שתף קטע נבחר

איילת שקד, יהדות ארה"ב ציונית לא פחות ממך

רוב הציבור היהודי-אמריקני מן הסתם לא מתחבר לדעה החיובית של השרה על כיבוש, התנחלויות ופגיעה בדמוקרטיה. זה מספיק לה לקבוע שהם לא ציונים

 

איילת שקד באולפן ynet (צילום: ירון ברנר)
שרת המשפטים איילת שקד(צילום: ירון ברנר)

"לא ניתן להתעלם מהתהליך העובר על המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, שהופכת פחות ופחות ציונית", אמרה שרת המשפטים איילת שקד בראיון ליונית לוי בכתב העת האמריקאי THE ATLANTIC. במשפט אחד היא נתנה ביטוי לבעיה הקשה ביותר של מנהיגי הימין הישראלי, שעיקרה ניכוס הציונות ושלילת כל מי שהציונות שלו שונה משלהם.

 

 

הציונות בבסיסה היא התמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי. המפלגה הדמוקרטית - שרובם המכריע של יהודי ארה"ב תומכים בה - הובילה ומובילה את התמיכה האמריקנית בזכותו של העם היהודי לבית לאומי. היא החלה עם הנשיא הארי טרומן, שהיה הראשון להביע תמיכה בהכרזה של דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, דקות ספורות לאחר האירוע בבית דיזנגוף בתל אביב, פעולה שהייתה לה משמעות גדולה בביסוס מעמדה של המדינה החדשה.

 

גם הציבור היהודי ליברלי בארה"ב מעורב בנעשה בארץ ותורם למטרות ישראליות. אבל השרה שקד החליטה להפקיע את הציונות לצרכיה ולהפכה לתמיכה בכיבוש, בהתנחלויות ובחקיקה בעלת מאפיינים לא דמוקרטיים. כשזאת הציונות, קל להאשים גם את גדולי הציונים שהם מתרחקים ממנה.

 

 

בעבור שקד, עצם ההתנגדות לתוכנית הסיפוח שלה ושל נפתלי בנט היא לא ציונית, אף שמקור ההתנגדות – בארץ ובחו"ל - הוא רצון לשמר את המפעל הציוני ואת הציונות כפי שהם רואים אותה. זאת שמאמינה בצורך של מדינת ישראל להתקיים לצד מדינה פלסטינית, שמאמינה שלא ייתכן בית יהודי במדינת ישראל ללא מערכת חקיקה שוויונית, שמתנגדת לסיפוח תושבים ללא מתן זכויות. זו הציונות של רוב הציבור היהודי-אמריקני וגם של חלקים גדולים מאוד של הציבור הישראלי. אבל לשרה שקד אין בעיה לקבוע שמי שלא מסוגל להסכים לרעיון הדורסני והמפלה שלה הוא פחות ציוני.

 

בעוד ממשלות ישראל לדורותיהן השכילו לחבק גם את מי שהיו חלוקים עם מדיניותן, ממשלת נתניהו הנוכחית עושה כל שביכולתה בכדי להרחיק ממנה ציבורים שלמים. במקום לקבל מחלוקת, היא מדירה את החולקים עליה, כולל הציבור היהודי-ליברלי בארה"ב, שהקריאות כנגדו כבר לא מוצנעות, אלא נאמרות בגלוי על ידי בכירי השרים בממשלה.

 

היחס המדיר הזה כלפי יהדות ארה"ב הוא חלק מתפיסה כוללת שעיקרה השתקת ביקורת ורצון לייצר "קולקטיביות רעיונית" סביב אידיאולוגיית הימין. בראיון עם יונית לוי התגאתה השרה שקד במינויים שעשתה של שופטים "שמרנים": "אני סבורה שהימין הישראלי, ובוודאי הימין הציוני-דתי והמחנה השמרני, לא יכולים עוד לבכות על ייצוג חסר בבתי המשפט". בכך הודתה שהיא פועלת למנות שופטים המשתייכים למחנה הפוליטי שלה, אמירה שמעולם לא נאמרה על ידי איש מקודמיה.

 

ואכן, גם בתי המשפט הולכים בתלם ששקד מכתיבה. ראינו זאת בהחלטת בית המשפט השלום בירושלים לחייב במתן פיצויים שתי פעילות מניו זילנד שקראו לזמרת לורד שלא להופיע בישראל, כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לאשר את מניעת כניסתה לישראל של הסטודנטית לארה אל-קאסם, לא על בסיס היותה פעילת חרם (היא כבר לא), אלא על בסיס החשש שהיא "עלולה" לקרוא לחרם.

 

שקד מכריזה על דמותם של השופטים הרצויים בעיניה ושופטים רבים נוספים מיישרים קו עם רוח המפקדת.

 

המונח "קולקטיביות רעיונית", נטוע עמוק דווקא בשמאל, בקיבוץ הארצי שראשיו ביקשו לקדם אחדות רעיונית של כל חבריו בכל תחומי החיים. הקולקטיביות הרעיונית בקיבוצים לא שרדה, אבל היום קמים מימין מי שמבקשים להחזירה, והפעם ביחס למדינת ישראל ולציונות. מבקשים להכתיב לאזרחי ישראל ולתומכיה ציונות מסוג מאוד מסוים, ולהפוך כל ניסיון לערער על כך ללא לגיטימי ולעיתים אף פלילי.

 

  • יעל פתיר היא מנהלת J Street ישראל

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים