איפה שמתנחל מקבל פיצוי, הבדואי הולך לכלא
10 חודשי מאסר נגזרו על השייח צייאח אל-טורי מאל-ערקיב בגין הסגת גבול. זה לא קרה בעמונה, מגרון, נתיב האבות ובמאחזים בלתי חוקיים אחרים
2010. אחד הפינויים של הרכפר אל עראקיב(צילום: הרצל יוסף)
"זו התנהגות שאינה יכולה להתקבל על הדעת בחברה דמוקרטית ומסודרת... לא ניתן לקבל התנהלות לפיה איש הישר בעיניו יעשה; לפיה ייקבעו עובדות בשטח ויתגוררו במקרקעין לא להם תוך עשיית דין עצמי ותוך התעלמות מצווים שיפוטיים". במילות תוכחה אלה בחרה נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, רויטל יפה-כ"ץ, כדי להסביר את דחיית ערעורו של אדם שנידון לעונש תקדימי של עשרה חודשי מאסר לאחר שהורשע בשורה ארוכה של עבירות הסגת גבול.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
השופטת יפה-כ"ץ הסבירה שהעונש החריג הוא תולדה של כתב אישום חריג, שמשקף מקרה ייחודי. היא צודקת, זה אכן מקרה חריג, אבל בעיקר מפני שהפרקליטות - באופן חריג - החליטה להגיש כתב אישום בניגוד למקרים חמורים יותר.
עונש המאסר הזה הוטל על השייח צייאח אל-טורי, מסמלי ומובילי המאבק נגד הריסת הכפר הערבי-בדואי הלא מוכר אל-ערקיב שבנגב. בני שבט אל-טורי אולצו לעזוב את אדמותיהם ההיסטוריות ב-1951, בהוראת הממשל הצבאי. הובטח להם שהפינוי יהיה זמני אבל המדינה מתכחשת להתחייבות זו. ב-20 השנים האחרונות, לאחר שחזרו לאדמותיהם, נאבקים בני השבט לחיות בשטח שקק"ל מבקשת לטעת בו יער. הכפר פונה עשרות פעמים, ובניסיון להפעיל לחץ על תושבי הכפר, הם נתבעו לשלם על הפינויים.
אל-טורי הורשע בהסגת גבול לאחר שנקבע שפלש לאדמות מדינה, אף שתביעות הבעלות על הקרקע טרם הוכרעו. בבית משפט השלום התחבטו כפי הנראה בבואם לקבוע מה העונש המתאים. "לא קיימת מדיניות ענישה נוהגת או קודמת במקרה דומה באופיו ובנסיבותיו", הסבירה השופטת יפה-כ"ץ. היא צודקת. בית המשפט לא נאלץ לדון בכתבי אישום נגד נאשמים שהשתלטו על אדמות פרטיות בשטח כבוש, סירבו לפנותן במשך 20 שנה, עשו כל שביכולתם לדחות את השבת האדמות לבעליהן והתנגדו בכוח לפינוי. כי כאשר תושבי עמונה עשו זאת, במקום כתבי אישום הם קיבלו פיצויים ויישוב חדש.
בית המשפט גם לא נתבקש לדון בעניינם של נאשמים שהשתלטו על קרקע פרטית בתחבולה וסירבו לפנותה במשך 10 שנים, כי אף אחד מתושבי מגרון לא הואשם. גם לא הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים בבנייה בלתי חוקית בנתיב האבות, כוכב יעקב, רחלים, בית אל, עפרה ושורה ארוכה של מאחזים בלתי חוקיים.
אין מנוס מהמסקנה שהגשת כתב האישום נגד אל-טורי, לעומת ההתנהלות הרופסת של המשטרה או הצבא והפרקליטות כאשר מדובר במתנחלים, היא פוליטית. אולם זהו רק פן אחד של פסק הדין.
עו"ד סנא אבן ברי
אבל מערכת המשפט מתכחשת לכך נמרצות. גם בית משפט השלום וגם בית המשפט המחוזי דחו את טענתו של אל-טורי בגין אכיפה בררנית. זה לא מפתיע. השופטים, כמו כל אחד מאיתנו, לא אוהבים לחשוב שהמערכת מפלה לרעה בשל מוצאו של אדם.
כאשר שופט נוער העז לקבוע שרשויות אכיפת החוק מפלות בין יהודים לערבים בכל הקשור לעבריינות אידיאולוגית, וקבע שהמדינה פועלת ב"שני מסלולי אכיפה מקבילים ושונים מהותית", אחד ליהודים ואחד לערבים, בית המשפט המחוזי מיהר לקבל ערעור על ההחלטה וקבע שמדובר במסקנות מרחיקות לכת.
האפליה הממוסדת הזו נטועה עמוק: מהמשטרה שמגלה יד קלה על ההדק כשמדובר בערבים, עבור בפרקליטות שמוצאת תירוצים כדי לסגור תיקים נגד יהודים, המשך בבתי משפט, שפסקי הדין שלהם - כפי שכתב שופט הנוער - משתלבים כחוליות בשרשרת של אפליה מגזרית, וכלה מדיניות ממשלתית מפלה בכל הקשור להקצאת קרקעות, בניית יישובים והריסות בתים.
- עו"ד סנא אבן ברי היא האחראית על תחום זכויות האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב באגודה לזכויות האזרח
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד סנא אבן ברי
מומלצים
