הפורום החילוני צודק, אבל למה בשנאה?
נשיאת העמותה התייחסה כאן בזלזול ובבורות לשאיפה של חילונים להרחיב ולגוון את לימודי היהדות של ילדיהם. הנה כמה המלצות עבורה
(צילום: shutterstock)
חבל שנשיאת הפורום החילוני מיכל שליו-רייכר בחרה להתרכז בהשמצה במקום להמשיך בפעילות הברוכה של הפורום. אין לי דרך טובה יותר להתייחס למתקפתה הפרועה ומשולחת הרסן שלה על מאמרה של דנה סנדר-מולה, שביקשה להגביר את החינוך היהודי לילדיה החילונים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
שליו-רייכר קבעה שהחילוניות בעיניה של סנדר-מולה היא רק סטטיק, בן אל ודומיהם, אבל אני לפחות התרשמתי שהם לא מופיעים במאמר שלה כמופת לחילוניות אלא כדוגמה עכשווית לרדידות ונמיכות רוח. מנגד, גם "שמע ישראל" לא מוצג שם כפסגת היהדות אלא כביטוי מזוקק של השכלה יהודית אלמנטרית.
סנדר-מולה לא טענה שמערכת החינוך נקיה מהדתה. נהפוך הוא: היא מבקשת להמיר את התכנים הבנטיים-סמוטריצ'יים בתכנים של יהדות נאורה, מקבלת ומחבקת, זו החסרה כל כך בבתי הספר שלנו.
הטענה הנכונה כשלעצמה בדבר נוכחות בנות שרות לאומי בבתי הספר דווקא מדגישה את הצורך בהעמקת היכרות אמיתית עם היהדות הליברלית. כבוגר של מערכת החינוך הממלכתית החילונית למדתי הרבה תנ"ך, מעט גמרא, סידור וכו', והדבר לא פגם בחילוניותי. אני משער שלכך כיוונה דנה סנדר-מולה.
שליו-רייכר מתגוללת על ההשוואה המוזרה לדבריה שעושה סנדר-מולה עם מערכת החינוך היהודית-אמריקנית. על שום מה מוזרה? יש להתקנא בבוגרי בתי הספר היהודיים בארה"ב הגדלים באווירה פלורליסטית ופתוחה ולומדים שהציווי הראשון ביהדות הוא "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך", ושהמשימה היהודית החשובה ביותר היא "תיקון עולם" ולאו דווקא "ארץ ישראל לעם ישראל" וכדומה.
נשיאת הפורום החילוני, מתוך בורות הצועקת לשמים, אומרת שהאורתודוקסים הם מיעוט בקרב יהדות ארה"ב וגוזרת מכך במשתמע שהחינוך היהודי שם אינו משמעותי. נכון שהאורתודוקסים שם הם מיעוט, אבל בתי הספר הקונסרבטיביים והרפורמיים הם רבים וגם טובים, ואלה שולחים את בוגריהם למיטב אוניברסיטאות העלית בארה"ב ובישראל, וגם לצה"ל.
אפשר להתעמת עם דוגמאות נוספות ורבות מכתב הפלסתר של שליו-רייכר, אבל נסתפק באלה כדי להמחיש שלפנינו דוגמא לדמגוגיה זולה ושטחית.
מאישיות העומדת בראש הפורום החילוני ניתן לצפות למעט יותר הכלה והבנה של האופי הישראלי. הייתי ממליץ לה לבקר בבתי הכנסת השוויוניים, הרפורמיים והקונסרבטיביים ברחבי המדינה. הייתי ממליץ לה על ביקור במוזיאון בעין חרוד, שם תוכל ללמוד כיצד השתלבה האמנות היהודית מן הגולה באמנות הקיבוצית בראשית דרכה ויחד יצרו את האמנות הישראלית רבת הגוונים והשכבות שאותה אנו מכירים.
ברוך בינה
ישראל היא יצירה מופלאה של ליברליזם, פלורליזם, סוציאליזם, נאורות ויהדות. כל מרכיב בלט והוביל בהגיע שעתו וכעת, אויה, אולי הגיע זמנה של הפלה הדתית, הגזענות והאמונות התפלות, כמו זו מבית מדרשו של הרב לאו השולח עלמות לשבת לפתחיהן של חביות יין כדי שניתן יהיה לבדוק אם בתלות הן ואם לאו, רחמנא לצלן.
יש להילחם במגמות נפסדות אלה. אך לא על ידי שנאה אלא על ידי ביקורת והפניה לדרכים טובות יותר. אם חוששת הגב' שליו–רייכר (ובצדק) לגורל החינוך בישראל, אמליץ לה בחום על זרמי החינוך הליברליים, ובהם בראש ובראשונה "מיתרים" מיסודו של הרב מיכאל מלכיאור או תל"י (תגבור לימודי יהדות).
לא בשנאה נבנה ארץ. אני ממליץ לפורום החילוני ולעומדת בראשו שלא ישללו אוטומטית את הרצון הכן והאוהב של הרוב החילוני הדומם והתורם להתמודד עם המוצא היהודי של ארצנו ולאמץ אותו.
- ברוך בינה היה שגריר ישראל בדנמרק, כיהן במגוון תפקידים בארה"ב ומול הזירה האמריקנית, כולל סגן המנהל הכללי של משרד החוץ האחראי על צפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות ב"מתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ברוך בינה
מומלצים
