קצבת הזקנה לא מספיקה: "כבר לא מתבייש לחפש בפחים"
"נלחמתי במלחמות ועבדתי כל חיי - עכשיו גומר את החודש מכמה מאות שקלים". גם בראש השנה הזה קשישים שמקבלים כ-1,500 שקלים בחודש יתקשו לחגוג. את תוספת ההצמדה למדד הקטנה יש שמחזירים בצ'ק למדינה
"את הגרמנים הצלחתי לשרוד, אבל את החגים – בקושי. בכל שנה זה הופך לגרוע יותר. אם בעבר הסתכלתי לעבר הפחים לראות אם יש מזון במצב טוב, היום אני מחפש גם תרופות בסיסיות, כאלו שיש בארון, אבל תמיד צריך עוד. חבל לי להוציא על זה כסף. גם בגדים - פעם מצאתי כובע במצב טוב. והאמת, אני כבר לא מתבייש. לפעמים בא אחרי איזה מישהו ומציע לי כמה שקלים. אני לוקח ואומר תודה רבה".
ישראל (86), ניצול שואה מבת ים, הוא רק אחד מכ-177 אלף קשישים עניים בישראל, על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, שרבים מהם לא יוכלו לחגוג את ראש השנה בכוחות עצמם.
הקצבה הבסיסית לא עודכה זה ארבע שנים ועקב המדד הנמוך יחסית קיבלה השנה תוספת של שישה שקלים. היא עומדת על 1,535 שקלים, כ-15%"מה אעשה עם עוד שישה שקלים?", אמר ישראל.
התוספת הקטנה לקצבה היא שהובילה ל"מחאת ששת השקלים", שבמסגרתה קשישים מחזירים לממשלה את התוספת לקצבה.
למוקד הקרן לידידות מגיעות מדי שנה אלפי פניות מקשישים שמבקשים סיוע במגוון נושאים - מזון, בדידות, סיוע בתשלום חשבונות ועוד. מתחילת שנת 2018 הגיעו 3,035 פניות מקשישים, המהוות 13% מכלל הפניות למוקד - לעומת 11% בשנה שעברה.
עם זאת, חלה ירידה בכמות הקשישים המבקשים סיוע לחגים ב-20 הימים האחרונים. 419 פניות לעומת 506 אשתקד. עוד עולה מהנתונים כי בשנת 2017 הקשישים היוו 36% מהפונים לפני החג ואילו השנה הם מהווים 45%.
רונית (75) ממודיעין, אמרה כי היא מרחמת בעיקר על חמשת נכדיה היתומים. "כואב לי על המשפחה. החג שלנו עלוב ומבייש וככה זה בכל שנה. מנסים לחייך מסביב לשולחן אבל מבפנים הלב בוכה. אני נורא משתדלת להרחיק את התחושה הזו מהנכדים, אבל נראה לי שגם הם מרגישים ככה ומנסים להסתיר זאת ממני".
רונית הוסיפה כי "להיות משפחה ענייה כל השנה זה דבר אחד. זה קשה אבל הזמן עובר. אבל בחג זה כאילו כל תחושת העוני פשוט נשארת, אי אפשר להעביר את התחושה הזו, היא פשוט שם. זה מתבטא באיך שהשולחן נראה, בכמות האוכל, בביגוד. פשוט אין לי את האפשרות לחגוג איתם את החג בשמחה. מילא אני, על עצמי אני לא מרחמת, אבל מה אשמים הילדים?".
ישראל ורונית יקבלו השנה סיוע מעמותת "חסדי נעמי", שתחלק יותר מ-50 אלף סלי מזון בחג הקרוב. במקביל לחלוקת המזון השנתית, יצאה העמותה בקמפיין גיוס תרומות לקשישים ולניצולי שואה.
"קשישים מקבצים נדבות - והמדינה מתעסקת בשטויות"
חיים בן ה-80 עבד במשך כל חייו ונפצע במהלך מלחמת יום כיפור. אבל את הארוחה החמה שלו הוא זוכה לאכול בבית תמחוי, ואת התרופות נגד לחץ הדם הגבוה הוא כבר לא לוקח חמישה ימים בגלל שאין לו כסף לקנות אותן.
