ישראל מאותתת לחמאס: הסבלנות עומדת לפקוע, מבצע בעזה מתקרב
שום ממשלה אינה יכולה להשלים עם מצב שבו עשרות אלפי אזרחים לא יכולים לנהל שגרת חיים. קירוב הכוחות לגבול נועד לאפשר בלימת חדירה גדולה וכניסה מהירה לרצועה במצב של הסלמה. צריך למנוע משבר הומניטרי בעזה, אבל גם לעבור מהתכתשות בגדר ליצירתיות שכוללת סיכולים ממוקדים
תגבור הכוחות הנרחב של צה"ל בדרום, שעליו החליט המטכ"ל הבוקר (יום ה'), נועד לאותת לחמאס שסבלנותה של ישראל עומדת לפקוע לנוכח טרור הבלונים, ההתכתשויות הבלתי פוסקות על הגדר והחדירות החוזרות ונשנות לשטח המדינה. במסגרת ההיערכות הכוללת בדרום, צה"ל פורש גם סוללות כיפת ברזל.
מנהיג חמאס בעזה: "אני לא רוצה עוד מלחמות"
שום ממשלה אינה יכולה להשלים עם מצב כזה שבו עשרות אלפים מאזרחיה, תושבי עוטף עזה, אינם יכולים לנהל שגרת חיים וכלכלה, ואינה יכולה להרשות שאויב מר כמו חמאס יאמן ויכין מנטלית את אנשיו, גם במחיר חיי אחדים מהם, לפריצה גדולה לשטחה הריבוני של ישראל במטרה לחטוף בני ערובה ולשחזר את עסקת גלעד שליט.
המטרה השנייה של המטכ"ל כעת היא לקרב כוחות לשטחי ההיערכות כדי שאם תהיה הסלמה, כפי שנראה כעת, אפשר יהיה לבלום חדירה גדולה של חמאס לשטחינו ולהיכנס קרקעית לרצועה במהירות כדי לשתק את הרקטות והפצמ"רים המשודרגים שחמאס מתכוון לשגר לעבר יישובי עוטף עזה. היחידות הצה"ליות שאמורות להשתתף במבצע כזה כבר התאמנו על המתווה המבצעי, ויכולות לבצע אותו באופן מיידי אם הן יהיו קרובות מספיק לזירת הפעולה ברגע שיוחלט על כך.
חמאס אינו מעוניין במבצע כזה של צה"ל בשטח הרצועה. הנהגתו יודעת היטב שאם צה"ל ייכנס לרצועה - זה עלול להביא את הקץ על שלטון חמאס בעזה, וגם על שאיפותיו של הארגון המוסלמי-פונדמנטליסטי להשתלט גם על שטחי הפלסטינים ביהודה ושומרון ולרשת את הרשות הפלסטינית אחרי לכתו של אבו מאזן. לכן חמאס מתגרה בישראל, אך בונה על כך שגם לממשלת ישראל ולקברניטי מערכת הביטחון אין תיאבון גדול למבצע צבאי קרקעי ברצועה שבסופו לא נשיג דבר.
או שנצא כלעומת שבאנו, או שנצטרך להישאר שם למשך זמן ארוך עד שנמצא תחליף לשלטון חמאס. אבל התנהלות חמאס בעת האחרונה, למעשה ממרץ השנה, אינה מותירה לישראל ברירה אלא לשלוח את צה"ל למבצע נוסף ברצועה. השאלה כרגע, גם בקריה בתל אביב וגם בעזה, היא מה יכלול המבצע.
לכאורה אנחנו נמצאים כפסע ממבצע צבאי גדול של צה"ל ברצועה. התהליך המדיני שמצרים והאו"ם מובילים תקוע, אבו מאזן עומד בסרבנותו והבחירות הקרובות בישראל מגבירות את הלחץ על ראש הממשלה ועל הקבינט לעשות משהו כדי להפסיק את מלחמת ההתשה בין חמאס לבינינו.
סינוואר ידע לכוון לכלי תקשורת ישראלי
התחושה שמבצע כזה קרוב היא שהריצה כנראה את יחיא סינוואר לתת ריאיונות נדירים לתקשורת, ואפילו בידיעה שהוא עושה מעשה שראשי חמאס נמנעו ממנו בעבר - ריאיון שהוא יודע שיתפרסם בכלי תקשורת ישראלי, כלומר ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet.
בריאיון עם הכתבת האיטלקייה פרנצ'סקה בורי, סינוואר מציע למעשה עסקה ישירה לישראל שתתבצע, לפחות למראית עין, בתיווך שליח האו"ם והמודיעין המצרי. העסקה שסינוואר מציע היא למעשה שקט לתקופה ארוכה ליישובי עוטף עזה, ובתמורה צריכה ישראל להסכים למעבר נטול הגבלות כמעט של סחורות ואנשים מעזה לגדה המערבית בשני הכיוונים, להרחבת שטחי הדיג בים התיכון ולאספקת חשמל מוגברת.
