המתווה שימנע מדינה דו לאומית
אתמול פרסם המכון למחקרי ביטחון לאומי מסמך שמטרתו להביא תוכנית לחסימת המדינה הדו-לאומית שמקדמת הממשלה. אלא שבמכון מנסים להעלות את ישראל על מסלול של הפתרון הראוי לשיטתם - היפרדות מקסימלית מן הפלסטינים. לא פלא שבנט קטל, לפיד מצא בו חורים ורק לבני אהבה אותו כמות שהוא. פרשנות
ה"מתווה האסטרטגי לזירה הישראלית–פלסטינית" שפרסם אתמול (יום ב') המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת ת"א נועד לחסום את המדינה הדו-לאומית שמקדמת ממשלת הימין הנוכחית. לכאורה, השמאל מאשים את הממשלה הנוכחית בחוסר מעש, אבל זה רק למראית עין, טוענים במובלע חוקרי המכון.
למעשה, הממשלה מקדמת בצורה אקטיבית, באמצעות חוסר מעש, הקמת מדינה דו-לאומית פלסטינית-יהודית בשטחי הגדה המערבית. לכן, יהיה מי שיראה במתווה שהוצג אתמול מזימה של השמאל הישראלי, אבל אין זה נכון: חוקרי המכון והעומדים בראשו, האלוף במיל' עמוס ידלין ותא"ל במיל' אודי דקל, מנסים להעלות את מדינת ישראל על מסלול של פתרון שהוא ראוי לשיטתם - היפרדות מקסימלית מן הפלסטינים.
בין אם המצב הסופי יהיה שתי מדינות לשני עמים או שלוש מדינות לשני עמים (כולל עזה), חוקרי המכון - יוצאי צה"ל וקהילת המודיעין - סבורים שמדינה דו-לאומית תהיה סופה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה וצודקת.
עם זאת, חוקרי המכון מכירים בעובדה שבמצב ההנהגה הנוכחית, משני הצדדים, והיחלשות מעמדה של ארה"ב באזור בכלל - עוד מימי הנשיא אובמה ובעיקר כעת בימיו של טראמפ - אין סיכוי להגיע להסכמה כלשהי בין ההנהגה הפלסטינית להנהגה הישראלית. לכן, הם מציעים מהלך חד-צדדי שבו ישראל תיקח את גורלה בידיה, תיזום ותבצע מיד כל מה שנמצא בקונצנזוס בציבור הישראלי או בקרב הרוב המכריע שלו.
לא לחינם ספגה התוכנית עוד אמש ביקורת קשה מצד השר בנט וגם מצד לפיד, שטוען לייצוג המרכז הישראלי. ציפי לבני, נציגת השמאל, הייתה אמנם מסויגת, אבל בירכה על התוכנית. אלא שהטענה של בנט ושל לפיד הייתה מוצדקת – הפעמיים הקודמות שבהן ישראל נסוגה חד-צדדית משטחים שהוחזקו בידי צה"ל לא הביאו ביטחון מוחלט, ואפילו לא יחסי במקרה של ההתנתקות מעזה; גם לבנון הפכה לקן צרעות מאז נסוג צה"ל - אבל זו בדיוק הסיבה שבגללה התוכנית שמציע ה-INSS היא למעשה "התנתקות לייט" מחלק מהשטחים ביהודה ושומרון, והעיקר - השארת השליטה הביטחונית המוחלטת של ישראל ממערב לירדן ועד לים התיכון.
המתווה שהוצג אתמול מציע להשאיר את גושי היישובים הגדולים בידי ישראל ולייבש את ההתנחלויות המבודדות, לא באמצעות פינוין - אלא באמצעות הקפאת הרחבתן והתקציבים המוזרמים אליהן. זהו, למעשה, מתווה להסדר ביניים ביהודה ושומרון שמתבסס על מה שיש לגביו קונצנזוס בישראל, בהיעדר פרטנר פלסטיני, גיבוי אמריקני ולגיטימציה ערבית.
המתווה הזה מיועד, למעשה, לממשלה הבאה שתקום בישראל, מכיוון שעם הממשלה הנוכחית ועם אבו מאזן כנשיא הרשות הפלסטינית, למתווה הזה, כמו הרבה מסמכים אחרים שגובשו בישראל, בוושינגטון ובמקומות אחרים, אין סיכוי להתממש. מגרעתו העיקרית של המתווה היא היעדר פרטנר בצד הפלסטיני ובצד הבינלאומי. ציפי לבני היטיבה לתאר את המצב הזה כשאמרה שהסעודים לא יהיו מוכנים לחלץ עבורנו את הערמונים מן האש, ואת הבית הלבן אין מי שסופר כעת ברחוב הפלסטיני.
המתווה לא מתייחס למעמד ירושלים או לסוגיית הקשר בין עזה לגדה
השגיאה העיקרית שנעשתה בהתנתקות מעזה ב-2005 הייתה שאריק שרון ביצע אותה בלי להגיע להסכם מחייב עם הפלסטינים ועם הזירה הבינלאומית והערבית, שהיו מעניקים לגיטימציה לעובדה שישראל כבר לא שולטת בעזה. המתווה של המכון למחקרי ביטחון, למשל, מציע תוכנית כלכלית שאפתנית מאוד שתשפר באופן דרמטי את המצב הכלכלי של הפלסטינים ביהודה ושומרון.
הוא גם מציע העברה של שטחי B ו-C לידי הפלסטינים, כדי לאפשר להם חופש תנועה בכל רחבי הגדה בלי להיתקל במחסום ישראלי - וגם כדי להקים מפעלים כלכליים ודברים נוספים, אבל את כל זה אי אפשר לבצע חד-צדדית בלי להגיע לפחות להסכם חתום, אפילו לזמן מוגבל, עם הפלסטינים ועם הגורמים הבינלאומיים והאזוריים שצריכים לתמוך במהלך כזה. לכן, בנקודה זו, המתווה הוא ממש לא מעשי. אין סיכוי להשיג הסדר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בין אם מדובר בהסכמי ביניים ובין אם מדובר בהסכם כולל וסופי, בלי הפלסטינים ובלי תמיכת המעצמות.
המתווה שהוצג אתמול מנסה לעקוף את הנקודה הזאת אבל לא מצליח וזו, כאמור, מגרעתו העיקרית. מגרעת נוספת היא שההסכם אינו מציע שום מהלך ביחס למעמדה של ירושלים וביחס לקשר בין עזה לגדה, ובכלל לטיפול במורסה העזתית, ואלה חסרונות - על אף שמתכנני המתווה אומרים במפורש שאת הנושאים האלה הם משאירים למשא ומתן על הסכם סופי שייחתם אי פעם בעתיד על הפרדה מדינית בין ישראל לפלסטינים.
ההסכם מבקש למעשה "לנעול" את מדינת ישראל על כיוון אחד - פתרון שתי המדינות - והוא מנסה לעשות זאת בצורה חד-צדדית, תוך תיקון עיוות אחד, והוא עמידה על כך שהביטחון בכל השטח יישאר גם אחרי יישום המתווה בידי ישראל. לא פלא שהשר בנט קטל את המתווה, לפיד מצא בו חורים גדולים אך לבסוף הסכים למתווה, ורק לבני פחות או יותר אהבה אותו כמו שהוא.
לפנייה לכתב/ת 
