המכתב שהוסתר מהנשיא | מתוך "פחד", הספר על טראמפ שחולל סערה
כך גנבו בכירי הבית הלבן טיוטה שיזם הנשיא לנטישת הסכם קריטי עם דרום קוריאה - שמאפשר להתגונן מפני הטילים הצפון-קוריאניים. מיוחד ל-ynet: הקטע הראשון מהספר שכתב חושף פרשת "ווטרגייט" ושייצא לאור בעברית בהוצאת "ידיעות ספרים"
ספרו החדש של העיתונאי המשפיע בוב וודוורד על הנשיא דונלד טראמפ, "פחד", מורכב ממאות שעות שבהן שוחח עם חברי הממשל הנבחר בשנתיים האחרונות.
וודוורד, חושף פרשת "ווטרגייט", כתב בין היתר על היום שבו טראמפ החליט להורות על חיסולו של נשיא סוריה בשאר אסד בעקבות תקיפה כימית נגד אזרחיו.
לאחרונה פורסם גם טור אנונימי ב"ניו יורק טיימס", מפי "בכיר בממשל" שטוען כי פקידים רבים פועלים לסיכול מדיניות הנשיא, שמאמת לכאורה את הדברים שנכתבו בספרו של וודוורד. גולשי ynet מוזמנים לקרוא את פתח הדבר של הספר "פחד: טראמפ בבית הלבן".
פתח דבר
"כוח אמיתי הוא – אני אפילו לא רוצה להשתמש במילה הזאת – פחד".
המועמד לנשיאות דונלד טראמפּ ביראיון עם בוב וודוורד ורוברט קוסטה, 31 במרץ 2016, באולם בית הדואר הישן, מלון טראמפּ אינטרנשיונל, וושינגטון הבירה.
בתחילת ספטמבר 2017, בחודש השמיני לנשיאות טראמפּ, נכנס למשרד הסגלגל גרי כהן, לשעבר נשיא בנק ההשקעות גולדמן סאקס ועכשיו היועץ הכלכלי הבכיר של הנשיא, ופסע בזהירות לעבר שולחן רֶזוֹליוּט – שולחן הכתיבה המסיבי של הנשיא, שנעשה מקרשי ספינת החקר רזוליוט וניתן לנשיא הייז כמתנה מהמלכה ויקטוריה.
כהן גבה הקומה (190 ס"מ), הקירח, הבוטה והשופע ביטחון עצמי, עשה ב-27 שנותיו בגודלמן מיליארדים ללקוחותיו ומאות מיליונים לעצמו. הוא העניק לעצמו זכות כניסה בלי הזמנה למשרדו הסגלגל של טראמפּ, והנשיא קיבל את ההסדר.
על השולחן נחה טיוטת מכתב בן עמוד אחד שהפנה נשיא ארצות הברית אל נשיא דרום קוריאה, להודיעו על סיומו של הסכם הסחר החופשי בין ארצות הברית לדרום קוריאה, הידוע בראשי התיבות KORUS.
כהן התפלץ. במשך חודשים איים הנשיא להסתלק מההסכם, אחת מאבני הפינה של היחסים בין שתי המדינות, העומדים על שיתוף פעולה כלכלי, ברית צבאית וחשוב מכול, פעילות מודיעינית הכוללת אמצעי איסוף סודיים ביותר.
הסכם כלכלי נגד טילים
לפי הסכם משנות החמישים של המאה הקודמת, ארצות הברית החזיקה בדרום כוח של 28,500 חיילים והפעילה את "תוכניות הגישה המיוחדת", המסווגות ביותר והרגישות מאין כמוהן, שסיפקו מידע מודיעיני סודי ביותר על יכולותיה הצבאיות של צפון קוריאה. הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים של מדינה זו היו מסוגלים עכשיו לשאת ראש קרבי גרעיני, אולי עד לשטח ארצות הברית.
טיל שישוגר מצפון קוריאה יוכל להגיע ללוס אנג'לס ב-38 דקות. תוכניות הגישה המיוחדת אִפשרו לארצות הברית לזהות שיגור טיל בליסטי משטח צפון קוריאה בתוך שבע שניות. מתקן דומה באלסקה היה קולט זאת ב-15 דקות – הפרש זמנים מדהים.