בנוסף, על ישראל לאפשר לגורמים שונים בעולם הערבי, למשל קטאר, להעביר כסף לרצועה בלי תיווך של הרשות הפלסטינית, לאפשר לגורמים אירופיים לשפר את מצב הבריאות, התברואה והתשתיות בעזה בלי לעבור דרך הרשות הפלסטינית ולהכניס חומרי בניין לרצועה בכמויות גדולות כדי לשקם את הריסות המבצעים הקודמים ולתת תעסוקה לרצועה.
סינוואר גם רוצה שישראל תסייע לו, בתמורה לשקט שהוא יעניק לה, לקבל כספים שיחליפו את אספקת המזון והחינוך של אונר"א. את כל זאת יחיא סינוואר מציע לישראל תמורת הסכמה מצדו לשקט בגבול הרצועה, כנראה לכמה שנים. חשוב מאוד להבין מהריאיון מה מנהיג חמאס בעזה לא כולל בעסקת החבילה: הוא אינו מציע את הפסקת ההתעצמות הצבאית של חמאס ברקטות, במנהרות, ברחפנים ובקומנדו ימי. הוא גם אינו מתחייב להפסיק לאמן את אנשיו בהתקפות על יישובים ישראליים ובלחימה תת-קרקעית בתוך שטח הרצועה.
סינוואר גם אינו מוכן להחזיר לישראל את הגופות של הדר גולדין ואורון שאול ז"ל ואת האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. בתמורה להחזרת הגופות ושחרור האזרחים הוא דורש לשחרר עשרות אסירים פלסטינים, כמו בעסקת שליט. למעשה, הוויתור היחיד שסינוואר יהיה מוכן לו הוא שמספר המשוחררים הפלסטינים תמורת הגופות והאזרחים המעורערים בנפשם שהוא מחזיק בהם יהיה קטן מהמספר שהיה בעסקת שליט.
בכל שאר התחומים סינוואר לא מציע לנו דבר מלבד שקט. כמי שמנהיג ארגון סלפי קיצוני, הוא רואה בכל ויתור ממשי על יכולותיו הצבאיות כניעה לישראל. לכן הוא מציע לישראל עסקה שמבחינתנו היא כניעה ללא תמורה לתנאיו של חמאס, על אף שהארגון הוא זה שנמצא במצב החמור ביותר בתולדותיו מאז הקמתו על ידי שייח אחמד יאסין בתקופת האינתיפאדה הראשונה.
באותה תקופה ראיינתי את שייח יאסין בביתו בשכונת זייתון בעזה, והוא הבהיר לי אז בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהארגון לא יתפרק מנשקו ולא יפסיק להילחם עד שמדינת ישראל תחדל להתקיים. יחיא סינוואר ממשיך את הקו הזה על אף שהוא נמצא במצוקה כלכלית איומה, על אף שתושבי רצועת עזה סובלים סבל בל יתואר, על אף שהוא נמצא בבידוד בינלאומי קשה ועל אף שהוא אינו משיג אף אחת ממטרותיו. אם חמאס יוותר על ה"התנגדות" ("מוקאוומה"), הוא יאבד את סיבת קיומו.
כוחות גרילה ונטל כלכלי
המסקנה לכאורה שקברניטי מדיניות הביטחון של ישראל צריכים להסיק ממצב זה היא שצריך להיכנס לרצועה, למוטט את שלטון חמאס ולהחזיר את הרשות הפלסטינית או כל הסדר אחר שאפשר יהיה באמצעותו לנהל את חיי תושבי הרצועה.
אבל צריך באותה השעה לדעת גם שכל הסדר ברצועה וכל שלטון שיבוא רכוב על הטנקים והנגמ"שים של צה"ל לא יצלח, ובמוקדם או במאוחר נצטרך להתמודד עם כוחות גרילה בתוך הרצועה נגדנו, בנוסף על הנטל הכלכלי הכבד שייפול על שכמה של מדינת ישראל.
אבו מאזן גם אינו מסכים להיכנס לרצועה כמשת"פ ישראלי, כשם שאינו מוכן להקל על מצוקת תושבי רצועת עזה ובעיקר על המצוקה הכספית של חמאס כארגון. המצרים והאו"ם אינם מוכנים לעקוף את אבו מאזן, שיש לו לגיטימציה מכוח הסכמי אוסלו לייצג את העם הפלסטיני.
לכאורה, מדובר במבוי סתום שגם מבצע קרקעי ישראלי נרחב בעזה לא יפתור אותו. במצב כזה צריכה ישראל לברר לעצמה מהם האינטרסים שלה וכיצד להשיג אותם במינימום מחיר באבידות חיילינו, בתחושת אי הביטחון של תושבי עוטף עזה ובנטל כלכלי שייפול עלינו.