"נכנסתי לחובות לבנק ואני משלם בכל חודש 880 שקלים במסגרת הסדר", סיפר ל-ynet. "אחרי שיורד לי שכר הדירה, נשארים לי בערך 800 שקלים, שמהם אני אמור לקנות אוכל, תרופות, לשלם חשבונות וגם אני חייב שתהיה לי טלוויזיה, כי אין לי כל כך מה לעשות.
"רק לאחרונה אישרו לי עובדת שמגיעה אליי ועוזרת לי, אבל אני נדרש לחדש את המסמכים בכל חודש. אני כל הזמן אומר להם שאני לא הופך לצעיר או בריא יותר, אז למה לדרוש ממני בכל חודש למלא טפסים? אני אדם זקן וחולה", אמר חיים.
חיים נתמך גם בלשכת הרווחה המקומית וגם מקבל סיוע מהקרן לידידות, אבל גם זה לא מספיק לו כדי לגמור את החודש. "אני לא בקשר עם הילדים כל כך והם גם לא ממש יכולים לעזור לי. פעם הייתי אוכל הרבה בבתי תמחוי, אבל אז התחילו להגיע הומלסים ואנשים ממש מלוכלכים. זה מגעיל אותי ואני כבר לא הולך הרבה. פשוט לא אוכל, או שהולך רק כשממש אין ברירה".
הוא טוען כי מצבו עוד טוב יחסים לרבים מבני גילו - והפנה אצבע מאשימה כלפי הממשלה שמזניחה לדבריו את הקשישים. "לי אין מה לאכול, אבל לפחות אני לא מבקש נדבות. אני רואה קשישים שמסתובבים ומבקשים כסף מאנשים ברחוב. אני לא מבין איך המדינה מתעסקת בשטויות, במכולות שיהיו פתוחות או סגורות בשבת ולא דואגת לאנשים שבנו את המדינה. נלחמתי במלחמות של המדינה ועבדתי כל החיים, ועכשיו אני צריך לגמור את החודש מכמה מאות שקלים".
בעניין החגים הקרובים אומר חיים כי אין לו אפשרות לעשות את החג בעצמו, וכי הוא חושב שאולי בכל זאת יעביו אותו בבית התמחוי.
"בושה וכתם מוסרי"
נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין, אמר כי "מדינת ישראל נטשה את הקשישים העניים בישראל. הקשישים לא הוכנסו לתוכנית הלאומית לביטחון תזונתי ואינם נמצאים כלל על סדר היום של ממשלת ישראל. זו בושה וכתם מוסרי על מצחה של ישראל כולה".
"בהיעדר פתרון, לקחנו על עצמנו בקרן לידידות לסייע במימון מזון ל-20 אלף הקשישים הנזקקים ביותר, באופן חודשי וקבוע, אבל ממשלת ישראל חייבת לספק פתרון מערכתי כולל למחדל הזה".
"הבושה הגדולה במדינת ישראל היא שלמרות תקציב של כמעט 400 מיליארד שקלים, ממשלת ישראל יורקת בפרצוף של הקשישים ונותנת להם שישה שקלים עלובים", מאשים ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני).
"התמונות שיש לנו בחגים בכל פעם מחדש לא צריכות להיות כאלו. פעם אחת ולתמיד צריך לעשות את התיקון הזה. מחאת ששת השקלים עוד תגדל, כי את הדבר הזה חייבים לפתור. לקחת את הקצבה העלובה של הקשישים ולהוסיף להם שישה שקלים זה לירוק להם בפרצוף ולכן המחאה הזאת צודקת", אומר שמולי. הקשישים לוקחים את ששת השקלים שקיבלו וכותבים על הצ'ק 'לכבוד ממשלת ישראל, קחו את ששת השקלים העלובים האלה, לא צריכים מכם טובות'.
מנכ"ל ארגון "לתת", ערן וינטרוב, אמר כי "קשישים וניצולי שואה נזקקים הם מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר, משום שהם אינם בגיל העבודה ותלויים בקצבאות כדי להתקיים, לחלקם אין פנסיה ורבים מהם חיים בבדידות נוראה בגיל מתקדם. כאזרחים בישראל החזקה בת ה-70, עלינו לממש את האחריות הבסיסית שלנו ולהעביר לסבים וסבתות שלנו מסר שהם לא לבד, שאכפת לנו מהם, ולדאוג שיוכלו לערוך את שולחן החג כמו כולם ולהתקיים בכבוד בכל ימות השנה".
לפנייה לכתב/ת 