היכולת הזו, לזהות שיגור בשבע שניות, הייתה נותנת לצבא ארצות הברית די זמן ליירט טיל צפון קוריאני, אילו שוגר. זהו אולי הנכס החשוב ביותר והסודי ביותר של ממשל ארצות הברית. הנוכחות האמריקנית בדרום קוריאה היא יסוד מהותי של הביטחון הלאומי.
הסתלקות מההסכם המסחרי KORUS, שנראה לדרום קוריאה חיוני לכלכלתה, תגרור את התפוררות מערכת היחסים כולה. כהן התקשה להאמין שהנשיא טראמפּ מוכן להסתכן באובדנם של נכסים מודיעיניים כה חשובים לביטחון הלאומי של ארצות הברית.
"גנבתי את המכתב, חייבים להגן על המדינה"
הסיבה לכל זה הייתה זעמו של טראמפּ על שהגירעון המסחרי של ארצות הברית מול דרום קוריאה עמד על 18 מיליארד דולר בשנה, ועל ההוצאה של 3.5 מיליארד דולר בשנה להחזקת הכוחות האמריקניים שם.
הגם שהציבור האמריקני שמע חדשות לבקרים על תוהו ובוהו ומחלוקות בבית הלבן, הוא לא ידע עד כמה חמור המצב הפנימי לאשורו. טראמפּ זיגזג תמיד, כמעט אף פעם לא היה ממוקד, נהג בהפכפכנות. הוא היה שוקע במצב רוח רע, משהו קטן או גדול היה מרתיח אותו, והוא היה אומר על הסכם KORUS, "אנחנו מסתלקים ממנו היום".
אבל עכשיו, הנה הוא המכתב הזה, מיום 5 בספטמבר 2017, העלול להמיט אסון על הביטחון הלאומי. כהן חשש שאם יראה טראמפּ את המכתב, הוא יחתום עליו. כהן נטל את טיוטת המכתב מעל שולחן רזוליוט, והניח אותו בתיק קרטון כחול שאותו סימן במילה אחת, "לשמור".
"גנבתי את זה משולחן הכתיבה שלו", אמר לאחר זמן לאחד מעמיתיו. "לא הייתי מוכן לתת לו לראות את זה. הוא לא יראה את המסמך הזה לעולם. צריך להגן על המדינה". באנרכיה ובאי-הסדר השוררים בבית הלבן, ובחשיבתו של טראמפּ, הנשיא לא הרגיש כלל שהמכתב נעלם.
לפי הנוהל התקין, האחראי להכנת מכתבים כמו זה שהופנה אל נשיא דרום קוריאה הוא רוב פּורטר, מזכיר הסגל, האחראי על ארגון הניירת הנשיאותית. אבל במקרה זה, למרבה הדאגה, טיוטת המכתב הגיעה אל טראמפּ בדרך עלומה. מזכיר הסגל הוא אחד התפקידים הסמויים מן העין אבל מהחיוניים שבבית הלבן, בכל ממשל.
במשך חודשים עסק פורטר בתדרוך הנשיא טראמפּ על תזכירי החלטה ועל מסמכים נשיאותיים אחרים, ביניהם הרשאות הביטחון הלאומי הרגישות ביותר, לפעולות צבאיות ולמבצעים חשאיים של סוכנות הביון המרכזית, CIA.
פורטר בן ה-40, 193 ס"מ בגובה, צנום כמקל, גדל כמורמוני ונעשה אחד "האנשים האפורים": איש ארגון נטול כל זוהר, אף על פי שלמד באוניברסיטת הרווארד וסיים את בית הספר למשפטים שלה, וגם זכה במלגת רוֹדס היוקרתית ללימודי המשך באוקספורד.
