"להביא הכול, גם את הדיסקים": גילויים מהמבצע של המוסד בטהרן
במבצע שתוכנן במשך שנתיים על ידי מאות אנשים, הצליחו סוכנים לחדור למעמקי ארכיון הגרעין באיראן. כעת נחשפים הממצאים המפתיעים וההחלטות הקריטיות. הסיפור המלא בסופ"ש ב"ידיעות אחרונות" במוסף "7 ימים"
באמצע הלילה האחרון של חודש ינואר השנה שהו סוכני המוסד בתוככי חדר הכספת הסודי שבפאתי טהרן, בירת איראן, כשבחדר הפיקוד שבמטה הארגון צופים במבצע בשידור ישיר. ואז נתקלו הפורצים בבעיה בלתי צפויה.
הם סיימו להתגבר על דלתות הברזל הכבדות, ניטרלו את מערכת האזעקה ופרצו את הכספות. הם ידעו שהם מחפשים קלסרים. אבל אז, הסתבר שחוץ מקלסרים יש עוד משהו: דיסקים, הרבה מאוד מהם. מה עושים? להביא הכול, הגיעה ההוראה החד־משמעית, גם את הדיסקים. בארץ, כשהמומחים החלו לצלול לתוך הררי החומר, התברר כמה חשובה הייתה ההחלטה שהתקבלה באותם רגעים גורליים.
שמונה חודשים לאחר המבצע הנועז, מפרסם "ידיעות אחרונות" חלק מהחומרים שהובאו מטהרן, וכך נחשפים פרטים חדשים על הפעולה בתוככי טהרן, על האוצר המודיעיני שהתגלה בהם ועל הדרך שבה איראן הונתה את העולם תוך שהיא מכחישה כל העת שהיא מפתחת נשק גרעיני. והעולם האמין.
מתקני גרעין איראניים:
האיראנים תיעדו הכול: את הציוד, את הקמת המפעלים והאתרים החשאיים, ואפילו את עצמם תוך כדי הניסויים, בצילומי סלפי משועשעים. לפי חומרי הארכיון, פרויקט הגרעין האיראני הצבאי החשאי החל להתגבש סביב 1992־1993. הארכיון מוכיח חד־משמעית, שאת ההוראה להקמת "פרויקט אמאד" נתנה הצמרת האיראנית. עוד נכתב, שחור על גבי לבן, כי מטרת התוכנית היא לפתח חמישה ראשי קרב, פצצות גרעין בעוצמה של 10 קילוטון כל אחת, ולפתח יכולת להרכיב ראש נפץ אלה על טילי שיהאב.
בארכיון נחשף שוב ושוב, במסמכים מפורטים בכתב ידו של אחד הכוכבים הגדולים של פרויקט הגרעין, ומי שלמעשה הוא מנהלו והמוח שמאחוריו: פרופ' מוחסין פחרי זאדה. לפי פרסומים בתקשורת הזרה, זאדה היה מטרה מועדפת לאיסוף מודיעין ישראלי ואף נשקלה בכובד ראש האפשרות לפגוע בו. זה לא קרה, ועתה ייתכן שיש מי שמצטערים על ההחלטה לחוס על חייו.
לפעמים מקבלים מסמכי הגרעין צביון אישי. למשל, בצילומים שנמצאו באחד הדיסקים, וכוללים את אחד ממומחי הגרעין האיראנים, ד"ר מהדי טראנצ'י כבד הגוף, הוא מתעד את עצמו באתר הניסויים "טלקאן 1" חובש משקפי מגן נגד הקרינה מהניסוי בפוזות שונות. גם עמיתיו הנציחו את עצמם בצילומי סלפי מלאי גאווה באתרי ניסויים שונים, שעל חלקם נודע רק עם פענוח המסמכים. תיקים נוספים כוללים מצגות "מושקעות" בשלל צבעים ועיצובים, שגם בהן ניכר מגע אישי של אנשי הגרעין האיראנים.
יד נעלמה, שיש המייחסים אותה למוסד, הגיעה לכמה מהמדענים ששמותיהם מוזכרים במסמכי הארכיון. בכתב ידו, משרבט ד"ר פריידון עבאסי־דוואני, מבכירי תוכנית הגרעין, מסמך טכני ארוך לפחרי זאדה, וזה עונה לו תשובה מפורטת לא פחות. ד"ר עבאסי־דוואני הוא ראש הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטת האימאם חוסיין בטהרן וציר מרכזי בפרויקט הגרעין של איראן. בנובמבר 2010 הרגו מתנקשים את עמיתו, מג'יד שהריארי. מתנקש על אופנוע ניסה להרוג גם אותו, כשהִצמיד מטען קטן לחלון שלו תוך כדי נסיעה, אך עבאסי הצליח לחמוק ברגע האחרון וניצל.
המודיעין הישראלי עקב בקפדנות אחרי "ארכיון אמאד", ומתחילת 2017 תיכנן בקפדנות את הפעולה, שאחד מהמתכננים שלה תיאר כ"בסגנון אושן 11", על שם הסרט המפורסם. ברוב פעולות המוסד מהסוג הזה, לוחמי הארגון נוהגים לחדור לתוך מבנה, לצלם בו את החומר, ולצאת מבלי שירגישו בהם. הפעם החליט ראש המוסד יוסי כהן כי יש לגנוב פיזית את החומר. הסיבה כפולה: גם כדי לקצר את הזמן שבו הסוכנים ישהו בתוך הבניין, וגם משום שבישראל רצו למנוע מהאיראנים לטעון כי מדובר בזיוף או בדיס־אינפורמציה. כך, יכלה ישראל להציג את המסמכים לבחינה של הקהילה הבינלאומית.
במבצע עצמו השתתפו לאורך שנתיים מאות אנשים, מכל אגפי המוסד. בפריצה עצמה נכחו בתוך המתקן פחות מעשרות פורצים. המעורבים במבצע מהצד הישראלי לא ישנו כמה לילות רצופים, שבהם התכנס הצוות בתוך איראן והכין את הציוד, ביצע פעולות מעקב ותצפית באזור, ובסופו של דבר, בשעות הערב של ה-31 בינואר, הגיע הצוות למתחם הכספת. עם סיום המבצע ויציאת כל המשתתפים מטווח סכנה, התקשר כהן לראש הממשלה נתניהו ובישר לו: הצלחנו.
בחודשים שחלפו, נשמעו טענות שונות בארץ ובעולם על אופי הצגת החומרים שהושגו במבצע. על רקע זה, מהדהדת אמירתו של ראש המוסד כהן, בפורום סגור: "ישראל לא חתמה על הסכם הגרעין. המוסד לא חתם על הסכם הגרעין. לי יש הסכם אחד, עִם עַם ישראל, בו אני מתחייב שלא תהיה לאיראנים פצצת אטום. זה הכול".
הסיפור המלא בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות" במוסף "7 ימים"
לפנייה לכתב/ת 
