בחסות ישראל: הרופאים הנוצרים שסייעו לאלפים בסוריה
במשך תקופה ארוכה יצאו מתנדבי הארגון הנוצרי אוונגליסטי FAI מישראל לגולן הסורי. בשיתוף פעולה עם מינהלת "שכנות טובה" של צה"ל, הם העניקו טיפול רפואי לאלפי משפחות שנפגעו במלחמת האזרחים. כעת הם נחשפים לראשונה ומספרים: "זה היה מפחיד, אבל הרגיש כמו הזכות הגדולה בעולם"
נתינה ללא גבולות: ניקולה לעולם לא תשכח את המשפחה שביתה נחרב בהפגזה. אם וארבעה ילדים קטנים הגיעו אל פתח המרפאה שלה באחד הכפרים הסוריים. הילדים היו מכוסים בדם, בוכים ומבוהלים וצעקו "אבא! אבא!". האב שכב בטנדר עם פגיעת ראש אנושה. היה ברור שהוא מת. האם התחננה "תצילו אותו", אבל הצוות הרפואי ידע במבט אחד מעל לכל ספק, שאין שום דבר שאפשר עוד לעשות.
תחת הפגזות קשות הם נכנסו לכפרים ההרוסים של סוריה; אנשי ונשות רפואה נוצרים אוונגליסטים, רובם אמריקאים, שסיכנו את חייהם ועברו את הגבול הישראלי בדרום הגולן בשיתוף פעולה עם מינהלת "שכנות טובה" של צה"ל. הם הקימו מרפאות, יילדו נשים, ניתחו חולים ופצועים בשטח, טיפלו בילדים עם פגיעות ראש ובטן קשות - וראו לנגד עיניהם את הילדים הפרטיים שלהם, שהשאירו בקצה השני של העולם. עכשיו, לראשונה, נחשף סיפורם של אנשי הצוות המיוחדים, וכיצד פעל המנגנון שאיפשר להם להציל חיים בעיצומה של המלחמה הנוראה שקרעה את סוריה לגזרים.
במשך כשנה וחצי פעלו עשרות אנשי ונשות רפואה, רופאות, רופאים, אחיות ופרמדיקים מארגון FAI - Frontier Alliance International, ארגון אוונגליסטים תומכי ישראל, יחד עם מינהלת "שכנות טובה" מעבר לגבול הסורי, והעניקו טיפול רפואי לתושבים שנרדפו על ידי משטר אסד. "רוב המטופלים שלנו היו ילדים שסבלו מפגיעות קשות. ראיתי כל כך הרבה ילדים מתים ופצועים קשה", אומר דלתון תומס, מייסד הארגון, בריאיון ל"ידיעות אחרונות".
תומס הקים את הארגון ב-2011, בתגובה להפיכה בסוריה. "עבדנו בתחילה בכל המדינות סביב סוריה: טורקיה, צפון עיראק, ירדן ובמדינות נוספות במזרח התיכון", הוא מספר. "הקמנו מרפאות בשטח כדי לסייע לפצועים. בחג המולד 2016 שמענו על 'שכנות טובה', ויצרנו קשר עם סא"ל מרקו מורנו".
"שכנות טובה", המינהלה הצה"לית שהוקמה בפיקוד צפון, הוקמה כמינהלת סיוע הומניטרי ועסקה לא רק בהיבט הרפואי. היא סיפקה תשתיות, צינורות מים, גנרטורים ואנרגיה, אספקה של צרכים בסיסיים כמו אוכל, היגיינה, ביגוד ומזון לתינוקות, וסיפקה ציוד ועזרה רפואית. "מעבר למה שאנחנו נתנו, הוקמה גם מרפאת שדה על ידי ארגונים זרים שעבדו סמוך לגדר", מספר סא"ל סרגיי קוטיקוב, קצין הרפואה של אוגדה 210 ולשעבר רופא מינהלת "שכנות טובה". "בתקופת התגברות הלחימה, המתנדבים מארגון FAI ייצבו בשטח את הפצועים והעבירו אותם אלינו, לטיפול בבתי החולים בישראל. הם ניתחו בשטח והצילו חיים. זה היה שיתוף פעולה מעניין ומיוחד, צוות נוצרי שמגיע למדינה מוסלמית דרך גבול יהודי".