לאחר מכן גילה פורטר שהיו כמה עותקים של טיוטת מכתב, ואחד משניהם, הוא או כהן, וידא שאף אחד מהם לא יישאר על שולחן הנשיא. כהן ופורטר עשו יד אחת כדי לסכל את מה שנראו להם כהוראותיו הפזיזות והמסוכנות ביותר של טראמפּ. המסמך הזה ואחרים כמוהו פשוט נעלמו. כשהונחה טיוטה על שולחנו להגהה, היה כהן לפעמים פשוט מסלק אותה מעליו, והנשיא היה שוכח את קיומה. אבל אילו היה מוצא אותה על השולחן, הוא היה חותם עליה. "זה לא מה שעשינו למען הארץ," אמר כהן בשיחה פרטית. "זה מה שמנענו ממנו לעשות".
כך הערימו היועצים על טראמפ
אין דרך אחרת לתאר זאת, אלא כהפיכת חצר מנהלית – הפרת רצונו של נשיא ארצות הברית וחתירה תחת סמכותו החוקתית. מלבד תיאום החלטות בסוגיות שונות של מדיניות, ניהול לוחות הזמנים והזרמת הניירת לנשיא, אמר פורטר לאחד מהעובדים עמו, "שליש מהעבודה שלי היה הניסיון להגיב על כמה מהרעיונות הממש מסוכנים שהיו לו, ולנסות לתת לו סיבות להאמין שאולי הם לא רעיונות כאלה טובים".
תכסיס אחר היה השהיה, התמהמהות, הסתמכות על מגבלות משפטיות. כפי שאמר המשפטן פורטר, "אבל לגלגל דברים לאט או לא לקחת אליו דברים, או להגיד לו – ביושר, לא כסתם תירוץ – שצריך לעבור על זה, או שאנחנו צריכים להעביר את זה דרך עוד תהליך, או שאין לנו אישור מהייעוץ המשפטי – זה קרה בתכיפות גדולה פי 10 מאשר סילוק ניירות מהשולחן שלו. ההרגשה הייתה כאילו אנחנו הולכים כל הזמן לאורך שפת מצוק".
"היו ימים או שבועות שבהם דומה היה שהפעילות מתנהלת תחת שליטה, והם מרוחקים מהשפה כדי צעד או שניים. "בזמנים אחרים היינו נופלים מהמצוק, ודברים היו נעשים. זה היה כאילו שאתה הולך תמיד ממש על השפה".
אמנם טראמפּ לא הזכיר מעולם את המכתב הנעלם מ-5 בספטמבר, אבל הוא לא שכח את מה שרצה לעשות עם ההסכם המסחרי. "היו כמה חזרות שונות על המכתב ההוא", אמר פורטר לאחד מעמיתיו.
מאוחר יותר, בישיבה במשרד הסגלגל, התנהל דיון משולהב על ההסכם עם דרום קוריאה. "לא אכפת לי", אמר טראמפּ. "נמאס לי מהוויכוחים האלה! אני לא רוצה לשמוע על זה יותר. אנחנו מסתלקים מ־KORUS". הוא התחיל להכתיב מכתב חדש שרצה לשלוח.
ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא, קיבל את דבריו של טראמפּ ברצינות. ג'ארד בן ה-36 היה יועץ בכיר בבית הלבן, בעל שליטה עצמית מושלמת, כמעט אריסטוקרטית. הוא נשוי לבתו של טראמפּ, איוונקה מאז 2009. כיוון שהוא ישב ממש ליד הנשיא, התחיל ג'רד לרשום את מה שאמר טראמפּ, כמי שמקבל הכתבה.
"תגמור את המכתב הזה ותעביר אותו אלי לחתימה", ציווה עליו טראמפּ. ג'ארד עסק בהפיכת הכתבתו של הנשיא למכתב חדש כאשר שמע על כך פורטר. "תשלח לי את הטיוטה", אמר לו. "אם אנחנו הולכים לעשות את זה, אי אפשר לעשות את זה על מפית של בר. אנחנו צריכים לכתוב את זה באופן שלא יביך אותנו".
קושנר שלח אליו עותק של טיוטתו. היא לא הייתה שווה הרבה. פורטר וכהן הקלידו משהו, כדי להראות שהם עושים את מה שביקש הנשיא. טראמפּ ציפה לתגובה מיידית, והם לא ייכנסו אליו בידיים ריקות. הטיוטה הייתה חלק ממעשה הונאה.
