"אלמלא החילוף, אני הייתי במקום גולדין"
גל שוורץ היה אמור לעמוד לצד בניה שראל וליאל גדעוני ז"ל ביום שבו נהרגו במבצע צוק איתן. אבל את מקומו תפס חברו לפלוגה, הדר גולדין. בראיון משותף עם הוריו של הדר הוא חושף לראשונה מדוע החליט לדבר. הראיון המלא במוסף סוכות ב-ynet וב"ידיעות אחרונות"
יום שישי הראשון של אוגוסט 2018. שמש קופחת על אנדרטת חץ שחור בדרום, ליד קיבוץ מפלסים, הנוף הלא רחוק במיוחד הוא של עזה, סג'עייה. כל המקומות שבהם נערכו הקרבות. בדיוק הסתיימה ההפגנה שמארגנים כל שבוע הוריו של סגן הדר גולדין, לאה ושמחה, בהשתתפות האחים, החברים ואנשים שאכפת להם. "מסדר הדר", הם קוראים לזה.
גל שוורץ, חברו לצוות של סגן הדר גולדין, כבר בן 25, משתדל להגיע בכל שישי כשהוא יכול. כשהגיע לבית הנשיא והחזיר את אותות צוק איתן יחד עם כל חבריו לפלוגה, אמר: "אני פה בזכות גורל, כי גולדין היה יכול להיות פה ולא אני. זה פשוט התגלגל". כבר ארבע שנים שהסיפור הזה יושב עליו, מה היה קורה אילו. אילו הדר לא היה מבקש להיות קרוב לבניה, אילו זה לא היה קורה בקרב הזה. איך בפיתול אחר של הגורל, אלו היו יכולים להיות ההורים שלו שמפגינים מול עזה.
"אחרי חודש בעזה יצאנו לשטחי כינוס, שם אמרו לנו, 'תשמעו, יש בית שאנחנו יודעים עליו, עם מנהרה שצריך לפוצץ', ואז בניה אומר, 'שוורץ לך, אתה תהיה עם פונד, גולדין יהיה איתי'", הוא מתאר את אותו יום שישי, 1 באוגוסט 2014. "ואני התעצבנתי על הדר, אבל ממש. אמרתי לו, 'למה אתה מחליף איתי, אני רציתי להיות'. כל המבצע הייתי עם בניה ובדיוק לפני הכניסה לרפיח בניה עשה את החילוף. בשעות הבוקר, בזמן הפסקת האש, אנחנו מזהים שני אנשים, עומדים על מרפסת של בית שכן ומסתכלים עלינו. ואז בניה קיבל החלטה, שכבר עשינו כמה פעמים בעבר: להביא אותם ולראות מה קורה. הוא לוקח איתו את החפ"ק שלו: ליאל גדעוני, הדר ועוד שלושה חיילים. צפינו בהם מרחוק. מתחילים לשמוע יריות. אני ופונד עם הצוות הרפואי מתחילים לרוץ לכיוון היריות, צעקות בקשר, בלגן. סיטואציה שמעולם לא הייתי בה. כשהגענו לסככה, אני רואה את בניה על הרצפה. איך שאני מביא את בניה אני קולט שגם ליאל נהרג. זו סיטואציה דפוקה. בזמן הזה מתחילים לשאול איפה גולדין. את המנהרה שהייתה שם לא קלטנו ישר, היא הייתה חסומה בדברים. כשראינו אותה הבנו שיש פה אירוע גדול יותר, חטיפה. מפעילים נוהל חניבעל, הפצצות ופגזים, ואז פונד מחליט לרדת במנהרה ולנסות להחזיר אותו בכל מחיר".
כעת זוהי הפעם הראשונה שהוא מדבר על זה כשלידו יושבים שמחה גולדין, לאה והאח חמי. "לא חשבתי לספר להם", הוא משפיל מבטו, "כי זה לא תורם או עוזר לאף אחד. בשנה האחרונה, כשראיתי שלא קורה כלום עם החזרת הגופה, הבנתי שאני חייב לדבר, להעלות את המודעות, ולא חשוב איך. כי אני יודע שבמקרה ההפוך הדר היה חופר מנהרה לעזה ומביא אותי בעצמו".
"אנחנו לא לוחצים על החבר'ה שהיו שם, ולא מתחקרים אותם", מדגיש שמחה גולדין. "כשיש להם מה להגיד, הם באים, כשיש להם מה לכתוב, הם כותבים".
לפנייה לכתב/ת 