ביוני 2017 הם נכנסו לכפר הראשון. "חצינו את הגבול הישראלי בגולן בפעם הראשונה. אף אחד עוד לא ידע איך זה יתקבל שארגון נוצרי מגיע דרך גבול יהודי לאזור מוסלמי", אומר תומס. "רצינו לזהות את הצרכים שלהם, הבנו שאין להם רופאים, אין להם ציוד רפואי בסיסי, אין חשמל, אין מים זורמים. כוח החיים היחיד מסופק על ידי ישראל. ישראל הייתה קו החיים הבסיסי שלהם. היא סיפקה להם גנרטורים, אנרגיה, אוכל, תרופות, את כל הצרכים הבסיסיים. לולא ישראל המצב שלהם היה הרבה יותר קשה", הוא אומר. "החלק המעניין היה שאנשים המשיכו בתוך המצב הכאוטי, הלא נורמלי של המלחמה לחיות. החיים נמשכו, נשים ילדו ילדים. חולים במחלות כרוניות המשיכו לסבול, אפילו שלא היה להם אוכל, צרכים בסיסיים ולמרות ההפגזות. נאלצנו לקבל החלטות רפואיות שמבוססות על מחסור בציוד רפואי, ליילד נשים בניתוח קיסרי כמעט ללא תרופות או מכשור".
יש סיפור שנחרת לך בזיכרון?
"אחד האזורים שבהם עבדנו ספג הפגזות קשות. החלק הקשה ביותר היה לראות את הילדים. ילדים קטנים, פצועים קשה, שאיבדו ידיים ורגליים, עם פציעות ראש קשות. אלה דברים שנחרתים בזיכרון ומשפיעים. הם נשארים עם כולנו. לחשוב שאלה לא חיילים שנלחמים בחיילים אלא חיילים שנלחמים בילדים, זה מחריד. אלה ילדים שנולדו לתוך מלחמה ואין להם בחיים דבר מלבד המלחמה. יש לי ארבעה ילדים צעירים בבית, בכל ילד מת או פצוע ראיתי את הילדים שלי. הרגשתי שזה כמו להציל את הילדים שלי. כך הייתי רוצה שמישהו יהיה שם בשביל הבנים שלי".
מחשל, וגם שובר
ניקולה וולש, בת 40 מניו זילנד, ראש צוות רפואי במחלקת יולדות, שמעה על הפרויקט מחברים והחליטה להצטרף. "עברנו דרך הגולן לבסיס צה"ל בגבול. משם המתנו לסורים שיבואו לקחת אותנו לכפר", היא מספרת. "זה היה מפחיד אבל הרגיש כמו הזכות הגדולה בעולם, הזדמנות שמעט אנשים זוכים לה. המטרה הייתה לעזור לילדים ולנשים. זו הייתה זכות לעבוד עם צה"ל כדי להגשים את המטרה הזאת".
איפה גרתם?
"בהתחלה גרנו במחנה פליטים. בלי חשמל, אוכל מוגבל, בחדר קטן, רועש ועם הרבה עכברים. ראינו הרבה אנשים שסבלו ממחלות שלא טופלו כל כך הרבה שנים, לחץ דם גבוה, חרדה, מחלות עור, כאבים כרוניים, סוכרת, אנשים שבמערב היו זוכים לטיפול פשוט ומהיר, אבל סבלו שנים. זה היה מאוד עצוב, בעיקר לראות את הזקנים, הנשים והילדים".
איך החלטתם במה להתחיל?
"היו לנו שלוש משימות: הקמנו חדר לידה וטיפלנו במאות נשים בהיריון; הקמנו קליניקה לרפואת משפחה, שם טיפלנו בכל החולים הכרוניים; והייתה לנו מרפאת טראומה. שם ראינו את פצועי ההפגזות".
הזיכרונות של וולש ממרפאת הטראומה אינם קלים לקריאה. "הגיע אלינו ילד בן 16 שהלך לסופרמרקט, לקנות אוכל למשפחה שלו. הוא הגיע אלינו עם רגל חצי כרותה, זה היה מחריד. הוא סבל מכאבים והיה חצי מחוסר הכרה. הוא הגיע עם אבא שלו, שצעק 'תצילו את הילד שלי', ואז האמא נכנסה וראתה את הילד שלה בלי רגל. זה נורא לראות את בני המשפחה חסרי האונים. אסור לנו לשכוח לעולם את האנשים האלה. הם חייבים להישאר לנצח בלב שלנו".