האינטרס הישראלי העיקרי הוא שקט ותחושת ביטחון לתושבי מערב הנגב ורצועת עזה, בלי בלוני תבערה, בלי התכתשויות יומיומיות על הגדר שפוגעות בנו מדינית ומועדות להסלמה ובלי חדירות לעבר הגדר. האינטרס השני של מדינת ישראל הוא לא להיכנס למבצע צבאי גדול בתוך שטח רצועת עזה שבסופו נחזור למצב הקיים.
אינטרס נוסף הוא למנוע אסון הומניטרי, וגם למנוע משבר הומניטרי מתמשך בקרב תושבי רצועת עזה. הניסיון מוכיח שהקהילה הבינלאומית תאשים אותנו אם תהיה קטסטרופה הומניטרית ואנשים ימותו ממחלות או חלילה מרעב בעזה. איש לא יזכור שהנשיא טראמפ הוא זה שהפסיק (בצדק!) את הסיוע לאונר"א, ומנע בכך מתושבי הרצועה שירותי בריאות וחינוך מינימליים.
איש גם לא יזכור שאבו מאזן הוא שגורם לכך שלתושבי הרצועה יש ארבע שעות חשמל ביום, ושמכוני טיהור הביוב שם לא יכולים לפעול כפי שצריך. גם את המים המזוהמים שהעזתים שותים אין מי שיטהר. המשבר ההומניטרי הזה הולך ומתקרב והוא יוטל לפתחנו, ולישראל יש אינטרס למנוע אותו.
בטווח הארוך לישראל יש אינטרס שחמאס לא ישתלט על הרחוב הפלסטיני בגדה המערבית ולא יגיע להישגים שיאפשרו לו לזכות בנקודות יוקרה פוליטיות ותודעתיות. בטווח העוד יותר רחוק, לישראל יש אינטרס חיוני שחמאס יהפוך מארגון צבאי שיש לו כוח פוליטי וצבאי משמעותי לארגון טרור קיקיוני שמבצע מדי פעם פיגועים, אבל אינו שולט בכמעט שני מיליון פלסטינים ואינו משתלט על הרחוב הפלסטיני בפרט.
פעילות צבאית מדודה
מה שישרת הכי טוב את ישראל בשעה הנוכחית הוא שילוב מתוחכם של מהלכים אזרחיים הומניטריים ופעילות צבאית מדודה ומכוונת היטב. בצעדים ההומניטריים ישראל צריכה לדאוג לעצמה ולמנוע משבר ברצועה, ולכן על הקבינט לצפצף על אבו מאזן ולאפשר הגעת סיוע מכל מקור אפשרי שיממן אספקת חשמל, וכן פרויקטים לטיהור ביוב ולטיוב המים.
כמו כן, ישראל צריכה להשפיע על המצרים להקל על מעבר העזתים במעבר רפיח. אין טעם למנות את כל הצעדים שישראל יכולה לנקוט, אבל עלינו לשכוח מהשאיפות הנשגבות להסדרה גדולה ברצועה כולל נמל ושדה תעופה, ולהתמקד אך ורק בהקלת המצוקה ההומניטרית של תושבי עזה. את זה אפשר וצריך לעשות בהסכמים ישירים עם חמאס באמצעות מצרים ושליח האו"ם, ואם יהיה צורך, גם בהסכמים ישירים עם חמאס עצמו.
את כל מה שיקל על מצוקת החיים והסבל של תושבי עזה צריך לעשות, אפילו אם יהיה צורך לוותר בשוליים על כמה מדרישות הביטחון של ישראל. במקביל, צריך לעבור מהתכתשות על הגדר לפעילות צבאית נקודתית ויצירתית נגד הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה, כולל סיכולים ממוקדים. אם כתוצאה מכך יהיו שיגורי רקטות לעבר שטח ישראל, צריך להגיב בצורה קשה באמצעות אש מהאוויר, מהים ומהיבשה.
העיקרון הוא שאנחנו נתיש את חמאס לאורך זמן ונגרום לו לכלות את כוחותיו ואת יכולותיו בהסתערויות חסרות ערך על הגדר, ובה בשעה נגיב בצורה חמורה על כל צורות הטרור שהוא מפעיל לתוך שטח ישראל, כולל כאמור סיכולים ממוקדים. אם חמאס ישבור את הכלים ויחליט להיכנס לעימות גדול עם ישראל, נפעל גם בתוך הרצועה, בצורה נחושה ומקיפה שתשאף להשמדת היכולות הצבאיות של הזרוע הצבאית של חמאס, אך בלי למוטט כליל את שלטונו הפוליטי.
מה שחשוב לא פחות לעשות - כדאי שחמאס יבין שזה מה שעתיד לקרות לו, יעצור בזמן ויגיע באמצעות המצרים להסדרה שתכלול גם הפסקת התעצמות צבאית, וגם החזרת הגופות והחטופים לישראל בעסקת חילופים הגיונית.
לפנייה לכתב/ת 
