צמיגים לפני הפינוי: "לא מוכנים להעתיק את כל הכפר"
הפעילים והתושבים בחאן אל-אחמר מרגישים קצת יותר נינוחים בעקבות החלטת הקבינט לדחות את הפינוי, אבל ערימות הצמיגים עדיין מוכנים לרגע האמת. "נהיה מוכנים לזוז אפילו 400 מטרים מהכביש, אבל לא להעתיק את כל הכפר", אמר אחד התושבים
התמונה שהתגלתה אתמול (א') בכניסה לחאן אל-אחמר שיקפה נאמנה את הלך הרוח ששרר במקום. מצד אחד, תושבי הכפר יושבים עם נרגילות ומעשנים בניחותא שלא אפיינה אותם בשבועות האחרונים, ומצד שני ערימות ענק של צמיגים שהוכנו להתנגדות ביום הפינוי.
"אני לא מבסוט", קבע תושב הכפר אחמד אבו דהוק, שישב בכניסה לאוהל המחאה המרכזי. "ההחלטה נדחתה רק לזמן קצר וזה לא גורם לי להירגע".
ההחלטה שעליה הוא מדבר היא אישור הקבינט לדחות את פינוי הכפר הלא חוקי כדי למצות את המשא ומתן מול התושבים בנוגע לאפשרות להעתיק את הבתים לאדמות הכפר הפלסטיני ענתא שנמצא במרחק של 600 מטרים ממקומם הנוכחי.
"האדמה שאנחנו יושבים עליה שייכת לענתא, אז למה לזוז 600 מטרים?", אמר אבו דהוק. "אנחנו כן מוכנים לדון ולנהל משא ומתן, גם הסכמנו להזיז את החלק שנמצא עד למרחק של 300 מטרים מהכביש, אבל אנחנו לא נהיה מוכנים להעתיק את כל הכפר".
הרשות הפלסטינית דואגת שנציגיה ישהו בכפר כל העת, וכמעט מדי ערב מגיע למקום השר הפלסטיני האחראי על המאבק בגדר ובהתנחלויות, וליד עסאף. כשהגענו למקום, היה קאסם עווד במשמרת.
עווד, תושב רמאללה ופעיל בוועדה נגד הגדר וההתנחלויות, הודה שבבוקר נשמעה בחאן אנחת רווחה, אבל לדבריו המאבק לא נגמר. "ההחלטה הישראלית לדחות את הפינוי נבעה מהלחץ של הקהילה הבינלאומית שטענה כי פינוי יהיה פשע מלחמה. אנחנו אומרים לישראל דבר אחד - תהיי מחויבת לחוק הבינלאומי. זהו".
"הסיבה שישראל מסכימה לרעיון הזה של ההעתקה מחדש הוא כדי שהבדואים כאן ייצאו משטח E1", הוסיף.
בתוך אוהל המחאה יושב המוכתאר של חאן אל-אחמר עם מפה של האזור. הוא שוחח בטלפון, רכן על המפה הגדולה ונראה טרוד בניסיון להבין את הצעת הפשרה המסתמנת. "אנחנו לא רוצים לעבור למרחק של 600 מטרים, אין לנו בעיה להתגמש ולהתרחק 100-200 מטרים מהכביש, יודע מה? גם 400 מטרים, אבל בתנאי שזה יישאר בשטח האדמה של חאן אל-אחמר ולא במקום אחר", הוסיף אבו דהוק.
הערב החל לרדת וילדי חאן אל-אחמר הכניסו בזריזות ובמיומנות את עדר הצאן למכלאות. "תסתכל עליהם – אנחנו בדואים". אמר אבו דהוק. "לא רוצים בתי אבן או מבני קבע כמו שהוצע לנו ליד אבו דיס. אנחנו רק רוצים לחיות כמו שחיינו מהיום שנולדנו – ככה. אנחנו יודעים שבישראל יש מי שבעדנו ומי שנגדנו. אנחנו רק לא יודעים מי יהיה זה שיקבל את ההחלטה – זה שבעדנו או זה שנגדנו".
לפנייה לכתב/ת 
