך עד כמה שניתן את הרצף שהתחילו בבית הספר. הנהלת בית הספר מתאימה בין המורים השונים לתלמידים, ואלו מעבירים להם את החומר הלימודי הרלוונטי אליהם ומכינים אותם למבחנים ולבגרויות.
נוסף על כך, כדי ליצור עבורם הווי חברתי, בדומה לימי הלימוד בבית הספר, הם מזמינים את הילדים להשתתף בשיעורים בנושאים שונים. "על אף שמיכאל לא היה הרבה זמן בבית הספר, הוא לא פספס לימודים, ואפילו סיים את המחצית השנייה של שנת הלימודים טוב יותר מכפי שסיים את המחצית הראשונה", מספרת קטיה.
מעבר לתוכנית החינוכית פיתח בית החולים לילדים גם תוכנית רפואית שאמורה לתת מענה לצד הרגשי של הילד, במטרה לעזור לו להבין את הפרוצדורות הרפואיות שהוא אמור לעבור ולתת לו את הכלים להתמודד איתן.
"הילדים שמגיעים לכאן צריכים כל מיני סוגים של מענים", מספרת רעיה גל, ביבליותרפיסטית בבית החולים הדסה עין כרם. "אנחנו נותנים גם את המענה החינוכי-הלימודי וגם את המענה הרגשי. יש פה שילוב מאוד משמעותי, זה ילדים שצריכים גם וגם. יש ילדים שמאוד לחוצים מההרדמה וחושבים שמרדימים אותם לארבעה ימים, ילדים שחושבים שאפשר להתעורר באמצע, או ילדים שחוששים מלהידבק מילדים אחרים. מטרת התוכנית הרפואית היא לעשות איזשהו סדר, להכניס היגיון במה שקורה וכמובן לענות על כל הלא־נודע".
מקצוע ההוראה הוא מקצוע רווי באתגרים, אולם האתגרים העומדים בפני המורים בבית הספר לילדים מאושפזים הדסה שונים מהאתגרים שאיתם מתמודדים מורים במסגרות החינוך הרגילות. מצד אחד זוכה הצוות החינוכי ליהנות מתחושת הסיפוק הנובעת מההצלחה הלימודית של תלמידיהם כנגד כל הסיכויים, אך מצד שני הם גם נאלצים להתמודד עם מראות לא פשוטים של ילדים חולים, להעביר שיעורים בתנאים מורכבים, בהם מיטות בתי חולים וחדרי בדיקות - ולעיתים קרובות מדי לשכול תלמידים שלא הצליחו לנצח את מחלתם.
"את רואה פה ילדים חולים, סובלים וכואבים", מספרת אמונה שטיינמץ, מורה למדעים בבית הספר. "בשנה הראשונה היה לי מאוד קשה לצאת מפה. עם הזמן אני חושבת שהצלחתי לראות מה אני כן יכולה לעשות במקום הבריא של הילד. להשתמש בחשיבה שלו, בסקרנות שלו. ילד נשאר ילד. ואם אני יכולה במקום החולה הזה לתרום משהו ממה שיש לי, זה נותן לי שמחה והרגשה שאני עושה משהו חשוב. זה לא מבטל את הכאב אבל זה קצת מוציא אותו מהמקום החולה למקום הבריא".
"הליווי הרגשי שאנחנו צריכים לתת למורים הוא מאוד חשוב", מוסיפה מירה, סגנית מנהלת בית הספר. "בכל זאת אתה קם בבוקר, פוגש מראות מאוד קשים, מתמודד עם ילדים שנמצאים במצבי קצה. יש לנו יועצות שמלוות את הצוות במחלקות, ואנחנו מביאים מומחים מבחוץ בשביל להביא כלים להתמודדות רגשית. אנחנו משתדלים להיות כל הזמן בשיח, לדבר על המקרים ולא ללכת איתם הביתה.
"ברמה האישית אני יכולה להגיד שבכל פעם שאני מגיעה לעבודה, המטרה שלי היא לעזור לילדים לא לוותר על עצמם ולא לוותר על הילדים. אז גם אם אני צריכה 20 פעם ביום ללכת לחדר של הילד, לחזק אותו, לעודד אותו, לדבר איתו ולהוציא אותו ללמידה, מבחינתי אני מגיעה הביתה ועשיתי את הדבר המאוד משמעותי".
"מחוץ למסגרת": הפרויקט המלא - מחר ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
