פרשת אל-קאסם: פוסט ציונות בביהמ"ש העליון

כמו במקרה עזמי בשארה לפני עשור וחצי, השופטים מתעלמים מכוונת המחוקק ומעניקים - בשם ליברליזם רדיקלי - פריבילגיות למי שנאבק בישראל

פרופ' דניאל פרידמןפורסם: 22.10.18 , 11:36

לארה אל קאסם באוניברסיטה העברית (צילום: אלכס קולומויסקי)

לארה אל קאסם (צילום: אלכס קולומויסקי)

פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינה של לארה אל-קאסם מחזיר אותנו לתקופות הלא מרנינות של פסיקה בעלת אופי פוסט-ציוני שצצה מידי פעם במהלך המהפכה המשפטית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לפוסט-ציונות יש כמה היבטים. אחד מהם הוא יחס מעודד ותומך במי שנאבק במדינת ישראל. דוגמה בולטת מהווה פסק הדין שעסק בעניינם של עזמי בשארה ותנועת בל"ד, שביקשו להתמודד בבחירות לכנסת ב-2003. הנושא נידון בפני 11 שופטים, שהחליטו ברוב של שבעה (בהם אהרן ברק ודורית ביניש) כנגד ארבעה (בהם שלמה לוין ויעקב טירקל), לאפשר לבשארה ולמפלגתו להתמודד בבחירות.

סעיף 7א ל"חוק יסוד: הכנסת" שולל השתתפות בבחירות מרשימה ומאדם, בין השאר אם משתמעת ממטרותיהם או ממעשיהם שלילה של קיום מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או תמיכה במאבק מזוין נגדה של מדינת אויב או של ארגון טרור.

קשה להבין איך דעת הרוב התיישבה עם סעיף זה. הנשיא ברק אמנם ציין בדעת הרוב ש"המעשים המיוחסים לח"כ בשארה לעניין שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולעניין תמיכה במאבק מזוין נגדה מונחים במרכז מטרותיו ופעולותיו", אך בהמשך קבע שאין די בחומר שבפניו כדי להביא לפסילת המועמדות.

ואילו המשנה לנשיא לוין, שנותר במיעוט, קבע: "נראה כי פסילתם של ח"כ בשארה ובל"ד... מתחייבת גם בשל תמיכתם במאבק מזויין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל... יש להזכיר... גם את נאומו של ח"כ בשארה ביוני 2001 בעיר קרדתה שבסוריה, באירוע שבו נכחו מנהיגים ואישים ערבים, ובהם מזכ"ל החיזבאללה וסגן נשיא איראן, שבו קרא ח"כ בשארה לקדם את דרך המאבק המזוין ('ההתנגדות') לישראל. האם אין בהופעה פומבית זו...כשהיא לעצמה...כדי לשמש תמיכה במדינת אויב או בארגון טרור?".

ההמשך לגבי עזמי בשארה ידוע היטב.

מכאן לפסק הדין בעניינה של אל-קאסם. אין כמובן שום דמיון בין מעשיה לבין אלה של בשארה, אבל יש דמיון רב בגישה של שני פסקי הדין, הנמצאים על הגבול הפוסט-ציוני, מרוקנים מתוכן חקיקה סבירה של הכנסת, ומעניקים - בשם ליברליזם רדיקלי - פריבילגיות לאלה הנאבקים בישראל.

עזמי בשארה

אל-קאסם הייתה חברה בארגון SJP (סטודנטים למען פלסטין). בשלב מסוים הפכה לסגנית נשיאה של תא הארגון באוניברסיטת פלורידה ולאחר מכן לנשיאת התא. השופט ניל הנדל ציין כי "אין ספק שתא SJP אכן תמך בחרם על ישראל – ואת עמדתו זו יש להוקיע בכל פה. ניתן גם להניח כי המבקשת, שמילאה תפקידים בתא ונמנתה במשך שלוש שנים על חבריו המעטים, הייתה שותפה לפעילות פסולה זו".

עוד נזכר בפסק הדין כי אל-קאסם מחקה את חשבונותיה ברשתות החברתיות, ולפי הסברו של משרד הפנים זוהי "פרקטיקה מקובלת בקרב פעילי חרם".

נראה היה שדי בעובדות אלה כדי להצדיק את עמדת משרד הפנים ששללה את כניסתה ארצה. אבל לא. כאן זכינו ל"פרשנות" המרוקנת את החוק מתוכנו. לפני כשנה וחצי פרשה אל-קאסם מה-SJP והתקבלה לאוניברסיטת ירושלים. לדעת בית המשפט איסור הכניסה לפעילי החרם הוא רק לפעילים בהווה. בחוק אגב כתוב אחרת: מדובר על שלילת אשרה מאדם "אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל". המילה "פרסם" היא כמובן לשון עבר.

וכעת באה מסקנת המחץ של בית המשפט: רצונה של המבקשת ללמוד באוניברסיטה העברית "אינה עולה בקנה אחד... עם התזה שלפיה המבקשת היא פעילת חרם סמויה" (השופט הנדל) ו"עומד בניגוד לרעיון של הטלת חרם על ישראל" (השופטת ברון).

בן-דרור ימיני ציין ב"ידיעות אחרונות" שמייסד תנועת החרם, עומר ברגותי, היה סטודנט באוניברסיטת תל אביב, ובכלל אין קשר בין הרצון לפגוע בישראל לרצון להפיק ממנה תועלת.

אבל על פי ההיגיון המיוחד של בית המשפט, כל פעילי החרם ועסקני ה-BDS חופשיים להיכנס ארצה, שהרי עצם העובדה שהם חפצים לעשות זאת מלמדת שהם נגד החרם.

ה"פרשנות" של בית המשפט הותירה מהחוק רק שיריים, ואולי מחקה אותו לחלוטין. כדאי עוד לזכור שהליברליזם הרדיקלי הוא שהעלה את טרמפ לפסגה. גם בישראל תרומתו לימין לא תסולא בפז.