אי שם מתקיים טיהור אתני עם נשק ישראלי
700 אלף בני הרוהינגה נרדפו, נטבחו וגורשו ממיאנמר בסיוע ציוד ציוני. הרי אנחנו תמיד נאמנים לאידיאולוגיה שלנו. אז מה אם הם רוצחים ואנסים
זו תקופת המונסונים עכשיו. אחרי חודשיים של חום עצום שמבקע את הקרקע ואין ממנו מפלט אם אין לך מיזוג אוויר ומקרר, מתעבים עכשיו ענני הגשם הכבדים מעל מפרץ בנגל ומורידים את הגשם בכל כוחם על האדמה האדומה. כשמגיע הגשם הראשון של המונסון זאת שמחה עצומה: השמים מתמלאים בברקים לבנים של חשמל סטטי, הילדים מתרוצצים עירומים ומאושרים בין השלוליות וזרמי המים החומים שגואלים אותם מהחום הכבד. כשנפסק הגשם אחרי המטח עולה אד מהביל מהאדמה והרחובות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אבל אחרי יומיים הופך הכול לבוץ נוזלי שמציף את מי שגר במקומות הנמוכים. השדות הופכים לאגמים ואין דרך לזוז ממקום למקום, אלא אם אתה מצויד ברכב חזק והכביש איכותי, כלומר - מורם מעל לפלגים ועם גשרים שמנקזים את המים. העולם הופך לח, בוצי ועלוב. מי שגר בפחון או בסוכה שעשויה מבמבוק ומניילון יתכווץ בפינות שבהן לא חובט הגשם ויתפלל בשקט שיעבור המונסון.
המשוררים אוהבים את המונסון. גם הסופרים, הציירים, המוזיקאים והאיכרים שהוא מרווה להם את האדמה.
פליטי הרוהינגה בבנגלדש שונאים את המונסון. הוא מרטיב וממית אותם בזמן שהם רועדים מקור בסוכות העלובות שלהם במחנות הפליטים הצפופים בעולם.
בני הרוהינגה המוסלמים גורשו בטיהור אתני אכזרי על ידי המיאנמרים הבודהיסטים מהחלק המערבי של מיאנמר אל קוקס בזאר בבנגלדש, ללשון היבשה הארוכה שבה החופים היפים ביותר בעולם.
אלא שהרוהינגה לא יכולים להגיע לים כי בנגלדש לא מאפשרת להם בנימוק שהם אזרחים מיאנמרים. המשטרה והצבא הבנגלדשים תוחמים אותם בשטח שגודלו כחמישה קילומטרים על שני קילומטרים. כמעט מיליון נשים, גברים, ילדים, זקנים ותינוקות שממשיכים להיוולד - חלקם ממעשי האונס של הצבא, המשטרה והנזירים הבודהיסטים - מצטופפים בשטח שגודלו כגודלה של תל אביב בין הירקון ליפו ובין האיילון לים.
מחנות הפליטים לבני הרוהינגה בבנגלדש, ינואר האחרון:
הכמעט מיליון הללו נדחקים למתחם נטול תשתיות על פני גבעות שנחרכו בשמש השורפת שלפני המונסון, וטובעים עכשיו בבוץ ובמי הגשמים האדירים שצונחים עליהם מהשמיים.
רק עכשיו, כשהפליטים נמקים לתוך עצמם, התעורר האו"ם וקבע שהמיאנמרים – הצבא, המשטרה, הממסד הבודהיסטי וגם ראשת הממשלה, כלת פרס נובל אונג סן סו צ'י - אחראים ל"רצח עם".
זה לא רצח עם.
זה טיהור אתני.
בינואר נסעתי אל מחנות הפליטים הצפופים והעלובים. בשנה האחרונה, מקיץ 2017 ועד היום, גורשו 700 אלף בני הרוהינגה ממדינת ראקין שבמיאנמר. הכפרים הוקפו בצבא, הנשים נאנסו ובחלק מהמקרים – ההערכות מדברות על אלפים - נטבחו הגברים. לאחר האונס נרצחו חלק מהנשים כדי שלא יספרו והוטלו לבורות ביחד עם הגברים. עדויות של ניצולים וניצולות מספרות על שיסוף בטן נשים הרות בסכינים וחרבות.
המיאנמרים אומרים שהרוהינגה המוסלמים הם פולשים, אבל הרוהינגה יושבים שם לפחות כמה מאות שנים, והם כנראה שרידי קבוצה שהמירה את דתה כשהמוסלמים שלטו על חופי האוקיאנוס ההודי.
טורים נוספים של צור שיזף:
- ירית לפלסטיני בגב כי אתה פחדן שפל
- חקרו אותי שירותי ביטחון אידיוטיים בכל העולם
- שקר הבצורת וההתנקשות בחקלאות
- המילים כואבות, אז נשים את הערבייה בכלא
- ליקוק, תעמולה ומירי רגב. הביקור שלי בכנסת
כך או כך, הוויכוח הוא לא על מקום. הוויכוח הוא על לאומיות ודת ומובילים אותו לאומנים דתיים. את המחיר משלמים אלה שרוצים לחיות בשקט. במשך שנים התבשל הוויכוח הזה וגרם לקיפוח מתמשך של הרוהינגה עד שהממשלה המיאנמרית החליטה לפני כמה שנים לשלול את אזרחותם. הטיהור האתני היה השלב הבא.
אנחנו שותפים לזוועה. ישראל, שאינה חלק מאמברגו הנשק הבינלאומי, ממשיכה לספק אמל"ח ואמצעים אלקטרוניים שונים לצבא המיאנמרי. האם הצהרת האו"ם על רצח עם והאשמת השלטון והממשל המיאנמרי ברצח תעצור את אספקת הנשק הישראלית? כנראה שלא.
יש לנו קשרים עתיקים עם מיאנמר. הרי אנחנו הישראלים אנשים עם נאמנות. כלומר, לא למי שעזר לנו כשהיינו צריכים - כמו הפלנגות, הבדואים או הדרוזים. אלה יכולים ללכת לעזאזל. לנו יש נאמנות רעיונית לאידיאולוגיות. בזמנו זה היה לדרום אפריקה. היום זה למיאנמר.
כך, פעם נוספת, אנחנו תורמים לבעיית הפליטים העולמית. פליטים הם הסיפור הגדול מאמצע המאה ה-20. מחנות הפליטים הפלסטינים הרקיבו, תססו וייצרו ארגוני טרור, בין השאר אלה שהולידו את אל-קאעידה (אוסאמה בן לאדן ירש את הארגון מעבדאללה יוסף עזאם, פלסטיני שנולד בכפר סילת אל-חאריתיה ליד ג'נין) והזינו את המדינה האסלאמית.
המחנות של הרוהינגה, אם לא ייקלטו בבנגלדש או ייספגו בחזרה במיאנמר - ירקיבו, יתססו וייצרו את ארגוני הטרור החדשים של המאה ה-21. אספקת נשק למיאנמרים ותמיכה במעשיהם – בלי קשר לעמדה המוסרית כלפי רצח, הרס ואונס של מי שדתו שונה - היא מעשה של איוולת.
צור שיזף הוא סופר ועיתונאי. בינואר האחרון שהה בבנגלדש כשליח "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com