בישיבה רשמית העלו המתנגדים לעזיבת KORUS כל מיני טיעונים – ארצות הברית מעולם לא הסתלקה מהסכם סחר חופשי בעבר, יש סוגיות משפטיות, סוגיות גיאופוליטיות, סוגיות חיוניות של ביטחון לאומי ושל מודיעין, המכתב עוד לא מוכן. הם הטביעו את הנשיא בעובדות ובהיגיון. "טוב, בואו נמשיך לעבוד על המכתב", אמר טראמפּ. "אני רוצה לראות את הטיוטה הבאה".
כהן ופורטר לא הכינו את הטיוטה הבאה, כך שלא היה מה להראות לנשיא. הנושא נעלם לפי שעה, נבלע בערפל קבלת ההחלטות הנשיאותיות. טראמפּ נעשה עסוק בעניינים אחרים.
טראמפ: "למה לשלם מיליארד דולר בשנה על הגנה מפני טילים?"
אבל סוגיית KORUS סירבה להיעלם. כהן שוחח עם שר ההגנה ג'יימס מאטיס, גנרל בחיל הנחתים בדימוס, שהיה אולי בעל הקול המשכנע ביותר בקבינט של טראמפּ ובסגל שלו. מאטיס, ותיק הקרבות, שירת כנחת במשך 40 שנה. גם הוא היה גבה קומה, 187 ס"מ, זקוף כתורן, ונראה תמיד כמי שנלאה מן העולם.
"אנחנו מתנדנדים על סף התהום," אמר כהן לשר. "יכול להיות שנצטרך קצת גיבוי הפעם". מאטיס השתדל עד כמה שאפשר להמעיט בביקורים בבית הלבן ולדבוק בעניינים צבאיים, אבל הוא עמד על הבהילות, ונכנס למשרד הסגלגל.
"כבוד הנשיא," אמר מאטיס. "קים ג'ונג און מהווה את הסכנה הישירה ביותר לביטחון הלאומי שלנו. אנחנו צריכים את דרום קוריאה בתור בעלת ברית. אולי זה נראה כאילו אין למסחר שום קשר לכל זה, אבל הוא עומד במרכז. הנכסים הצבאיים והמודיעיניים של ארצות הברית בדרום קוריאה הם עמוד השדרה של יכולתנו להתגונן מפני צפון קוריאה. אנא, אל תעזוב את ההסכם".
"למה ארה"ב צריכה לשלם מיליארד דולר בשנה על מערכת הגנה מפני טילים בדרום קוריאה?", שאל טראמפּ. הוא היה נרגז בגלל מערכת ההגנה הזאת, הקרויה THAAD, ואיים לשלוף אותה מדרום קוריאה ולהציב אותה בפורטלנד שבאורגון.
"אנחנו לא עושים את זה בשביל דרום קוריאה," אמר מטיס. "אנחנו עוזרים לדרום קוריאה מפני שזה עוזר לנו". הנשיא הסכים לחזור בו, אבל רק לפי שעה.
בוב קוסטה ואנוכי שמענו ב-2016 מפי המועמד טראמפּ כיצד הוא מגדיר את תפקידו של הנשיא:
"יותר מכל דבר אחר, זהו הביטחון של עמנו. זה מספר אחד, שתיים ושלוש. הצבא, כשהוא חזק, לא מרשה שיקרו דברים רעים לארץ שלנו מבחוץ. ואני בהחלט חושב שזה יהיה אצלי תמיד החלק מספר אחד של ההגדרה הזאת".
וודורד חתם את פתח הדבר במילים הבאות: "המציאות היא שבשנת 2017 הייתה ארצות הברית כבולה למילים ולמעשים של מנהיג סחוט מבחינה רגשית, תזזיתי ובלתי צפוי. אנשי הסגל שלו עשו יד אחת לסכל ביודעין את מה שנראו להם כדחפי הפזיזות המסוכנים ביותר של הנשיא. הייתה זו התמוטטות עצבים של סמכות השלטון במדינה האדירה בעולם".
הספר "פחד - טראמפ בבית הלבן" ייצא לאור בעברית בהוצאת "ידיעות ספרים". מאנגלית: עמנואל לוטם
לפנייה לכתב/ת 
