מעכבים החלטות, מדברים לא יפה: התלונות העיקריות על השופטים
רגע לפני שהוא פורש, נציב התלונות על השופטים אליעזר ריבלין מפרט בדו“ח מקיף מה צריך לעשות כדי שיהיו פחות תלונות
בתקופת כהונתו של ריבלין הפכו המלצות הנציב, ובעיקר הערותיו על שופטים שתלונות נגדם נמצאו מוצדקות, לפקטור משמעותי בדיוני הוועדה לבחירת שופטים שדנה בקידומם. בעניין אחד כשל ריבלין, כשלא הצליח לשכנע את שרת המשפטים איילת שקד ואת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות לאפשר לנציבות לפרסם את שמות השופטים שהתלונות עליהם נמצאו מוצדקות.
רגע לפני פרישתו הגיש ריבלין לראשי מערכת המשפט דו"ח מקיף המסכם את פעולת נציבות התלונות על השופטים ב-15 השנים הראשונות מאז הקמתה (2004-2016). הדו"ח, שערכה ד"ר אתי ליברמן - מומחית לשיטות מחקר והערכה, מבקש לאפשר מבט רוחבי על המגמות המשתקפות מהתלונות ומההחלטות הניתנות בהן.
לדברי הנציב ריבלין, "הטיפול בתלונות הפרטניות מצביע לעיתים על כשלים מערכתיים החורגים מתחום אחריותם של שופטים יחידים, ומידע על כך מועבר בזמן אמת לרשות השופטת ולשרת המשפטים". אולם לדבריו, "הצורך בהסקת מסקנות מושכלות מהתלונות ובירורן מחייב, לדעתי, חיתוך מקצועי של התלונות שנתקבלו לאורך שנים ושל ההחלטות שניתנו בהן".
בשנים האחרונות פועלת בנציבות יחידת הערכה, מעקב ובקרה שתפקידה לבחון את המגמות המאפיינות את התנהלות השופטים, כפי שהיא משתקפת מהתלונות, ולפלח את התלונות על פי מדדים שונים כמו התפלגות התלונות בין הערכאות השונות, ההתפלגות בין ערי השדה לבין ערי המטרופולין, התפלגות על פי הוותק של השופטים ועוד.
מהנתונים שבדו“ח עולה כי מאז הוקמה הנציבות הוגשו אליה כ-10,000 תלונות על שופטים, ו-10% מהן נמצאו מוצדקות. המדגם שהיווה בסיס לדו“ח כולל 2,050 תלונות שהוגשו על 185 שופטים, מתוכם 182 שעדיין מכהנים ושלושה שכבר פרשו. על כל אחד מהשופטים במדגם הוגשו חמש תלונות.
הממצא העיקרי שעולה מהדו“ח הוא שמערכת המשפט בישראל הפכה לשם נרדף לסחבת - ולא בכדי, כשעיקר התלונות עוסק בהתמשכות הליכים ועיכובים במתן פסקי דין.
הנה כמה מהמגמות שעליהן מצביע דו“ח הנציבות:
* אחוז גבוה יחסית של התלונות המוצדקות שהוגשו בין השנים 2004-2016 נוגע לשופטים בבתי הדין לענייני משפחה, בבתי הדין לעבודה ובבתי משפט השלום.
* במהלך השנים ניכרת מגמת ירידה בשיעור התלונות המוצדקות בכלל, ובשיעור התלונות המוצדקות על התמשכות ההליכים ועיכוב בפסקי דין, בפרט. בין התלונות שנמצאו מוצדקות, לצד תלונות על סחבת, יש גם שיעור קטן של תלונות על התנהגלות לקויה של שופטים ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (למשל האיסור להימצא בניגוד עניינים והחובה לשמוע את כל הצדדים טרם מתן החלטה).
* בירור התלונות מעלה כי במערכת המשפט מכהנים כיום שופטים בעיתיים, כאלה שהוגשו נגדם יותר מחמש תלונות, ובמשך השנים נרשמה מגמת עלייה בשיעור התלונות המוצדקות נגדם.
לצד המגמות מצרפת הנציבות לדו“ח גם שורה של המלצות:
* לקיים ימי עיון לשופטים שבהם יוצגו ויידונו סוגיות אתיות מרכזיות בהחלטות הנציב. במסגרת ימי העיון האלה ממליץ ריבלין להקדיש תשומת לב מיוחדת להתבטאויות בלתי ראויות של שופטים באולם הדיונים, לשימוש במילים או בביטויים פוגעניים, להרמת קול שלא לצורך, להפעלת לחץ מופרז לפשרה ולהתבטאות בלתי ראויה בפסק דין או בהחלטה.
* לאתר שופטים בעיתיים ולהוציא אותם מהמערכת. "ניתן להניח שהתלונות שנמצאו מוצדקות עשויות לשמש משוב על איכותו של תהליך מיון המועמדים לשפיטה“, כותב ריבלין. ”לפיכך מוצע לבחון אם קיים קשר בין ההערכה שניתנה בוועדת המיון של המועמדים לשפיטה לבין מספר התלונות שהתקבלו על השופטים לאחר שמונו.
”חשוב לאפיין את נושאי התלונות שהוגשו לנציבות ואת התפלגות ההחלטות בתלונות אלה ככל שהתלונות מתייחסות לאותם מועמדים שהתמנו לשפיטה. בחינת הזיקה בין התלונות המוגשות על שופטים לבין ההערכה שקיבלו בקורס המיון עשויה לתרום לשיפורו של תהליך מיון המועמדים לשפיטה, וייעול תהליך זה עשוי להביא לשיפור איכות השירות של בתי המשפט לציבור המתדיינים, שהיא מטרת העל של הקמת הנציבות".
בהקשר זה, כותב ריבלין עוד כי "קיימת תועלת של ממש בבחינת הקשר שבין ההיזון החוזר המשתקף בתלונות המוצדקות אודות התנהגותם של השופטים, לבין ציוני ההערכה שקיבלו השופטים בקורסים בהם השתתפו בהיותם מועמדים לשיפוט, בהשוואה גם לאלה שמונו בלא שהשתתפו בקורסי הערכה או לאחר שנכשלו בהם. בחינה כזו מצריכה שיתוף פעולה מצד הנהלת בתי המשפט".