מתנדבי ארגון FAI הגיעו בעיקר מיבשת אמריקה: פרו, ברזיל, אל סלוודור, ארה"ב, קנדה, וכן אוסטרליה וניו זילנד. עכשיו, לאחר שצבא אסד השתלט על האזור, מינהלת "שכנות טובה" סיימה את פעילותה וגם מתנדבי ארגון FAI עזבו את הכפרים, בדרכם לאזור המלחמה הבא. וולש נמצאת בעיראק, שם היא מסייעת בהדרכת הצוותים הרפואיים.
מייגן סנטר, רופאה שעבדה עם וולש בצוות, הגיעה לאותו הכפר למרפאת הטראומה. "הגיע אלינו גבר מכוסה בדם עם תחבושת על הראש. ראינו שהפציעה שלו חמורה, הוא נשם נשימות אגונאליות — הנשימות האחרונות שלו. זה היה טרגי. הרגשתי באותו הרגע את כובד המלחמה והבנתי לאן נכנסנו. ישבנו איתו בזמן שגסס, ואז נכנסו פנימה עוד פצועים. ידענו שאסור לנו לשקוע בסיפור של הפצוע הגוסס, כי אנחנו חייבים לטפל במי שעוד חי. הם סבלו מכאבים איומים. בכל מקום אחר בעולם יכולנו לתת להם משככי כאבים חזקים, אבל כאן היה לנו מחסור".
הרופאות, הרופאים, האחיות, הפרמדיקים וגם אנשי החינוך שהצטרפו לצוותים עבדו תחת הפגזות. "היו ימים שקטים, והיו ימים שכל היום וכל הלילה היו הפגזות", מספר תומס. "40 מתנדבים עברו את הגבול הישראלי, ואף אחד לא נפגע".
מי מגיע להתנדב בארגון?
"צעירים וצעירות, רובם מתחת לגיל 30, שמעולם לא היו חיילים ולא היו בסביבת הפצצות. זאת התנסות שאף אחד לא ישכח. זה מחשל, אבל גם שובר. עברנו חוויות שמשנות אותנו לנצח. באופן אישי, זו זכות להיות חלק מהפרויקט הזה, ואני מודה לישראל ששיתפה פעולה ופתחה עבורנו את הגבול. החיילים הישראלים לא יכלו להיכנס, אבל אנחנו יכולנו. זאת הייתה שותפות נפלאה".
נוצרים־ציונים בסוריה
הקשר המיוחד בין הארגון לבין "שכנות טובה" נוצר לאחר שאחד ממתנדבי הארגון שמע את סא"ל במיל' מרקו מורנו, כשהרצה בכנס על פעילות המינהלת. "ניגש אליי אדם שקשור לארגון ואמר לי, 'אנחנו נוצרים אוונגליסטים ואנחנו מאוד רוצים לעזור'. כך נוצר הקשר עם תומס דלתון", מספר מורנו. "בהתחלה נראה לנו מוזר שאנשים שפויים מפלורידה ירצו לנסוע למקום המסוכן ביותר בעולם. כולנו משרתים בצבא ומסתכנים בשביל המדינה, אבל מעטים מאיתנו ילכו לקצה העולם לעזור למישהו שאין לנו קשר אליו. איך מגיעים נוצרים אמריקאים לעזור למוסלמים בסוריה? אבל אחרי שמכירים את הלך הרוח הדתי ואת החיבור שלהם לישראל, וברגע שהם הבינו שהפרויקט נועד לשרת את ביטחון המדינה, הם התחברו מיד. כשאת רואה את הצעירים מגיעים מארצות הברית, צועדים לסוריה, ישנים בפחונים בלי מים להתקלח, בתנאי מחיה קשים, כשכל רגע הם יכולים להיהרג על ידי כדור תועה, פגז או אוכל מזוהם, זה בהחלט מרגש ומרשים".
לאחר החיבור שעשה מורנו נוצר קשר ישיר בין המינהלת לבין הארגון. למבצע החשוב והמרגש של הצלת חיים בסוריה הצטרפה גם השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, הארגון הנוצרי־ציוני הגדול בעולם. היא מימנה רכישת ציוד רפואי וגייסה מתנדבים מקרב אנשיה. אחת האחיות שהשתתפו במבצע הייתה דבי דניסון, אשתו של סגן נשיא השגרירות הנוצרית, ברי דניסון.
בשבוע הבא ישתתפו נציגי הארגון בכנס סוכות של השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים. מדובר באירוע התמיכה הנוצרית הגדול ביותר שנערך בארץ, וצפויים להשתתף בו 6,000 נוצרים מכל העולם. השגרירות הנוצרית הייתה שותפה למבצע של FAI וצה"ל. דלטון ומורנו יספרו לקהל הנוצרים אוהבי ישראל מרחבי העולם על שליחותם הרפואית, ועל שיתוף הפעולה המיוחד והמרגש.
FAI הוקם ב־2011 על ידי תומס, נוצרי אוהב ישראל שהחל את פעילותו למען קורבנות סכסוכים בשנת 2004, כדי לסייע לנפגעי הצונאמי במזרח אסיה. בשנת 2013 הוא עבר להתגורר במוסול שבעיראק, כדי לסייע לכורדים שנרדפו על ידי דאעש.
ביוני 2017 יצאה המשלחת הראשונה של FAI לסוריה, לכפר ג'ובתא אל־חשב הסמוך לישראל, ובאוגוסט נשלח צוות לכפר בית ג'אן, שהדרך היחידה אליו הייתה באמצעות רכיבה של ארבע שעות על פרדות. "היו כמה צוותים, כל אחד טיפל ב-30־35 אנשים ביום במשך שנה וחצי. זה אומר אלפי משפחות".
המשלחת האחרונה חזרה לארץ לפני כחודשיים. "בזמן שהמשטר הסורי טבח באזרחיו, המשלחת הרפואית של צה"ל ו־FAI טיפלה בפצועים בסוריה", אומר נשיא השגרירות הנוצרית הבינלאומית, ד"ר יורגן בולר. "התגייסנו לסייע למאמצים כדי להיות חלק ממבצע ההצלה הזה, המציב את חיי האדם וזכויותיו הבסיסיות כערך עליון. אנו מסבירים כבר שנים שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, וגאים לעמוד לצידה כשהיא מוכיחה זאת פעם אחר פעם לעולם כולו".
בסוף השבוע האחרון נסגרה המינהלת. "ניסינו לייצר שיתוף פעולה עם משטר אסד, המציאות באזור לא השתנתה, עדיין אין להם שם מספיק רופאים מקצועיים, אין מספיק מרכזים רפואיים שיכולים לתת מענה", אומר סא"ל קוטיקוב. "הצענו את העזרה שלנו, אבל כרגע אין נכונות מהצד השני לקבל עזרה. אנחנו נכונים לתת עזרה לצד השני, אבל אם אין היענות מהצד השני לא נכפה את עצמנו".
תומס מקווה שהחוויה הזו נצרבה לנצח לא רק בזיכרונו ובזיכרון הצוותים, אלא גם בזיכרונם של הנפגעים הרבים שעברו במרפאות והועברו לישראל לטיפול רפואי. "הגיע אלינו אדם שהרגל שלו נפגעה מירי מרגמות. היינו צריכים לקטוע לו את הרגל כדי להציל אותו, אבל הצוות שהיה שם לא היה מנוסה בניתוחים כאלה", הוא נזכר. "הייתה איתנו רופאה שלא הייתה מנתחת. הבחירה הייתה בין לתת לו למות לבין לכרות לו את הרגל. אז כרתנו לו את הרגל, והעלינו אותו על חמור כדי שיעביר אותו לישראל. זו הייתה רכיבה של ארבע שעות בלילה, בחורף. חשבנו שהוא ימות בדרך.
"כעבור מספר שבועות חזרתי לחרמון להביא עוד רופאים, ופגשתי את החובש הגדודי. הוא סיפר לי שאותו אדם שרד והועבר לטיפול בבית החולים בנהריה. ללא הקטיעה הוא היה מת. רופאה נוצרייה הצילה את חייו בסוריה ורופאים ישראלים בבית חולים ישראלי ריפאו אותו. הוא חזר לסוריה. רבים מהאנשים שטיפלנו בהם לא פגשו מעולם נוצרים או יהודים וחונכו לשנוא אותם, אבל יהודים ונוצרים הצילו אותם".
לפנייה לכתב/ת 
