שב"כ לא אמור להתעניין בדעה פוליטית
שרשרת מקרים הולידה ביקורת ציבורית על מדיניות התשאול בנתב"ג. האתגר של שב"כ הוא לבצע את משימתו תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר בזכויות הפרט
פיטר ביינרט. המקרה שהצית את הביקורת
שורת מקרים שהתרחשו לאחרונה, שהבולט בהם היה עיכובו בנתב"ג של העיתונאי היהודי-אמריקני פיטר ביינרט לצורך תחקור על ידי גורמי שב"כ, העלתה לדיון ציבורי את מדיניות הארגון בנושא זה. כבר בתחילת המילניום הטילה הממשלה על שב"כ את האחריות לאיסוף המידע המודיעיני ההתרעתי בנוגע לכל פעילות בתחום הסדר הציבורי, המבוצעת על ידי קבוצה או בודד על רקע לאומני. זמן קצר לאחר מכן נחקק חוק השב"כ, מכוחו הופקד הארגון על שמירת ביטחון המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, ריגול וחתרנות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בפסק דין עקרוני מ-2017 קבע בג"ץ שלצורך מימוש תפקידו האמור רשאי שב"כ, מכוח סמכותו לקבל מידע ולאסוף אותו, לקיים שיחות תחקור עם אנשים שלגביהם קיים מידע המצביע על חשד למעורבות בפעילות חתרנית. לעניין זה אישר בית המשפט הגדרה רחבה של מונח החתרנות שהוצגה בפניו, ואף קבע כללים מנחים לעניין אופן ביצוע התחקור.
לאחרונה פרסם שב"כ התייחסות פומבית שבמסגרתה תיאר את תפיסת תפקידו בכל הנוגע לתחקורם של אנשים מסוימים המבקשים להיכנס לישראל. במסגרת המסמך הבדילו גורמי שב"כ - תוך הבאת דוגמאות ונתונים - בין תחקורים שנועדו למניעת פעילות ריגול, פעילות טרור או פעילות אלימה בזיקה לגורמי טרור (רובם המוחלט של המקרים), לבין תחקורים בתחום החתרנות (מיעוטם הזניח של המקרים).
לגבי האחרונים הודגש כי שב"כ לא עוסק בתחום הדה-לגיטימציה או תנועת החרם נגד ישראל (BDS), וכי הוא פועל במקרים המתאימים, בלא הבחנה בין שמאל וימין, תוך הקפדה מלאה על הכללים שקבע בג"ץ וללא כל מעורבות של הדרג המדיני בנושא זה.
התייחסות זו של שב"כ זכתה לגיבוי מלא מטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שלא מצא פסול ב"תחקורים שאינם מבקשים למנוע פעולות מחאה, אלא למנוע פעילות בלתי חוקית ואלימה המבוצעת ממניעים לאומניים או בזיקה לגורמי טרור, וזאת בהתאם למידע הביטחוני שמבסס זאת".
למרות זאת, נמתחה ביקורת ציבורית נוקבת למדי על השב"כ. על מה, אם כן, יצא הקצף? המבקרים טענו בעיקר שנעשה בשב"כ שימוש ככלי שרת לקידום מטרות פוליטיות, באמצעות הרחבה לא ראויה של גבולות החתרנות, וכן באמצעות חיבור לא ראוי בין חתרנות לבין טרור. אחרים טענו כי שב"כ בחר "לתייג" חלק מפעילי השמאל שתחקר כפעילי טרור, על מנת להצדיק נקיטת מהלך זה מולם.
זו הצגה שגויה של הדברים. על פי המצב המשפטי הקיים בישראל, תפקיד השב"כ לבדוק עניינו של אדם החפץ להיכנס לישראל, גם אם קיים בידו מידע מבוסס המצביע "רק" על כוונתו להיות מעורב בפעילות בלתי חוקית ואלימה על רקע לאומני או בפעילות חתרנית. כוונה מוכחת ליטול חלק בפעילות הפרת סדר אלימה ודאי אינה מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, אך יש בה כדי לפגוע בביטחון, והשב"כ מופקד גם על סיכולה. על פי המדיניות המוצהרת על ידו, נמנע שב"כ מיצירת ערבוב בין התחומים, ופועל בכל מקרה על פי מהות המידע המודיעיני הקיים בידו ותוך שימוש בכלים המתאימים והמותרים על פי חוק ביחס לאותו סוג מקרים.
השב"כ לא אמור לעסוק בפעילות המצויה במתחם של פעילות מחאה פוליטית לגיטימית, לרבות השתתפות בלתי-אלימה בהפגנות, אפילו היא כוללת ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה. זהו טבעה של דמוקרטיה, שאמורה להכיל ביקורת כזו, והיא נמדדת ביכולתה לעשות כן. דין אחד צריך לחול לעניין זה על כל אדם, בלא קשר להשקפתו הפוליטית (שכלל אינה מעניינו של השב"כ), להשתייכותו הלאומית או לאמונתו הדתית.
האתגר המקצועי של השב"כ, באותם מקרים שבהם הוא מעורב, הינו לבצע אפיון מדויק של האדם (שעשוי להיות מעורב, למשל, הן בפעילות טרור והן בפעילות חתרנית), תוך בדיקה זהירה ומוקפדת של מכלול המידע המצוי על אודותיו. הוא נדרש להפעיל בעניינו את סל הכלים הרלוונטי שמתיר החוק באופן מידתי, תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר בזכויות הפרט, אך גם תוך מילוי באמונה של משימתו הבסיסית לשמירה על הביטחון.
גורמי השב"כ עצמם אישרו כי בעניינו של פיטר ביינרט, שנזכר בפתח הדברים, נפלה טעות בהפעלת שיקול הדעת של הגורמים בשטח. לעניין זה יצוין כי התרחשותן של תקלות נקודתיות כאלה או אחרות מחייבת אכן הפקת לקחים וחידוד נהלים, אך אין להסיק ממנה כישלון של המדיניות הכוללת.
- ד"ר עו"ד משה בכר, לשעבר המבקר הפנימי של שב"כ, הוא עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור (ICT) בהרצליה. הוא מנהל המחלקה הביטחונית במשרד עו"ד גדעון פישר ושות'
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד משה בכר
מומלצים
